את משפחות החטופים עוטפת בימים אלה שכבה מקצועית המגוננת עליהן ככל הניתן מהעולם החיצון, ושירותי הרווחה לא ששים לדבר עם התקשורת. במגבלות החשיפה וצנעת הפרט של המשפחות עצמן, ביקשנו להבין בכל זאת איך מכינים את המשפחות ללא נודע בימים המתוחים האלה של דיווחים בלתי פוסקים על שחרור אפשרי קרוב של יקיריהם.

לכל משפחת חטוף מצוותים ארבעה אנשים: עובדת סוציאלית, קצין או קצינה מלווים מצה"ל, נציג מינהלת החטופים האזרחית, ועובד הביטוח הלאומי. הארבעה מהווים "קפסולה" ומתאמים ביניהם את הטיפול במשפחה לכל אורך 15 החודשים האחרונים וביתר שאת כעת.

עו"ס שמחה קמרי היא עובדת סוציאלית שצוותה לאחת ממשפחות החטופים ובשיחה עם מעריב היא מעניקה מבט מבפנים למערכת היחסים המיוחדת בין העובדות הסוציאליות לבין המשפחות בימים המתוחים האלה.

משפחות חטופים והרוגים בכיכר רבין (צילום: אבשלום ששוני)
משפחות חטופים והרוגים בכיכר רבין (צילום: אבשלום ששוני)

מה עובר על אדם שיוצא מתקופה ממושכת בשבי?
"ההבדל בין משוחררי השבי בעסקה הראשונה ששבו אחרי כ-50 ימים לאלה שעדיין בשבי אחרי כמעט פי עשרה הזמן הזה, הוא דרמטי. ובכל זאת הטיפול במי ששבו הוא נדבך מרכזי בידע שלנו כיצד להכין את המשפחות משום שלא מוכרת לנו מההיסטוריה תקופת שבי ממושכת כל כך של אזרחים רבים כל כך" סיפרה.

"עד שלא חזרו החטופים הראשונים היינו בערפל. מאז, למדנו מהם את חוויית השבי ורכשנו מעט יותר כלים. ובכל זאת, זה אחרת לגמרי ואנחנו מעשירים את בסיס הידע על סמך עדויות השבים מלפני שנה גם עם מומחי טראומה נפשית".

איך אומרים למשפחה למה להתכונן?
"אנחנו לא עושים את זה. אנחנו מחזיקים את התקווה. לעולם לא נגיד שאולי החטוף יגיע במצב כזה או אחר, הם מכירים את היקירים שלהם טוב מאיתנו. אנחנו כן מכינים את המשפחה להוות בראש ובראשונה חוצץ בין החטוף לבין העולם ולגונן עליו מאחר שהחטופים הם לכאורה גם 'של הקהילה' ואפילו 'של המדינה', אז אנחנו מכינים אותם להתמודדות עם ההתנפלות הציבורית והתקשורתית".

"כמובן שמדברים גם על האפשרות הסבירה שהחטופים יחזרו אחרים מתקופה כל כך ממושכת בשבי. ואז, דווקא בגלל שהמשפחה הקרובה מכירה הכי טוב את החטוף" הסבירה.

הוסיפה עי "עם המשפחות ביחד אני עושה מיפוי שלו, גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית ואישיותית, כדי להבין מה היו החוזקות והחולשות שלו לפני תקופת השבי ומתוך זה לנסות ולשער איפה יכולה להיות הפגיעה וגם איך להשתמש בחוזקות שהיו לו כדי לסייע לו להשתקם".

שורדת השבי אביבה סיגל בהפגנה לעסקת חטופים בירושלים (צילום: דניאל סמרנו)
שורדת השבי אביבה סיגל בהפגנה לעסקת חטופים בירושלים (צילום: דניאל סמרנו)

אז בעצם מכשירים את המשפחה להיות גם המגן וגם המטפל?
"למשפחה יש את התפקיד החשוב ביותר בשיקום יקיריה השבים מהשבי, אבל בוודאי שגם המשפחה עצמה זקוקה לטיפול וליווי ואנחנו מתכוננים גם לאפשרות של התפרקות כזאת או אחרת של התא המשפחתי. נפשית, בריאותית ואחרת".

"אנחנו מכינים כמה רבדים של עבודה, גם לתרחישים של תגובת בני המשפחה למצבו של החטוף שהם עצמם לא יכולים לחזות. גם זה לא מעט על סמך הניסיון שלנו מהחטופים שכבר שבו".

קמרי מדגישה כי הקשר של משפחת החטוף עם העו"ס המלווה משתנה מאד ממשפחה למשפחה אבל מעידה שהיא עצמה מעורה מאד גם בחיי היום יום של המשפחה אותה היא מלווה: "רק הערב הוצאתי את האמא לשתות קפה בחוץ כדי שתראה עולם קצת ולא תשב ליד החדשות כל הזמן".

כשאין מספיק ידע למה לצפות, על מה מתבססים בליווי משפחות החטופים?
"משרד הרווחה העניק לנו, העו"סים המלווים את המשפחות, מאגר מאד מעמיק של הדרכות שרכש עבורנו המשרד, לצד הרצאות וחומרים שמהווים העשרה חיונית של בסיס הידע. לא מזמן עברנו הדרכה מקיפה על מה בעצם עובר מכל הבחינות שבוי שנמצא בחלל קטן וסגור מנותק מהעולם זמן רב. גם מבחינה נפשית וגם מבחינה פיזית".

"נהלים שלמים נכתבו ונכתבים על בסיס הידע הזה אבל הם חסויים ושמורים רק לגורמי הטיפול מן הסתם. ביחס לנושא שכמעט ואין עליו ידע בעולם אנחנו מצליחים בעזרת ההדרכות של המנחים שלנו ליצור נהלים למספר מתווים אפשריים וכל עובד סוציאלי מלווה מתאים אותם למשאבים הרגשיים המסויימים שיש לכל משפחה".

"כך, ברגע האמת יהיה ממשק ביני לבין העובדת הסוציאלית של בית החולים שיקלוט את החטוף. הנוהלים החסויים מפרטים בדיוק איך יתבצעו הממשקים בינינו, הצוות המלווה של המשפחה, לבין כל אנשי המקצוע שיבואו במגע עם המשפחה ברגע השחרור. משרד הרווחה עושה כאן עבודה מקצועית לעילא".

ילנה טרופנוב משתחרת מהשבי (צילום: צילום מסך)
ילנה טרופנוב משתחרת מהשבי (צילום: צילום מסך)

איך אתם, הצוותים המלווים, מתפקדים בימים אלה?
"הקפסולה של רביעיית האנשים המלווה כל משפחה היא אינטימית ביותר. אנחנו מתואמים על כך דבר, מה כל אחד עושה. לא זזים אחד בלי השני ומהווים גם קבוצת תמיכה אחד לשני".

"שיתופי הפעולה בינינו יומיומיים גם ככה ובימים המתוחים האלה אנחנו מדברים ללא הפסקה בינינו ועובדים בינינו כמו שעון. צריך להבין שאנחנו מטפלים בכל המשפחה המורחבת. גם בסבים וגם בדודים, ומכינים אותם להיות המעטפת של המשפחה הגרעינית של החטוף שתפקידה להיות המעטפת של החטוף עצמו".

עד כמה מכינים את המשפחה גם לתרחיש לא טוב?
"אם הפחדים עולים מצידם אז בוודאי שמדברים על זה אבל לא  מתעכבים על זה. הדבר החשוב ביותר מבחינה יזומה שלי טיפולית הוא להחזיק את התקווה. כשאין סיבה אחרת ועל פי כל המידעים שיש לנו החטוף הוא בין החיים, אנחנו לא עובדים אחרת".

"כי המשפחה היא המשאב הכי חשוב עבור החטוף וכל עוד יש תקווה חשוב להחזיק אותה. בקפסולה של הרביעייה המלווה את המשפחה אנחנו כמובן ערוכים בינינו לכל תרחיש. הטלטלה של מה שהם חווים כמשפחה קשה מספיק".