על צוק מנרה, בקצה הגליל העליון, מתרחשת יוזמה ייחודית - חנוכיית לייזר גדולה, הנראית למרחק, נדלקת בכל ערב בנר נוסף במהלך חג החנוכה. החנוכייה, הנושאת את סלוגן הקיבוץ "מנרה – מגדלור של תקווה", מסמלת את חזרתה של הקהילה לחיים ולשגרה - לאחר תקופה של קושי וחוסר ודאות.
אלה אטיה, בת מנרה שעזבה את הקיבוץ לפני כ-30 שנה וכיום מתגוררת בכורזים, מספרת בהתרגשות על היוזמה: "הרעיון היה להדליק מחדש את האזור – שההר שוב יאיר. אחד הדברים שהכי בלטו במלחמה היה שהאזור היה חשוך לגמרי. לא רק בגלל הפסקות החשמל, אלא גם בגלל שתושבים לא היו שם. היה לנו חשוב להראות את החזרה למנרה ואת האור החדש שמתחיל להפציע״, אומרת אטיה, שבית הוריה בקיבוץ נפגע 3 פעמים במהלך המלחמה כתוצאה מירי טילי נ״ט של חיזבאללה.
כאמור, קיבוץ מנרה, ספג פגיעות כבדות במהלך המלחמה האחרונה. עם 164 נזקים מתועדים – מתוכם מעל 40 מבנים שנפגעו באופן קשה עד קשה מאוד ועוד 30 שנפגעו באופן בינוני – מצא עצמו הקיבוץ הקטן עומד מול אתגרי שיקום עצומים. בנוסף לנזקי המבנים, נפגעו גם שטחים חקלאיים ותשתיות מרכזיות.
המציאות המורכבת הביאה להתארגנות יוצאת דופן של בני מנרה לשעבר, שעזבו את הקיבוץ כבר לפני שנים רבות. קבוצת וואטסאפ שהוקמה בתחילת המלחמה מאגדת מעל ל-150 מבני הקיבוץ לשעבר, ויחד עם חברי הקהילה הנוכחית והמשפחות החדשות שהצטרפו בשנים האחרונות, הוקמו צוותים ייעודיים שתורמים לשיקום הקהילה: צוות גיוס משאבים, צוות תכנון ליום שאחרי, צוות מיפוי נזקים וצוותי חוסן אישי וקהילתי.
"אני עזבתי את מנרה לפני שלושה עשורים", מספרת אטיה. "אבל אני מרגישה שמנרה אף פעם לא עזבה אותי. ברגע שהתחילה המלחמה, הרגשתי שאני חייבת לעזור. דיברנו כמה חברים ואמרנו – אנחנו לא גרים שם יותר, אבל זו עדיין הקהילה שלנו. תוך חמישה ימים בלבד - כבר היו מעל 100 בני מנרה לשעבר שהתאגדו לעזור".
"יצרנו צוותי עבודה משותפים עם חברי הקהילה הנוכחית", מספרת אטיה. "ביחד טיפלנו בצרכים הכי בסיסיים – מתליית מזגנים שנתרמו לקיבוץ ועד הסעות לקשישים שהתקשו להגיע למפגשי קהילה״. פרויקט נוסף שאירע בשבועות האחרונים הוא שיקום הגינה הקהילתית של מנרה, שהייתה נטושה במשך מעל לשנה.
חנוכיית הלייזר בצוק מנרה היא לא רק מראה מרהיב, אלא גם סמל לעתיד עבור אנשי הקיבוץ. "כל ערב שמדליקים עוד נר, זה עוד צעד קדימה", אומרת אטיה. "החנוכייה מסמלת את החזרה לחיים, את החוסן של הקיבוץ ואת התקווה לימים טובים יותר. יש כאן משהו מיוחד שקשה להסביר במילים".
לצד האופטימיות, אטיה מדגישה את החשיבות של השקעה ביישובי הצפון. "אני מאמינה שיישובים כמו מנרה וכמו משגב עם, מטולה, יפתח או מרגליות - הם אלו שמשרטטים את הגבול של המדינה. אנחנו חייבים לתמוך בתושבים וביישובים ולעזור להם לשגשג. זה אינטרס של כולנו, גם של מי שלא גר בצפון״.
לדבריה, המדינה חייבת להכיר בחשיבות של האזור ולהעניק תמריצים לצעירים, חברות וארגונים לחזור ולבנות מחדש את הצפון. "מי שגר כאן בגבול הצפון ובפרט במנרה הוא בעל אופי מיוחד. מנרה הוא קיבוץ קטן, קר מאוד וגם מבודד. ממוקם בסוף העולם, סוף הארץ - אבל ייחודי מאוד״.