ילנה טרופנוב, אמו של סשה שהוחזק בשבי החמאס במשך 498 ימים ושוחרר ב-15 בפברואר, חושפת בראיון מרגש ב"רגע של חוכמה" את סיפורה המטלטל של משפחתה מיום 7 באוקטובר ועד לשחרור בנה. "אני לא כועסת על אף אחד. לא על הקדוש ברוך הוא, בטח לא על חמאס ולא על הצבא שלנו. זאת הייתה המכה שקיבלנו כדי להתאחד ולהתעשת על עצמנו", פותחת ילנה את דבריה.
שלושה דורות במשפחת טרופנוב נחטפו ונפגעו בטבח ה-7 באוקטובר. האמא, ילנה טרופנוב, נחטפה יחד עם הסבתא אירנה, ושוחררה בעסקה בנובמבר 2023. הבן סשה שוחרר משבי החמאס רק בפברואר האחרון.
משפחת טרופנוב עלתה לארץ בשנת 1999 והתיישבה בקיבוץ ניר עוז במסגרת תוכנית "בית ראשון במולדת". "לא ידעתי מה זה קיבוץ, לא ידעתי איפה זה ניר עוז, לא ידעתי כלום," היא מספרת. "קיבלו אותנו מאוד יפה". ב-2021 גם אמה של ילנה עלתה ארצה והשתכנה בקיבוץ.
סשה ובת זוגו ספיר, שגרו ברמת גן, הגיעו לקיבוץ לביקור בחג שמחת תורה. "ניר עוז זה קיבוץ ממש ממש קטן. כל אדם רביעי אצלנו נחטף או נרצח. ספגנו מכה מאוד מאוד קשה בשבעה באוקטובר". ילנה משחזרת את הרגעים הקשים בבוקר ההתקפה: "כשהתחילו האזעקות, סשה וספיר היו בחדר האירוח ממש קרוב לבית שלנו. היו אזעקות פשוט בלי סוף, בלי הפסקה. קיבלנו הודעה שיש מחבלים בקיבוץ, שמענו צעקות בערבית ואופנועים ויריות".
"באיזשהו שלב קיבלתי הודעה מהבן שלי שפורצים להם את הדלת. הדלת של חדר האירוח היא בדיוק מול החלונות שלנו, אז אני ובעלי זיכרונו לברכה יצאנו מהבית וראינו פשוט איך איזה 10 אנשים פורצים את הדלת ונכנסים פנימה". בלב שבור, ילנה מתארת: "חשבתי שהרגו אותו, ואז הלכתי מהחלון. לא יכולתי לראות. אבל בכל זאת, בתוך תוכי קיוויתי לאיזה נס שאולי הוא בחיים".
באותם רגעים, ילנה קיבלה שיחת טלפון מאמה: "היא אמרה לי שפורצים לה את הדלת. אמרתי לה שהרגו את הבן שלי, חשבתי שזה מה שקרה. היא אמרה לי 'ביי' וסגרה את הטלפון". ילנה מספרת כיצד המחבלים הגיעו גם לביתם: "נכנסו הביתה, ראו את המפתחות של האוטו שהיו על השולחן ואמרו לבעלי שהם רוצים את האוטו שלו. הוא יצא עם חלק מהם וזהו, לא ראיתי אותו יותר".
"אני נשארתי עם כמה מהם, ואחר כך אמרו לי 'בואי נלך' ויצאנו. עברו מכוניות ואנשים עם מזוודות ועם טלוויזיות שהם לקחו. ראיתי עוד טרקטור מוביל כמה שבויים, אבל באיזשהו מקום בשום רכב לא היה לי מקום". כשנותרה לבדה עם מספר מחבלים והרכבים עזבו, נאלצו להמשיך בדרך אחרת: "החמאסניקים שהיו איתי הבינו שזהו, אין אפשרות לטרמפ, אז הם אמרו לי 'בואי נלך', וברגל הגענו לעזה".
בתקופת השבי בעזה, ילנה מצאה נחמה ותקווה בתפילה. היא מספרת על ילדה קטנה בשם אמיליה שהייתה שבויה עמה: "אמה דניאל תמיד אמרה לה, 'תקשיבי, את ילדה והקול של ילדה מגיע יותר מהר לשמיים, בואי כל בוקר נתפלל'".
"כל בוקר היינו מתחילות כשדניאל הייתה אומרת, ואמיליה הייתה חוזרת אחריה: 'אלוהים, תקשיב לקול של ילדה קטנה'. ואז היא הייתה מבקשת שאנחנו נצא משם, או שכולם יהיו בריאים, ושהמשפחה שלה תהיה בסדר וגם המשפחה שלי". כשהתחילו הפצצות, הורידו את השבויים למנהרות. "באותו לילה הורידו גם קבוצה אחרת שהייתה שם, וביניהם בת זוגו של סשה, ספיר. פגשתי אותה ומאוד שמחתי לראות אותה. זה נתן לי תקווה שגם סשה בחיים."
ספיר סיפרה לה שהדבר האחרון שראתה היה את סשה בורח, והיא לא ידעה אם הצליח להימלט. לאחר שחרורה, ילנה גילתה את האמת המרה: "כשהגעתי התחלתי לשאול מה עם ויטלי, ואז אמרו לי שויטלי נרצח באותו יום. שבועיים חשבו שהוא חטוף, ואחרי שבועיים מצאו את הגופה שלו בשדות".
למרות האבל, ילנה התמקדה בתקווה שמשהו ישתנה: "ניסיתי לשים את כל הסיפור הזה בצד בשביל להתמקד במטרה אחת ברורה - להחזיר את הבן שלי". אחרי שחרורה, יצאה גם ספיר, בת זוגו של סשה. "החלטנו ביחד לשמור שבת והתחלנו לשמור שבת, התחלתי לשמור כשרות," מספרת ילנה על השינוי שחל בה.
למרות האובדן הנורא, ילנה מצאה נחמה באמונה: "הקדוש ברוך הוא, אני מודה לו. גם כשסשה היה בשבי אני תמיד הייתי מודה לו על זה שהוא בחיים. הייתי מבקשת שישמור עליו". היא מספרת על חיבור מיוחד שחשה לרחל אמנו: "ביום ההילולה שלה, שהיה גם יום ההולדת הלועזי של בן שלי, התפללתי עם עוד אימא אחת, והתחבקנו ובכינו, וביקשתי שסשה שלי יהיה בריא ושלם, ושישמור עליו".
יום לאחר מכן, בדרך לרומא עם משלחת, קיבלה ילנה סרטון של סשה שפורסם על ידי הג'יהאד האיסלאמי: "ראיתי את הבן שלי, הוא מדבר והוא ברוך השם חי". לאחר שסשה שוחרר, הוא סיפר לאמו על תקופת השבי, כולל כיצד המחבלים נתנו לו שם חדש: "המחבלים אמרו לו 'אנחנו לא יכולים לקרוא לך סשה, אתה צריך שם ערבי'. הוא בחר בשם יוסף כי היה קל להגיד אותו".
ילנה מספרת שבתפילותיה הייתה מזכירה את יוסף המקראי: "כאילו גם לך היה בן אחד וגם הוא היה בשבי... ולא ידעתי, לא ידעתי שבעצם קוראים לו יוסף". היא מדגישה את התמיכה שקיבלה מהקהילה הדתית: "מי שנתן לנו את החיבוק הכי גדול והתמיכה הכי גדולה זה החברה הדתית והחרדית. לא יודעת איך הייתי מחזיקה מעמד בלי זה".
ילנה מסיימת את דבריה במסר על אחדות: "אנחנו חושבים שאנחנו יודעים הכל ויודעים להסתדר, אבל ברגע שהקדוש ברוך הוא אמר 'בסדר, אתם יודעים, תסתדרו לבד', ראינו מה קרה - אנחנו לא מסתדרים לבד, אנחנו צריכים אותו. אנחנו חייבים להיות ביחד". "המחבלים עצמם אומרים את זה - כשאתם ביחד אתם חזקים," היא מציינת. "ספיר סיפרה שהם נתנו לה לראות טלוויזיה, והיא ראתה את ההפגנות בכיכר, ואז אחד המחבלים אמר לה 'כשאתם ביחד אתם חזקים'".
בסיכום דבריה, ילנה חוזרת לתובנה המרכזית: "אתה באמת לא שולט על שום דבר. הכל בידיים של הקדוש ברוך הוא. לדעתי זה מאוד טבעי שמתחברים לאמונה. בגלל זה אני גם לא כועסת. הם היו רק כלי בידיים של הקדוש ברוך הוא".
