מאז שבעה באוקטובר נרשמה עלייה של יותר מ-30% בפניות למרכז המידע והסיוע של עמותת "אנוש" ושל 106% בביקוש לשירותי טיפול מהעמותה, הגדולה והוותיקה בישראל המסייעת בהתמודדות נפשית לסוגיה, למתמודדים ולבני משפחותיהם. ילדים ובני נוער, משפחות מפונים, חיילים ואזרחים נפגעי חרדה, אנשים שמתמודדים עם אובדן ואבל, מיליוני אנשים שחשופים לתכנים קשים במדיה - כל אלה זקוקים ויזדקקו לחיזוק חוסנם ולתמיכה ברווחתם הנפשית ואף לשירותי בריאות נפש - כולם זקוקים לתמיכה נפשית.
"המלחמה תיגמר, אבל הטראומה רק בתחילתה", אומרת ד"ר הלה הדס שמובילה את עמותת אנוש משנת 2007. "דו"ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה חושף מחסור חמור באנשי מקצוע, זמני המתנה בלתי נסבלים ושירותים שאינם נגישים. ההזנחה המתמשכת של בריאות הנפש בישראל הובילה אותנו לנקודה שבה המערכת עלולה לקרוס. אם לא נפעל עכשיו, נשלם מחיר כבד – לא רק בטווח הקצר, אלא גם בדור הבא של החברה הישראלית. אסור לנו לחכות לקריסה של אנשים כדי לתת להם עזרה. אנחנו חייבים להקדים רפואה למכה. אם המדינה לא תתעורר עכשיו ותשקיע בשיקום הנפשי של אזרחיה, נעמוד בפני משבר שילווה אותנו שנים קדימה. הגיע הזמן שנבין - טיפול נפשי הוא לא מותרות, הוא צורך בסיסי".
אחד האתגרים המרכזיים שמדגישה ד"ר הדס הוא המחסור בכוח אדם מקצועי, שהחריף מאז תחילת המלחמה. "אנחנו רואים תהליך של 'קניבליזציה' בשירותי בריאות הנפש - אנשי טיפול רבים מגויסים לטובת מענים מיידיים, כמו סיוע למפונים, תמיכה במשפחות חטופים ובמשפחות שכולות, טיפול בנפגעי חרדה, וזה בא על חשבון מענים ארוכי טווח", היא מסבירה.
התוצאה, לדבריה, ברורה: "כשהמטפלים עוסקים במענים דחופים, השירותים השיקומיים לאנשים עם אבחנות פסיכיאטריות הזקוקים למענים ארוכי טווח נפגעים. זמני ההמתנה מתארכים, והמחסור במענים מתמשכים עלול להוביל להחמרה במצבם של אנשים ולהגביר את הסיכוי לאשפוזים בבתי חולים פסיכיאטריים - מה שמוסיף עוד עומס על המערכת שגם ככה מתקשה לתפקד".
הדס היא לא רק מנהלת - היא מעצבת מדיניות, יוזמת שיתופי פעולה, ומובילה שינוי בתפיסה החברתית לגבי בריאות הנפש. "יש לפעול בדחיפות", היא מזהירה, "כל הגורמים הרלוונטיים – משרדי הבריאות, הרווחה, החינוך והאוצר, בשיתוף עם ארגונים מנוסים בתחום – צריכים להתכנס ולגבש תוכנית אסטרטגית לאומית ארוכת טווח. תוכנית זו צריכה לכלול הקצאת תקציבים משמעותיים לחיזוק החוסן הנפשי, פיתוח מסגרות סיוע בקהילה למניעת אשפוזים, הרחבת חלופות אשפוז, הקמת בתים מאזנים, מערך צוותי משבר רב-מקצועיים לטיפול ביתי, וקידום פתרונות טכנולוגיים תומכי החלמה. ההתמודדות עם הטראומה הלאומית הנוכחית מחייבת כלים מערכתיים וקהילתיים".
"אם קובעי המדיניות ישכילו לשנות את הגישה לבריאות הנפש, נוכל לבנות כאן חברה חזקה ובריאה יותר", היא מסכמת. "הגיע הזמן שהמדינה תבין: בריאות נפשית היא חלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי שלנו".
