נגכענגכ

למשפחת קנדי האמריקאית שמור מקום של כבוד בפוליטיקה ובלבבות העם האמריקאי, ובכל זאת, השושלת הפוליטית המסעירה ביותר והמפוארת ביותר בעולם אינה זו של משפחת קנדי, תתפלאו, אלא זו שקורותיה משתלבים כבר עשרות שנים בפוליטיקה של הדמוקרטיה הגדולה בעולם - הודו (עם 814 מיליון איש רשומים בספר הבוחרים). מדובר כמובן על שושלת נהרו-גנדי, ששלטה במאות מיליוני הודים במשך עשרות שנים, עד שבקיץ האחרון השלטון הזה הגיע לקצו. 

בבחירות, שנערכו במאי האחרון, מפלגת הקונגרס הלאומי, מפא"י ההיסטורית של יבשת אסיה, שמאחוריה למעלה מ-100 שנות הנהגה, נרקבה והושחתה כליל ושוב איבדה את הבכורה, עם בחירתו של נרנדרה מודי, ראש מפלגת העם ההודית. מודי, לאומן פונדמנטליסטי, הכריז בעבר שהרג מוסלמים משול בעיניו לדריסת כלב ברחוב. ובהודו, כידוע, חייו של כלב נחותים, הרחק הרחק מהקדושה המיוחסת לפרות, המהלכות בשלווה בין המכוניות הצופרות.

למתמודד העיקרי מול מודי קראו רהול גנדי. אבל הייחוס המשפחתי המפואר שלו, פוליטיקאי דור חמישי - מוטילאל נהרו, הסב של סבתו, היה ראש מפלגת הקונגרס; ג'וואהרלל נהרו, אביה של סבתו, היה ראש הממשלה הראשון של הודו העצמאית; סבתו, אשת הברזל אינדירה גנדי, שלטה ביד רמה שנים ארוכות בארץ השסועה בין פלגים, קאסטות ומיעוטים שונים; אביו, רג'יב גנדי, אףהוא היה ראש הממשלה; ואמו, סוניה גנדי, אלמנתו של רג'יב, הייתה מנהיגת המפלגה אך ויתרה על התפקיד למרות שהייתה יכולה בנקל להנהיג את הודו - לא ממש סייע לו.

למתבונן מהצד נראה היה שהוא לא להוט מדי לזכות במשרה. אולי מפני שזכר, בכל רגע ורגע, מה קרה לסבתו ולאביו, ואפילו למהטמה גנדי (אין קשר משפחתי), מנהיג תנועת העצמאות ההודית. גורלם של השלושה היה דומה: הם נרצחו על ידי מתנקשים פוליטיים. לפני 30 שנה, ב-31 באוקטובר 1984, בדיוק כפי שקרה לעשרות מנהיגים אחרים, מיוליוס קיסר, דרך לינקולן וקנדי, ועד סאדאת ורבין, נגמר הסיפור של אינדירה גנדי בדרך האלימה מכל. היא לא הייתה הראשונה וגם לא האחרונה.

בן־גוריון ההודי

15 באוגוסט 1947 היה היום המאושר בחייו של מהטמה גנדי: בתום מאבק לא אלים, אך נחוש ועיקש, שהוביל לאורך עשרות שנים, הודו שלו זכתה בעצמאות. למרבה הצער, גנדי לא יזכה לראות אותה צומחת ומתפתחת והופכת למעצמה בינלאומית. חלוקת השטח בין הודו, מדינה שרבים מאזרחיה בני דת ההינדו, לפקיסטן המוסלמית, קוממה עליו לאומנים רבים. פחות מחצי שנה לאחר מכן, ב-30 בינואר 1948, כיוון אליו נאדורם גורסה, חבר הארגון הקיצוני "הינדו מהסבהה", את אקדח הברטה שלו וירה בו למוות.

מדינת הענק, המונה כיום למעלה ממיליארד איש ואישה, מוגדרת בחוקתה כרפובליקה פדרלית סוציאליסטית, חילונית ודמוקרטית, ומהלה את שיטת הממשל האמריקאית (אוסף מדינות המרכיבות אומה) בשיטה הבריטית (ממשל מרכזי חזק). כלומר, ראש ממשלת הודו, שליט העל של כ-35 מדינות וטריטוריות מאוחדות, תמיד יהיה חזק יותר מכל נשיא אמריקאי. הנשיא, כמו אצלנו, הוא רק דמות ייצוגית.

ראש הממשלה הראשון של הודו היה נהרו, או בשמו המלא ג'וואהרלל נהרו, שכיהן בתפקידו 17 שנה עד יום מותו ב-1964. הוא כונה "מלומד", היה אחד המקורבים ביותר למהטמה גנדי ואף נכלא על ידי הבריטים לכמה שנים. אשתו מתה בינתיים משחפת, והוא כתב מכתבים מבית הסוהר לבתו הצעירה, אינדירה. כהונתו מזכירה מאוד באורכה, וגם בחלק מתכניה, את זו של דוד בן-גוריון. הוא מהל סוציאליזם וקפיטליזם, תמך בשוויון ובדמוקרטיה, פיתח את המדינה טכנולוגית, השקיע בתעשייה והקים מוסדות, אך גם הסתבך בהרפתקאות צבאיות, למשל במלחמה שבה הפסיד לסין ב-1962. 

בתחילת 66', אחרי שיורשו, לאל בהדור שסטרי, נפטר, קיבלה לידיה בתו היחידה אינדירה, אשתו של פירוז גנדי, את מושכות השלטון. היא הייתה בת 49. מי שכונתה על ידי ז'קלין קנדי אונאסיס, אלמנתו של הנשיא ג'ון קנדי, כ"אישה מרירה, נדחפת ונוראית", שלטה בהודו ביד רמה 15 שנה. היא אומנם הפסידה בבחירות ב-77' לאחר שהואשמה בשחיתות, אך חזרה ללשכת ראש הממשלה שלוש שנים אחר כך.

בדומה לאביה, למדה באוניברסיטת אוקספורד. ואם הוא היה בן־גוריון, היא כנראה הייתה גולדה מאיר. היא הייתה מנהיגה נחרצת שלא אהבה את ישראל במיוחד ובחרה להתקרב דווקא לברית המועצות. אבל הבעיות של הודו, שיצאה למלחמה נוספת מול פקיסטן ב-71' והפכה בזמנה של גנדי לובשת הסארי למעצמה גרעינית, היו בדרך כלל פנימיות ונבעו ממתחים דתיים עזים שלא שככו עם השנים.

ביוני 1984, בהוראת גנדי, הסתערו חיילים על מקדש הזהב באמריטסר, שעליו השתלטו חברי התנועה הסיקית. 83 חיילים וקרוב ל-500 אזרחים נהרגו במבצע "כוכב כחול", שהוביל למהומות דמים, ובהן נהרגו אלפים. בסביבתה של גנדי חששו לחייה וסילקו את שומרי ראשה הסיקים, למעטשניים ותיקים. זו הייתה טעות נוראה. ב-31 באוקטובר ירו בה השניים למוות כשיצאה מביתה בניו דלהי.

המסורת תנצח?

אבל השושלת לא נפסקה. רג'יב, בנה של אינדירה, ששימש באותה עת כמזכ"ל המפלגה, החליף אותה בתפקיד מיד לאחר מותה. כמו אמו וסבו, אף הוא השלים את לימודיו באוניברסיטה בריטית ידועה, קיימברידג', ובגיל 37, בשנת 81', נבחר לפרלמנט. כראש ממשלה סטה רג'יב ממדיניותה הסוציאליסטית המובהקת של אמו שדרדרה את כלכלת הודו, וגם התקרב למערב. אבל הצרות, כמו תמיד, הגיעו מתוך הבית עצמו.

במאי 91', שנתיים אחרי שעזב את בית ראש הממשלה, ערך רג'יב גנדי מסע בחירות במדינת טאמיל נאדו שבדרום הודו. סמוך לעיר צ'נאי, המוכרת לנו כמדראס, הפעילה מחבלת מתאבדת בשם תֶנְמוּלי רַגַ'רַטְנאם, חברת מחתרת "הנמרים הטאמיליים", מטען נפץ והוא נהרג במקום. פעולת ההתאבדות נועדה, כמובן, לטרפד את בחירתו של גנדי לקדנציה נוספת, אך התירוץ לכך נשמע קלוש למדי: לטענת דוברי המחתרת, הם רצו למנוע מגנדי לשלוח כוח צבאי לשמירה על השלום בסרי לנקה הסמוכה, מאחר שאותה מחבלת נאנסה בעבר על ידי חיילים הודים. המעורבים ברצח, אגב, שוחררו, מסיבות פוליטיות רק לפני כמה חודשים.

הוא הותיר אחריו אישה, סוניה גנדי, שגם היא, ודאי לא תתפלאו, נכנסה לפוליטיקה. אלא שהסיפור של סוניה, כיום בת 68, מורכב קצת יותר, משום שהיא בכלל איטלקייה ממוצא קתולי, שפגשה את בעלה לעתיד בזמן שהיה סטודנט בבריטניה. היא, מצדה, למדה שם אנגלית. ב-69', כשהייתה בת 23 בלבד, הם התחתנו, וסוניה עברה לגור אצל אמו של רג'יב, אינדירה, שהייתה אז, כזכור, ראש הממשלה. שנה אחר כך ייוולד בנה רהול. 14 שנים לאחר החתונה היא קיבלה אזרחות הודית.

לאחר לחצים כבדים הסכימה סוניה גנדי ב-1997, שש שנים אחרי מותו של בעלה, להיכנס לחיים הפוליטיים ונבחרה לפרלמנט. כעבור שנתיים הפכה רשמית למנהיגת האופוזיציה. המסלול היה ברור. אבל היא לא שיחקה לפי הכללים. כשמפלגת הקונגרס בהנהגתה זכתה בבחירות 2004, השנה שבה הוכתרה על ידי "פורבס" כאישה השלישית החזקה בעולם, היא ויתרה על ראשות הממשלה לטובתו של ד"ר מאנמוהאן סינג.

גם רהול גנדי, בנם של סוניה ורג'יב, עבר, איך לא, בקיימברידג'. בגיל 34, בשנה שבה אמו הדהימה את הודו בהחלטתה, הוא נכנס לפרלמנט בסיועה הפעיל של אחותו האהודה, פְּרִיַנְקָה ודרה, הצעירה ממנו בשנתיים. היא הייתה לצדו גם לפני כחצי שנה, כשנוצח בבחירות הכלליות, אחרי עשר שנות שלטון של מפלגת הקונגרס, שלא באשמתו: המשבר הכלכלי העולמי פגע אנושות גם בהודו, והפרסום הבינלאומי למעשי האונס באוטובוסים רק הוסיף למבוכה.

אבל, אתם יודעים, פוליטיקה זה חיידק. וכשמדובר במשפחת נהרו-גנדי, מדובר במגפה של ממש. וכשהגלגל הפוליטי יסתובב, אל תהמרו נגדם. כי במדינה כמו הודו, בשל ההיסטוריה הענפה והמרתקת שלה, וכמובן עקב הנא־ מנות הכיתתית, המסורת בסופו של דבר מנצחת.