המסר המרכזי שעלה מתוצאות בחירות האמצע בארה"ב היה רם וצלול - loud and clear בסלנג הוושינגטוני. אנחנו רוצים פוליטיקה חדשה, הגונה, אחראית, ובעיקר כזו המתחשבת באזרח הקטן.
אמריקאים רבים חיכו בכיליון עיניים להזדמנות לתת בקלפיות ביטוי למה שהם אומרים מזה שנתיים בסקרי דעת קהל: שאמריקה צועדת - או מדויק יותר, מקרטעת ומועדת - לכיוון הלא נכון.
ממדגמים בקרב מצביעים מחוץ לקלפיות, יותר מ-70% ביטאו את התחושה הזאת. המדגמים גם העלו ששיעור האמון בהנהגה הפוליטית נמצא בשפל חסר תקדים. היקף אי שביעות הרצון מתפקודם של חברי הקונגרס משתי המפלגות צמח לשיא מפוקפק של 79%, ורק 19% הביעו אמון במחוקקים.
האמריקאים מאשימים את המחוקקים בשיתוק שאחז בקונגרס, שלא הפיק בשנתיים האחרונות אף יוזמה חוקתית משמעותית. נכון, הרפובליקנים ניצחו כצפוי, ובגדול. אבל אין להם הרבה זמן לחגוג. המיאוס מהפוליטיקה הישנה והמשתקת שהמצביעים הביעו השבוע מכוון גם למנצחים. ההצבעה הייתה בגדר מחאה קולקטיבית: נמאס לנו מההתנהלות הכושלת והעקרה של חברי הקונגרס, נשבר לנו מהנהגה שאינה עושה את תפקידה.
"בעיות היו תמיד, ואולי חמורות יותר מאלה של היום", הביעה את דעת הרוב ספרית בסלון לנשים בברוקלין. "אבל פעם ידענו שיש מי שמטפל בבעיות, הייתה הרגשה שבוושינגטון יש מי שדואגים באמת לאיש הקטן. היום נשארו הבעיות ואין מטפלים".
הרפובליקנים חוגגים. עכשיו הגיע הזמן לעבוד. צילום: רויטרס
בבחירות לנשיאות 2008 הצליחו הדמוקרטים להשניא את ג'ורג' וו. בוש והכשירו את השטח לניצחונו של אובמה. בבחירות השבוע הוכח כי הרפובליקנים הצליחו להשניא את הנשיא והפיקו הישג מרשים בגבעת הקפיטול. אבל השנאה, מהצד הדמוקרטי או מהצד הרפובליקני, היא הגורם המרכזי להיווצרות המציאות הפוליטית המכוערת המשתקת את ארה"ב. הרפובליקנים יצטרכו להפנים: עם שנאה אי אפשר להנהיג.
ארוכה הדרך לבית הלבן
אין להקל ראש בשאלה כיצד ינהג אובמה בשנתיים שנותרו לכהונתו עם סנאט רפובליקני. היו כבר נשיאים שהסתדרו ותיפקדו עם רוב של מפלגה יריבה בסנאט. זה קרה לקלינטון ב-1994 ולבוש ב-2006.
אובמה, שהריח את התבוסה המתקרבת, הזכיר בראיון לתחנת רדיו בקונטיקט שבשנת 58', בעת כהונתו של דווייט אייזנהאואר, הרפובליקנים הפסידו לדמוקרטים 13 מושבים בסנאט. ואילו הניו יורק טיימס, שעורכיו יושבים "שבעה" על איבוד הסנאט לרפובליקנים שנואי נפשם, הזדרז ופרסם השבוע מאמר שגילה כי בבית הלבן נערכים למצב של אובדן הסנאט, וצוות הנשיא מכין מדיניות חדשה להתנהלות מול רוב רפובליקני. סגן הנשיא ג'ו ביידן אפילו לא חיכה לתוצאות, ובראיון ל-CNN אמר "הבית הלבן ילמד איך להתפשר עם סנאט רפובליקני".
השאלה החשובה והקריטית יותר היא איך ינהגו הרפובליקנים, ומה בדיוק יעשו עם הרוב בשני הבתים. התנהלותם בשנתיים הבאות והצלחתם לקדם יוזמות בתחום הכלכלה והמשק הם שיקבעו את סיכוייהם לזכות בפרס האמיתי - המפתחות לבית הלבן בבחירות 2016.
ראשית, הרפובליקנים חייבים לשים קץ לשסע בין הרוב השמרני והשקט של המפלגה למיעוט הימני, הקיצוני והקולני שמזוהה עם "מסיבת התה". אם בכירי המפלגה יאפשרו לפעילי מחנה הימין להמשיך ולפעול לביסוס יומרתם כנושאי הדגל האידאולוגי של המפלגה, הרוב בשני הבתים לא יתרום מאומה ואף יפגע בסיכוי הרפובליקנים בבחירות 2016.
בחירות אמצע הקדנציה הן ההתחלה הכמעט רשמית של מערכת הבחירות לנשיאות, ואחדים ממושלי המדינות הרפובליקנים שנבחרו השבוע מוזכרים כמועמדים פוטנציאליים. אך במפלגה חייבים להחליט ומהר את מי הם מעדיפים כמתמודדים הראשיים. אם לא יאכפו מיד משמעת מפלגתית, ויבהירו לפוליטיקאים קיצוניים כמו הסנטור רנד פאול מקנטקי או הסנטור טד קרוז מטקסס שאין להם מקום בהתמודדות למועמדות לנשיאות - המפלגה שוב תמצא את עצמה במצב מביך.
במערכת הבחירות של 2012 לא פחות מ-20 רפובליקנים התמודדו על מועמדות המפלגה, והעימותים הטלוויזיוניים ביניהם הגחיכו וביזו את המפלגה. לבסוף, כאשר נבחר מיט רומני כמועמד הסופי, כבר היה מאוחר. אמריקה התפוצצה מצחוק וסירבה להעניק את כתר הנשיאות למפלגה שאפשרה את הקרקס.
הרפובליקנים צריכים כעת להחליט על הפניית מאמצים ומשאבים במטרה לבנות בסיסי תמיכה בקרב מגזרי המיעוטים באמריקה, ובמיוחד בקרב השחורים וההיספאנים - הידועים בתמיכתם המסורתית בדמוקרטים. ההתעלמות מהם היוותה את אחת הסיבות העיקריות לכישלונו של רומני לפני שנתיים. אך כעת, שני המגזרים לא התאמצו במיוחד להציל את המפלגה הדמוקרטית מהתבוסה. השחורים הם מהנפגעים העיקריים מהמציאות הכלכלית שנוצרה בעידן אובמה. בתקופתו נרשמו אומנם שיפור בהיקף התעסוקה, רפורמה בביטוח רפואי, שגשוג בבורסה וגידול ברווחי חברות גדולות - אבל השיפור לא חלחל לשכבות החלשות.
פרשנים שניתחו את התוצאות העריכו כי בראש רשימת העדיפויות של הרוב הרפובליקני בשני הבתים לשנתיים הבאות תעמוד קידום יוזמה לרפורמה בשיטת המיסוי, ואולי אף ניסיון להוריד את רמת המסים. הרפובליקנים יחתרו גם לרפורמה בחוקי ההגירה שהנשיא לא הצליח עד כה לממש.
בתחום מדיניות החוץ לא צפוי מצד הרפובליקנים מאמץ מיוחד לשינויים משמעותיים. זהו תחום שהנשיא, גם מוכה ומוחלש, ממשיך להפעיל בו את סמכותו. הקשחה מול פוטין לא תביא להם את אהדת הציבור. שיפור בכיסו של האמריקאי הממוצע בהחלט כן.