אני חושב שהאתגר המרכזי הוא איך לא לחזור למה שהיינו לפני המלחמה", אומר אבי צ'פניק, מנהל מחלקת החינוך במועצה אזורית מרום הגליל. "אנחנו מכירים פערים גדולים מאוד בין המרכז לפריפריה בתחומי החינוך, ואם נחזור למצב שבו הפערים האלה נשמרים או גדלים – אז לא ניצלנו את ההזדמנות שהמלחמה נתנה לנו. אני חושב שזאת הזדמנות חשובה מאוד, ואפילו חד־פעמית, לבוא ולעשות איזו קפיצת מדרגה בתפיסות של כל הקשור בחינוך, ברווחה ובקהילה באזור. זה דורש בעיקר אומץ בקרב מקבלי ההחלטות בממשלה ומנהיגות בקרב התושבים וההנהגות הנבחרות של תושבי הצפון. אני חושב שזו הזדמנות טובה למחוק את המושג המביש שנקרא 'פריפריה', עם הקונוטציות השליליות שבו, ולהפוך אותו לחזית".
היום (שלישי) תדון ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, בראשות ח"כ יוסף טייב ובהשתתפות שר החינוך יואב קיש, בהיערכות מערכת החינוך לחזרת תושבי הצפון לבתיהם. מסקר שיזם מרכז ידע גליל מזרחי ונערך בחודש שעבר בקרב כ־2,000 מתושבי הגליל המזרחי, ביניהם כאלה שפונו מבתיהם, עולה ש־41% מההורים שבעי רצון ממסגרת החינוך הנוכחית שבה לומדים ילדיהם. בקרב התושבים שפונו, וילדיהם לומדים במסגרת שנמצאת במקום שאליו פונו, 54% הביעו שביעות רצון. בקרב התושבים שנשארו בבתיהם, וילדיהם המשיכו ללמוד במסגרת החינוך באזור מגוריהם, רק 31% הביעו שביעות רצון.
נתונים נוספים בסקר, המתייחסים לכל התושבים – מפונים ונשארים – מלמדים על 11% שמדווחים על חשש מנשירת הילדים ממערכת החינוך, 62% שמדווחים על פגיעה במצב הרגשי של ילדיהם, 50% שמדווחים על פגיעה במצב החברתי שלהם ו־38% שמזהים שינוי לרעה במצב ההתנהגות של הילדים. כל הנשאלים סבורים שהשקעה בצוותי חינוך איכותיים ובהיבטים הרגשיים והחברתיים של הילדים יעודדו את חזרת התושבים לבתיהם.
עוד פערים ועוד נשירה
צ'פניק מפרט את האתגרים השונים שאיתם יש להתמודד לקראת חזרתם של תושבי האזור לבתיהם: "זה נוגע לכשירות התשתיות והמבנים וגם להיבטים הרגשי והקהילתי. משפחות שפונו או התפנו נפגעו מאוד, וגם מי שנשאר ביישובי קו העימות מושפע מאוד מהמצב. יש לנו, למשל, גני ילדים ומעונות שבהם עדיין לומדים במקלטים, כבר יותר מ־14 חודשים, ויש לזה השפעות רוחביות קשות. בין השאר, כשהילדים שנמצאים במקלטים לא לומדים יום מלא, ההורים צריכים לאסוף אותם מוקדם יותר ואז יש פגיעה בפרנסתם".
"צריך להבין שיש פה שתי אוכלוסיות פגועות, כי בית ספר משרת גם אוכלוסייה שפונתה וגם אוכלוסייה שהייתה שנה ומשהו תחת אש ולא קיבלה שירותי חינוך כמו שצריך", טוען עמרי לרנר, תושב מושב כחל, פעיל ב"הארי הזועם", ארגון מחאה בצפון, וחבר הנהגת ההורים בבית הספר עמק החולה. לרנר מעריך שחזרה מלאה תימשך שנתיים־שלוש, "והבעיה הגדולה היא שגם אז נחזור ונהיה האזור עם רמת החינוך הכי נמוכה בארץ, כי לא מייצרים פה משהו אחר כרגע".
מהם האתגרים המרכזיים בעיניך?
"האתגר הבסיסי הוא בכלל נושא החזרה. אנחנו איכשהו אמורים לחזור לבתי ספר ששנה שלמה הוזנחו. צריך עכשיו לשפץ, לשדרג, להכין. חלק ממקומות הלימוד נפגעו באופן ישיר, בחלקם יש הצפות של מים או ביוב, וייקח שבועות ארוכים לטפל בזה. כמו כן, מלכתחילה יש בעיה קיצונית של צוותי חינוך בצפון הארץ, על אחת כמה וכמה בגליל המזרחי. עכשיו, מורה מפונה, למשל, שהילדים שלו נמצאים כרגע במוסדות חינוך במקום שבו הם גרים, יכול להחליט שהוא חוזר רק בחודש יוני. ואז, מה עושים בעניין בית הספר שהוא מלמד בו? הרי יכול להיות שחלק מהילדים יחזרו עוד חודש, והוא לא יחזור ללמד אותם באותו זמן".
מה הפתרון?
"צריך להוסיף תקנים לתקופה מסוימת ולאייש אותם. האיוש הוא החלק הקשה במצב של מחסור נוראי במורים. באופן כללי, אין מספיק מורים בצפון כדי לעשות תהליך חזרה כלשהו".
בעיה חמורה נוספת שצופה לרנר קשורה לפערי הרמות. "הולכים לחזור לכל כיתה ילדים ברמות לימוד שונות", הוא מסביר. "הם יחזרו בשלבים שונים, באופן הדרגתי, לפי שיקולי המשפחה. חלק מהם למדו בשנה האחרונה כמו שצריך, חלק לא למדו בכלל, חלק למדו חלקית. כל אחד מהילדים גם נמצא במצב רגשי ומשפחתי אחר. נהרסו פה משפחות, נהרסו קהילות. אנחנו הולכים לקבל ילדים במנעד מטורף של מצבים נפשיים ורמות לימוד בתוך אותה כיתה. לא ראיתי עד היום שום תוכנית של משרד החינוך להתמודדות עם הסיטואציה הזאת. חסרה גם תוכנית לסגירת פערים. יש לנו ילדים שאיבדו שנת לימודים וצריך לסגור את הפער. חלקם נמצאים בכיתה י"א וצריכים לעשות בגרות בסוף השנה. ואין תוכנית. הכל מילים ריקות, סיסמאות, הבטחה לתקציבים בעתיד שלא קורים. שום דבר בשטח לא מוכן לחזרה הזאת. אנחנו בקטסטרופה חינוכית גדולה, ואני לא רואה איך היא מתוקנת. היא רק תוקצן".
תחזית פסימית מאוד.
"אני חושב שבאופן בסיסי מדינת ישראל ויתרה על הילדים של הגליל וצפון הגולן בשנה האחרונה, וזה לא הולך להשתנות בשנה הקרובה. המדינה לא נותנת את המענים שהיה ראוי לתת. החזרה תהיה איטית וקשה, תיצור עוד בעיות ופערים, נקבל עוד יותר נשירה. אם יש משהו שיפיל את האזור הזה על הברכיים, מה שלא קרה כל המלחמה, הוא חוסר הטיפול בנושא, בתהליך סדור ומאורגן עם משאבים. תהיה פה נטישה, לדעתי".
תחושת מעורבות ושייכות
"תהליך החזרה אינו פשוט. הולך להיות משבר. צריך לנהל את זה מאוד בתבונה, בהקשבה, לתת תחושת ביטחון לתושבים, להראות שעושים זאת באופן מושכל, מסודר", קובעת פרופ' אורית חזן מהפקולטה לחינוך, למדע וטכנולוגיה בטכניון, וראש פורום רציפות חינוכית בחירום מתמשך במוסד שמואל נאמן. "זה תהליך, והייתי ממליצה לבנות אותו עם ההורים, שיודעים הכי טוב מה טוב לילדים שלהם. לשתף את ההורים יכולה להיות החלטה חכמה מאוד של המערכת".
חזן מדגישה את התפקיד המרכזי של מנהלים ומנהלות בתי הספר ושל הצוות החינוכי בתהליך החזרה: "ברגע שניצור סביבה שמשדרת רציפות, ביטחון, שייכות ומסוגלות, נוכל לעורר בילדים האלה מוטיבציה ללמוד אחרי מה שהם עברו. צריך לדאוג שביום שיחזרו תהיה להם מוטיבציה, שלא ירגישו שוב שהם לא שייכים".
איך עושים את זה?
"אנחנו רוצים שהילדים ירגישו שייכים לבית הספר. צריכים לעשות כל מיני פעילויות כדי שיחושו שהם מעורבים, שיש להם תפקיד משמעותי בתוך בית הספר. לא רק 'בואו תלמדו את החומר ותלכו הביתה', אלא שירגישו קשר למקום. דבר חשוב נוסף הוא האוטונומיה. זה אומר שהילדים יודעים שהם אחראים על הלמידה. צריך לתת להם פרויקטים, תחומי אחריות, כמו למשל לעצב את הגינה שלהם, את פינת הספורט וכדומה".
תחושת המסוגלות, מסכמת חזן, משלימה את מה שצריך להקנות לילדים אחרי התקופה הקשה שעברו: "זה אומר לתת להם חיזוקים, לתת להם להגשים את עצמם. להתאים את דרכי ההוראה ואת כל הסביבה למצב שנוצר ולא לחזור למה שהיה לפני כן. לתת משמעות עמוקה לחזרה: 'אנחנו יוצרים פה משהו חדש ואתם חלק מהעשייה שלנו בחזרה הביתה'".
גם מצרכיו של הצוות החינוכי אסור להתעלם. "יש מורים ומנהלים שבעצמם חוו דברים מאוד לא נעימים, וגם להם צריך לתת אותה תחושה של מסוגלות ושייכות, של 'חזרנו הביתה ואנחנו יחד'", מבהירה חזן. "כולם צריכים את זה: הילדים, המורים והמנהלים".
ממשרד החינוך נמסר: "משרד החינוך גיבש תוכנית - 'השיבה הביתה' לחזרת התושבים לצפון, במסגרתה יועדו מאות מיליוני שקלים בשנתיים הקרובות לשיקום המרחב החינוכי והבטחת שגרת לימודים מיטבית. החזרה תתבצע בארבעה גלים: גל מקדים של חזרה מיידית, גל ראשון עם הכרזת הממשלה, גל שני של חזרה הדרגתית, וגל שלישי עם פתיחת שנת הלימודים תשפ"ו, בדגש על יישובים הזקוקים לשיקום מעמיק.
במסגרת ההיערכות הקים המשרד בהובלת מחוז צפון שמונה צוותים ייעודיים, כשאת ליבת התוכנית מובילים הצוות הפדגוגי וצוות החוסן. הצוות הפדגוגי פועל למיפוי צורכי התלמידים, מפתח תוכניות מותאמות אישית, מקצה תקציבים לתוכניות 'גפ"ן' (גמישות פדגוגית ניהולית) ו'תנופה לצפון', ומגבש הנחיות הכוללות דגשים פסיכופדגוגיים. צוות החוסן מתגייס למתן מענים רגשיים וחברתיים לתלמידים, לצוותים ולהורים. הצוות יקים מרכזי תמיכה בבתי הספר, יגייס מטפלים, יפעיל סדנאות ויעניק תשומת לב מיוחדת לתלמידים לפי צורכיהם. במקביל מקדמים צוותים נוספים את השיקום הפיזי והתשתיות, גיוס כוח אדם בהוראה, תקצוב, הסברה ואבטחה. מערכת החינוך מהווה עוגן ואבן שואבת לחזרת המשפחות לצפון".