על קברו של ה"פלא יועץ" יכול היה הרב יאשיהו פינטו לחייך חיוך קטן של שמחה. ביום רביעי השבוע הוא ערך את המסע השנתי לבולגריה כדי להתפלל במתחם הקבר של הרב אליעזר פאפו. הנסיעה עמדה בסימן עסקת הטיעון שעליה חתם לאחרונה עם הפרקליטות בפרשת "הרב והניצב", אבל בעבור אלף מחסידיו הנלהבים, ששילמו כ-2,000 שקל לצורכי הוצאות המסע, זו הייתה רק סיבה גדולה יותר לחבק אותו בחום ואהבה.
המרצדס שמובילה את הרב גולשת אל מתחם הקבר, שמאובטח על ידי כוחות משטרה גדולים שנפרשו מבעוד מועד בכל האזור. ההמונים מקיפים את הרב בטבעת חנק אוהבת. מבקשים לגעת, לנשק את ידו ואולי גם לזכות בברכה בתוספת התייחסות פרטית קצרה. "הרב עכשיו מגיע ואנחנו הולכים לשבור את בולגריה", זועק המנחה, והקהל מגיב בשירת ההמנון.
ההמנון, אם תהיתם, הוא שיר קצבי מאוד שמילותיו מתובלות בפסוקים ובלשון מקראית. הוא הולך כך: "פתח לנו שערי תורה ותפילה וקרבנו לצדיק יסוד עולם. צדיק, צדיק, צדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חוכמה. רבנו יאשיהו פינטו, בן הרבנית זרי, זכות תורתו יגן עלינו". האווירה מחשמלת וסוחפת, ואין אדם אחד שלא מוצא עצמו שר בקול גדול עם הקהל.
עם שוך גל ההתלהבות הראשונית, תופס הרב פינטו את מקומו בכיסא מיוחד, המשקיף על כל מתחם הקבר. אליו מתלווה, כמו תמיד, יורש העצר, יואל פינטו, שהפך מילד לנער וזקן עבות מעטר את פניו. כאן הרב פינטו נמצא במיטבו. מסביבו סרט נע של אנשים שמגיעים ללחוץ את ידו. לזה הוא משגר חיוך, לשני מבט רב משמעות ועל אוזנו של השלישי הוא לוחש, כשכף ידו מסתירה את שפתיו. כתב האישום, החקירות, המצב הבריאותי של הרבנית - הכל נראה רחוק כל כך ולא קשור.
בין ההמונים נדחק גם אב שהביא במיוחד את בנו, לקיים במקום את מסיבת החאלקה, גזיזת השיער המסורתית לבנים בגיל 3. הרב נוטל מספריים וגוזז קווצת שיער שנאספת בחרדת קודש אל שקית ניילון ותישמר למזכרת במשפחה.
אחרי אמירת סליחות נוטל הרב פינטו את המיקרופון ובמשך דקות ארוכות נושא דברים. השנה, לאור האירועים החדשותיים, יש משמעות רבה לכל אחד מהדברים שאמר. "כל פעם נותן הקדוש ברוך הוא לאדם תיקון אחר לעשות בחיים שלו. בשנים האחרונות הקב"ה נתן לנו לעבוד אותו בצורה לא פשוטה, אבל אנחנו משתדלים ללכת בדרך ה' ולהתנהל בצורה הנכונה ביותר. וכך אנו משתדלים ומקבלים את הכל באהבה", הוא אמר.
בהמשך נאומו הפליג הרב פינטו בסיפור מתוך הגמרא, על רבי יהושע בן חנניה, אחד מהתנאים הגדולים בעם ישראל. "יום אחד הגיע רבי יהושע לעיר גדולה ברומא. כשנודע לו שיש ילד יהודי בבית הסוהר, הלך ושאל את הילד, 'מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים?', הילד הקטן המשיך את הפסוק, 'הלוא זה ה' חטאנו לו'. רבי יהושע הסתכל על הילד וראה שהוא 'יפה עיניים, טוב רואי וקווצותיו תלתלים'. הלך ושילם סכום כסף גדול כדי לפדות אותו".
"צריך לשאול למה הוא פדה אותו בכסף, הרי יש הלכה שאוסרת על פדיון יהודי בכסף מידי הגויים, כדי שזה לא יהפוך לטבע לסחוט את עם ישראל", אמר הרב פינטו. "כשאומרים שרבי יהושע ראה שהילד יפה עיניים וטוב רואי, אין הכוונה שהוא ילד יפה, אלא שעיניו לא היו אדומות, הוא לא בכה וקיבל הכל באהבה. לכן הוא פדה אותו. מי שיש לו הסתכלות נכונה על החיים, הקדוש ברוך הולך איתו".
"שש שנים של ייסורים"
המסר, אליבא דפינטו, "כאן, בערב יום הכיפורים, אנחנו אומרים לכל החסידים היקרים שאנו שלמים עם לבנו. שמחים שמחה גדולה בכל הייסורים שעברנו. שש שנים של ייסורים שלא היה לנו לילה אחד שישנו בו בשמחה. בשנה האחרונה היינו בקשר חזק עם הדוד שלנו, רבי אלעזר (הרב אלעזר אבוחצירא, שנרצח בידי חסיד מעורער בנפשו בדקירות סכין - ח"ג). מסרנו עבורו נפש באמריקה, אחרי שנים שלא היינו בקשר. בסוף ימיו אותו אדם לקח סכין ודקר אותו בלבו והרג אותו. אותנו דקרו אלף פעמים. אין נקב בגוף שלנו שלא דקרו אותו. אותו דקרו בסכין אחת, אותנו דקרו בכל הגוף בחרבות. הרגו אותנו במיליון סכינים".
"יזכרו כולם: יבוא יום, והוא לא רחוק, שבושה וחרפה יאחזו בכולם. שש שנים של ייסורים. כמה ייסורים, כמה דאגות. לא דאגות של שטויות, כי אנחנו איתנים ברוחנו ואנחנו אנשי מלחמה חזקים ביותר. לא פוחדים מאף אחד, מכל העולם כולו. מורידים את הראש בשביל הקב"ה, בשביל המצוות ובשביל הקהילה מתנהגים בחוכמה, באצילות ובצורה נבונה. כל אחד יבין מה שיבין. עוד חזון למועד".
נראה שהמשבר גיבש את אנשי קהילת "שובה ישראל", הגרעין הקשה של תומכי הרב פינטו, שלא כולם אנשי הון אמידים. ניכר היה שהצוות הלוגיסטי של הקהילה פועל במסע לבולגריה בצורה משומנת, תוך מאמץ לאפס תקלות. זמני ההמראות, התחבורה וארוחת הצהריים שהוטסה במיוחד מהארץ - הכל תפקד בצורה מושלמת ובאווירה ידידותית וחברית מאוד.
מספר שעות לאחר הכנס, במלון במרכז העיר, אני פוגש ברב יאשיהו פינטו וברעייתו הרבנית דבורה. את הגיבוי שלה למהלך של בעלה היא העניקה בראיון שנתנה לחדשות ערוץ 2. אבל גם ללא שיחה ישירה עמה ניתן היה להתרשם שהיא קצת חזרה לקו הבריאות. את פעולות הצדקה שניהלה מטעם העמותות שבראשן עומד בעלה, היא העבירה לידיים של חסידי הרב בקהילה. אלו ידעו לספר, בין השאר, על מבצע חלוקת המזון לפסח שנמשך גם השנה, בין היתר בשיתוף פעולה עם חיילי בסיס מגלן, שהתנדבו לארוז את המשלוח המסורתי בדרך לערים שונות בישראל.
כשאני מנסה להבין מה התחושות של הרב פינטו, ביום שאחרי עסקת הטיעון, הוא משיב "מה שבורא עולם רוצה, זה מה שיהיה. אנחנו חיים, שמחים ושלמים עם עצמנו".
הרב חושש מאפשרות של עונש מאסר?
"אנחנו אנשים זהירים ויודעים מה שאנחנו עושים. יש לנו ביטחון בה'. דאגה לא פתרה בעיה לאף בן אדם, מאז בריאת העולם". ובכל זאת, האווירה הציבורית הייתה מאוד מורכבת.
"אנחנו חיים בתוצאות. הנה ערב יום כיפור יש תוצאה. האם זה פגע בנו במשהו? אנחנו הולכים על פי התורה. אם היינו חושבים שעברנו משהו על הלכה אחת מהתורה, היינו פורשים מלהיות רב. היינו יושבים בכולל לומדים תורה כל היום ולא היה חסר לנו כלום. יש לנו מחשבה. סוף הדרך נראה מה יהיה".
האם הרב יוכל לשתף אותנו בהרגשה טרם החתימה על עסקת הטיעון? הייתה הרגשה של לחץ?
"לחץ נפשי ודאי לא היה לנו".