העיר הצפונית קריית שמונה חווה אתגר חסר תקדים בשיקום תושביה ותשתיותיה בעקבות הלחימה. מנהל מערך הפינוי בעיר ומנכ״ל רשת המתנ״סים בעיר, אלעד קוז'יקרו, מתאר בראיון את המצב הנוכחי וקורא לממשלה להוביל מהלך לאומי שיבטיח את עתידה של קריית שמונה והגליל כולו.
כשליש מהבתים בעיר נפגעו במהלך הלחימה
במהלך הלחימה בצפון, קריית שמונה – העיר הגדולה בגליל המזרחי, התמודדה עם מציאות קשה ובלתי נתפסת. מתוך 25,000 מתושביה, רק כ-2,000 נותרו בעיר במהלך הקרבות. אלו היו עובדים חיוניים, אנשי כיתות כוננות ואוכלוסיות מוחלשות שלא היו יכולים לעזוב. עם הפסקת האש, כ-1,500 תושבים החלו לחזור לעיר, אך הרוב הגדול של האוכלוסייה עדיין נשאר מחוץ לביתו, תוהה על עתידו.
"העיר נראתה כנטושה לחלוטין", מספר קוז׳יקרו, שנאלץ להישאר בעיר במהלך הלחימה האינטנסיבית. "רק חיות בר כמו חזירים, דורבנים ותנים נראו ברחובות. העשבייה השתלטה על המדרכות, והבתים ניזוקו – החל מנזקים קלים של הדף ועד הרס מוחלט". מתוך 9,000 בתים בעיר, כ-300 נפגעו באופן ישיר וקשה מטילים או כטב"מים, ו-3,000 נוספים סבלו מנזקי הדף ורסיסים. בנוסף, תשתיות בסיסיות כמו חשמל וצנרת יצאו מכלל פעולה, ומערכות החינוך בעיר נעצרו לחלוטין.
למרות הפסקת האש, המצב בעיר רחוק מלהיות ברור. "אנחנו עדיין מחכים למתווה שיסדיר את חזרת התושבים", אומר קוז'יקרו. "מערכות החינוך אינן ערוכות, ותלמידים רבים כבר נקלטו בבתי ספר במקומות הפינוי. משפחות מעדיפות לסיים את שנת הלימודים שם, עד סוף יוני - ולא לחזור בחודשים הקרובים״, מתאר את המצב הנוכחי.
לדבריו, אחד האתגרים המשמעותיים ביותר הוא מניעת עזיבה של צעירי העיר, בני 20–30, שחלקם כבר מצאו עבודה ומסגרות חדשות במרכז הארץ. "אנחנו מעריכים שכ-50% מהצעירים לא יחזרו אם לא תוצג תוכנית תמריצים ברורה ומיידית שתמשוך אותם בחזרה לצפון", מזהיר קוז'יקרו. "לצד זאת, למעלה מ-50% מהעסקים בעיר נסגרו או הועתקו ליישובים אחרים. מפעלים רבים, שהיו עוגן כלכלי חשוב בעיר, העתיקו פעילותם למקומות אחרים״.
החזרה של התושבים לקריית שמונה צפויה להיות תהליך הדרגתי ומורכב, כשלחלק מהחוזרים יש ספקות וחוסר רצון לחזור בשל חששות ביטחוניים שטרם נפתרו: ״עצירת הלחימה אמנם הביאה לרגיעה זמנית, אך אין כל הבטחה שכוחות רדואן של חיזבאללה לא ישובו לפעול בגבול. להפך, ניתן כבר לראות סימנים לחזרה של תושבי הכפרים הלבנונים ליישובי הגבול שלהם, כמו מרג׳ עיון וכפר כילא״, אומר ומשתף: ״מבט לעבר הגבול ממטולה חושף תנועה אזרחית מחודשת בצד הלבנוני. היעדר החלטות ברורות מצד הממשלה והעדר חיץ ממשי בין ישראל ללבנון מוסיפים לתחושת האיום. החשש מהטבח שראינו בדרום, של חדירות אל תוך יישובי הגבול, נשאר אחד התרחישים המדאיגים ביותר גם בצפון. נקווה שבתהליך החזרה ההדרגתי הנוכחי, יהיה שינוי ממשי בביטחון באזור״.
לצד האתגרים, קיימת שאיפה לנצל את המשבר כהזדמנות לצמיחה מחודשת. "קריית שמונה אינה רק בית לתושביה, אלא גם עוגן חשוב לכל הגליל המזרחי. היא עיר המחוז״, מדגיש קוז'יקרו. "יש כאן אוכלוסייה שמתגעגעת מאוד ומשתוקקת לחזור, אך אנו זקוקים למענה מערכתי רחב. הממשלה חייבת להציג תוכנית שיקום רב-שנתית שתכלול תמריצים לעסקים, שיפור תשתיות, חיזוק מערכת החינוך והקמת אוניברסיטת תל-חי שתמשוך אוכלוסייה צעירה ואיכותית לצפון", דורש.
קוז'יקרו מציין גם את התמיכה שהגיעה מהמגזר השלישי והפילנתרופיה, שבלעדיהם לא ניתן היה לנהל את המשבר. "המדינה בהתחלה לא הייתה באירוע, בטח לא בצפון. מי שהחזיק את הקהילות היו עמותות וארגונים פילנתרופיים, כמו ׳מגבית קנדה׳ והפדרציות השונות - שתרמו משאבים וסייעו לייצר מודלים קהילתיים לשמירה על קשר עם התושבים שפונו".
״בשנת 2023, לפני המלחמה שפרצה, קריית שמונה עדיין ׳ליקקה׳ את פצעיי מלחמת לבנון השנייה וניסתה להתאושש מהמשבר ההוא. לכן, ברור שאין לנו את הפריבילגיה להיקלע למשבר נוסף. לשם כך, נדרשת תמיכה ממשלתית, הכוללת תקציבים משמעותיים ותכנון אסטרטגי ארוך טווח במספר תחומים״, מציין קוז׳י׳קרו.
״זהו לא רק אתגר מקומי, אלא משבר לאומי שמשפיע על כלל המדינה. בשבעה באוקטובר, התפתחות הצמיחה של קריית שמונה נבלמה בבת אחת, ואנו מחויבים לעשות כל שביכולתנו כדי למנוע חזרה של עשרות שנים אחורה. זהו תפקידה של המדינה – לקחת אחריות, להוביל שינוי ולזכור שתפקידה אינו מסתכם רק בהגנה, אלא גם בשיקום והעצמת אזורים אסטרטגיים כמו הגליל. בסוף - זה לא אפשרי שכל אזרחי המדינה יתגוררו במרכז הארץ בלבד״.