ברקע המשבר הגדול שפקד את יישובי קו הגבול בצפון בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, עמית יפרח, יו"ר תנועת המושבים, מתאר תמונה מורכבת ומאתגרת של תהליך השיקום.
"לכל מושב יש את הצרכים והאתגרים הייחודיים לו״, מסביר יפרח. "יש מושבים שבהם האתגר המרכזי הוא למשוך משפחות צעירות שיכניסו חיים חדשים ליישוב – ילדים, גנים ובתי ספר. לעומתם, ישנם מושבים שנפגעו באופן קשה מבחינת מגורים ותשתיות בעקבות הירי הרקטי של חיזבאללה, וכדי להחזיר את התושבים לשם, נדרשת עבודה מקיפה לשיקום הבתים והתשתיות״.
יפרח מציין כי המושבים הצמודים לגדר – אביבים, מרגליות, דוב"ב, שתולה וזרעית – הם בין היישובים שספגו את הפגיעה הקשה ביותר. "כדי להחזיר אנשים למושבים הללו, צריך קודם כל להחזיר את היישובים למצב תפקודי, שבו התושבים יוכלו לחיות בהם בצורה בטוחה וראויה״, הוא אומר. "כרגע אנחנו בתקופת מעבר, עם הפסקת אש לא סופית, ועדיין לא ברור אם תהיה קבועה. כל זה מעכב את תחילת העבודות״.
עם זאת, יפרח מדגיש כי המצב הקשה של המושבים לא התחיל באירועי הלחימה האחרונים: "עוד לפני פרוץ הלחימה, המושבים היו במצב קשה מבחינת תשתיות, שירותים ציבוריים, תעסוקה וחינוך – אפילו יותר מהמושבים בעוטף עזה. השיקום שלהם מתחיל מנקודת פתיחה נחותה מאוד״. אחת הבעיות המרכזיות, לדבריו, היא הפער המשמעותי בין גישת המדינה לשיקום הדרום לעומת הצפון.
"לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, בעוטף עזה הקימו מנהלת שיקום עצמאית עם תקציבים וכוח אדם, שמנהלת את תהליך השיקום באופן ממוקד ועצמאי״, מסביר יפרח. "לעומת זאת, בצפון מינו פרויקטור, שמתכלל את העבודה מול משרדי הממשלה, אבל אין למנהלת סמכויות אמיתיות או תקציבים משלה. הוא מוצא את עצמו רודף אחרי אישורים, במקום לנהל את התהליך ביעילות״.
יפרח מתאר גם את החשש הגדול בקרב התושבים, שמא המדינה לא תעמוד בהתחייבויותיה ותשאיר אותם להתמודד לבד עם ההשלכות הקשות של המשבר. "לצערי, המדינה עדיין לא מבינה את כובד האחריות שלה״, הוא אומר. "המשאבים שהוקצו לשיקום הצפון פשוט לא מספיקים, והאתגר הוא עצום. יש כאן שתי מטרות ברורות: בטווח הקצר, לשקם תשתיות ולהחזיר את המשפחות שגרו במושבים. בטווח הארוך, האתגר הוא למשוך אוכלוסייה צעירה חדשה, לבסס מחדש קהילה חזקה וליצור שירותי חינוך, תעסוקה ורפואה איכותיים״.
לדבריו, מה שמדאיג אותו במיוחד הוא שהצעירים שחוו את החיים בעיר בזמן הפינוי יתקשו לחזור למושבים. "הם ראו את ההבדלים בשירותי הבריאות, החינוך והתרבות בין המרכז לפריפריה, וזה יוצר פערים שקשה לגשר עליהם. אם המדינה לא תציע להם תמריצים אמיתיים, אנחנו עלולים לאבד דור שלם שיתגורר בצפון״.
תיירות כפרית וחקלאות – עוגנים לכלכלה ולחוסן קהילתי
יפרח מדגיש את החשיבות של חיזוק החקלאות והתיירות הכפרית ככלים מרכזיים לשיקום היישובים: "חקלאות היא לא רק מקור פרנסה – היא הלב של היישובים הכפריים. אם רוצים למשוך צעירים, צריך לספק להם מענקים מוגדלים ולעודד הקמת עוגנים כלכליים כמו תיירות כפרית, צימרים ואנרגיה ירוקה. זו הדרך לחזק את החוסן הכלכלי של היישובים, שהוא חלק בלתי נפרד מהחוסן הקהילתי״.
יפרח מדגיש שהשיקום של הצפון הוא לא רק משימה מקומית – אלא אינטרס לאומי. "זה לא עוד סבב לחימה בעוטף או בצפון. מדובר במשבר לאומי בסדר גודל עצום, שמחייב שינוי בתפיסה ובהשקעה. המדינה צריכה לראות את השיקום כהשקעה בעתיד – לא כהוצאה. ככל שהיא תשקיע יותר בתשתיות, בתעסוקה ובקהילות, כך ההשקעה תחזור אליה דרך יצירת מקומות עבודה, משיכת השקעות וחיזוק הכלכלה המקומית״.
לדבריו, הקהילות במושבים הן קהילות חזקות שמבינות את חשיבות החיים בצפון: "אנשים גרים במושבים מתוך אהבה למקום ושליחות. אבל המדינה צריכה להיפגש עם הרצון הזה ולספק להם תשתית אמיתית שתאפשר להם לחיות ולהתפתח כאן. בלי זה – השיקום לא יצליח״.
