התנקשות שאירעה בשבוע שעבר בנאמן הר הבית ופעיל הימין יהודה גליק, והובילה לסגירתו בסוף השבוע של המתחם הקדוש למתפללים יהודים וערבים כאחד, העלתה את המתיחות בירושלים לשיאה ועוררה חשש כבד להחרפת המהומות בעיר. אלא שההיסטוריון ד"ר הלל כהן, 53, תושב ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית, בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון, המתמחה בחברה הפלסטינית וביחסה לציונות, מנסה להוריד את גובה הלהבות.
"זה זמן רב יש מתח בין יהודים לבין ערבים בירושלים, ויש אפשרות שמתישהו זה יתפרץ", הוא אומר, "אבל רק לעתים רחוקות גורם אירוע מסוים להתלקחות".
זכור לך מה קרה כאשר אריאל שרון עלה להר בראשית העשור הקודם.
"ואם הוא לא היה עולה להר? האם הפלסטינים היו אז מקבלים מדינה משלהם ולא מתקוממים? עובדה שחלק גדול מהאירועים האלימים בירושלים בהיסטוריה המודרנית הם על רקע מה שקורה בהר הבית. לדוגמה, במאורעות תרפ"ט, שלהם הקדשתי את ספרי תרפ"ט - שנת האפס בסכסוך היהודי-ערבי' (הוצאת כתר), המתח בירושלים החל סביב הסוגיה של תפילות יהודים בכותל המערבי, שמבחינת המוסלמים נחשב חלק ממתחם אל-אקצא. בשלהי האינתיפאדה הראשונה ניסיון יהודים להנחת אבן פינה לבית המקדש השלישי הביא להפגנת נגד פלסטינית אלימה, שהסתיימה במותם של 13 או 14 פלסטינים".
יהודה גליק על רקע הר הבית. צילום: הקרן למורשת הר הבית
מנין חשיבותו של הר הבית?
"השאלה היא חשיבותו למי? לפי המסורת היהודית, הר הבית זה המקום שממנו התחילה בריאת העולם. בהמשך באותו מקום עמד אברהם מאוחר יותר מול ניסיון העקדה. מבחינת המוסלמים, אכן אברהם אבינו היה שם, במקום שבו הושתת העולם, אבל לפי הקוראן אברהם לא היה יהודי באשר בזמנו עדיין לא הייתה הדת היהודית ועדיין לא ניתנה התורה לעם ישראל. הם רואים אותו כאבי האסלאם ומחשיבים את עצמם כממשיכי המסורת האברהמית. לכן לדעתם הר הבית, או אל-חרם-א-שריף, כפי שהם קוראים להר, שייך להם והם בעלי הזכויות על המקום הזה.
"כשהערבים כבשו את ירושלים במאה השביעית מהביזנטים, הם בנו בה את מסגד אל-אקצא. אם בימי הביזנטים ליהודים אסור היה לגור בירושלים, הערבים היו אלה שאפשרו את חידוש היישוב היהודי בירושלים והפכו את אל-חרם-א-שריף מחדש למקום קדוש. זאת לעומת הביזנטים שבזמנם הר הבית היה מקום פינוי הפסולת של ירושלים, כדי להראות את שפלותם של היהודים. כשהחליף עומאר בן אל־חטאב כבש מידיהם את ירושלים, הוא ניקה את הר הבית, התפלל בו והקים במקום מסגד. בעקבותיו, המוסלמים לא מנעו מהיהודים להתפלל בהר הבית כחלק מחזית משותפת נגד הנצרות, עד שא־סרו זאת החל מהמאה ה-13".
מי הפקיד בידיהם את הסמכות לאסור ולהתיר?
"זאת לא הייתה שאלה של סמכות. מבחינת המוסלמים, כאשר הם לקחו לידיהם את המקום שבו התהלך אברהם, הם לא ניכסו לעצמם משהו של מישהו אחר, כי הם רואים את עצמם כצאצאיו לא פחות מאשר אנחנו.
"לאיסור של המוסלמים הצטרפה דעת רוב הפוסקים ביהדות שאסור לעלות להר הבית, והם מצאו בכותל המערבי תחליף, במירכאות, להר הבית. עד תחילת המנדט, ב-1917, לא היה על זה ויכוח, ורק יהודים בודדים, בהם משה מונטיפיורי, נכנסו למרות הכל להר הבית, דבר שגרם לכעס גדול אצל המוסלמים. השאלה הזאת הפסיקה להיות רלוונטית בתקופת השלטון הירדני, בין 48' ל-67'. הבעיה נוצרה מחדש בעקבות מלחמת ששת הימים, כשהר הבית עבר לידי ישראל".
להיטהר בעזרת פרה
לדבריו של ד"ר כהן, הפסיקה היהודית נגד עלייה להר הבית נובעת "מסיבות של דיני קדושה וטהרה, לא מסיבות פוליטיות בשביל להיכנס למקום המקדש מבחינת ההלכה צריך להיות טהורים. לפי ההלכה, כולנו בדור הזה טמאי מתים". לפי ד"ר כהן, "כלומר כל מי שנכנס אי פעם לבית קברות, למשל, אסור לו להיכנס למקום המקדש, אלא בתנאי שיש אפר של פרה אדומה, שמתיזים על העולה להר ואז הוא נטהר. מכיוון שאין לנו פרה אדומה בדור הזה, אי אפשר להיטהר ולכן אסור לעלות להר הבית".
כשגליק ושאר נאמני הר הבית, שומרי המסורת, עולים להר, הם לא יודעים את זה?
"הם יודעים את זה מצוין, אבל מסתמכים על פתרון הלכתי שלפיו האיסור נוגע רק לגבי קום המקדש, שלא היה ידוע מיקומו המדויק, אבל לדעתם מותר להם לעלות לאזורים אחרים של הר הבית, לאחר טבילה במקווה. לתחום המשוער המצומצם של בית המקדש הם לא עולים".
האם ממשלות ישראל שגו כשלא הסדירו את העניין לאחר מלחמת ששת הימים?
"כשהר הבית נכבש ב-67', היה זה חייל צה"ל שתלה את דגל ישראל על כיפת הסלע, ושר הביטחון משה דיין הורה להוריד אותו מתוך חשש להרגיז את העולם המוסלמי. יש הסבורים שלו ישראל הייתה משליטה את הריבונות שלה על הר הבית, המצב היום היה שונה. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. החלטה נוספת של דיין הייתה להשאיר את הניהול האדמיניסטרטיבי של הר הבית בידי הווקף המוסלמי, שלו הזכות להציב שומרים בהר הבית, המפקחים על כך שאם יהודים יעלו להר הבית, הם לא יתפללו במקום".
"למעשה", מוסיף ד"ר כהן, "אם יהודים עולים להר הבית, בדרך כלל זה מהלך הפגנתי כדי להראות שגם אנחנו פה וזכותנו להתפלל במקום הזה. נאמני הר הבית מרגישים ביזיון שגם תחת ריבונות ישראלית לא ניתן להם להתפלל בהר הבית".
מה עם השחקן הנוסף במגרש, הירדנים?
"הווקף הוא תחת השפעה ירדנית חזקה, כשיש מאבקי כוחות בין הרשות הפלסטינית לבין הווקף והתנועה האסלאמית".
מה לדעתך יקרה בעתיד?
"אין סיבה שהיהודים יוותרו על הזכות שלהם להתפלל בהר הבית, ומצד שני אין סיבה שהמוסלמים יאפשרו להם את זה. זה תיקו ומצב של יחסי כוח, כשתלוי מי יותר חזק בזמן נתון. בסכסוך על כל הסתעפויותיו אף צד הוא לא בקטע של לוותר".
בעבר צוטטת כמי שאמר: "גם האימפריה הרומית הלכה והתעצמה עד שקרסה". האם יש סבירות שזה מה שיקרה גם בירושלים?
"אני חושב שקברניטי מדינת ישראל לא ערים למה שקורה מסביב, והם לא נוהגים בתבונה ביחסים בינינו לבין הפלסטינים, מה שלא לטובתנו. אנחנו שולטים בפלסטינים ומונעים מהם חלק גדול מהזכויות שלהם מתוך הנחה שזה יסתדר, כאשר נעשה עוד משהו וזה יצליח, לאחר שעד עכשיו זה הצליח, כפי שמראה סיפור הציונות. הטענה שלי היא שבאיזשהו שלב ההצלחות האלה מגיעות לידי מיצוי.
"אני חושש שאנחנו מאוד קרובים לשלב הזה, בכל הנוגע להר הבית ולהרחבת האחיזה הקרקעית היהודית ביהודה ושומרון. אז אומרים שבנינו עוד מאחז וסיפקנו למועצה אזורית זו או אחרת עוד כמה אלפי דונמים, ויהיה בסדר. אבל התחושה שלי היא שזה כמו בלון שמנפחים אותו יותר ויותר עד שבסוף הוא יתפוצץ לנו בפנים. "כדי למנוע את זה אולי כדאי לנו באמת להבין את הצד השני ולהגיע איתו להסדר; לא לצאת מתוך הנחה שלנו מגיע הכל, וכל מה שאנחנו נות־ נים להם זה ויתורים. אם לא נבין שהם בעלי זכויות כמונו, כל השאר אינו אלא בגדר תיקונים קוסמטיים".