גם בימים כתיקונם אי אפשר להתעלם, לטוב או לרע, מחברת הכנסת מירי רגב (49), יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. אבל השבוע נשמע קולה רם מתמיד, בין דיון של ועדת הפנים על הערכת המצב בהר הבית ("יד ברזל ואפס סובלנות לאלימות") לבין נזיפה במפקד מחוז ירושלים ובשר אהרונוביץ' על אוזלת ידם בטיפול במתפרעים במזרח ירושלים ("יד ברזל ואפס סובלנות לאלימות"), ודיון על רצח נשים בלוד וברמלה ("אפס סובלנות לאלימות"). "יש חוק במדינת ישראל. אף אחד, יהודי או ערבי, הוא לא מעל לחוק", היה המוטו של רגב השבוע - עם דגש על הערבים, כמובן.
היא לוחמת בשצף בעד עלייה של יהודים להר הבית, ומבחינתה אין סיבה שיהודים לא יתפללו שם, ומבחינתה עיסוויה וסילוואן הם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל "בדיוק כמו תל אביב". היא נוזפת במשטרה, בבג"ץ, בחולדאי ובאובמה, בלי הבדל דת גזע ומין, והתבטאויותיה על המהגרים הלא חוקיים ("סרטן בגוף שלנו"), ועל חנין זועבי ("בוגדת, לכי לעזה") לא נשכחו.
רבים רואים בה פרובוקטורית פופוליסטית, שמבעירה ומתסיסה את השטח. תומכיה במרכז הליכוד (שלאירועיהם היא מקפידה להגיע באדיקות), רואים בה אחת משלהם, "דוגרית" וסחבקית, שפיה ולבה שווים.
"אני פשוט אומרת את האמת, והאמת סופה לנצח. ככה זה. כשמטייחים ומטאטאים מתחת לשטיח זה רק נעשה גרוע יותר", היא מסבירה. "המצב הנוכחי במזרח ירושלים ובהר הבית הוא תוצאה ישירה של אוזלת ידה של המשטרה לאורך השנים, של אי רצון לחתור למגע. זה גורם לערבים להבין שאין חוק במדינת ישראל, וזו מדיניות שמוכתבת מלמעלה - ידיהם של השוטרים ואנשי מג"ב בשטח פשוט קשורות".
ומה לדעתך הסיבה למדיניות הזאת?
"רוצים לקנות שקט, לגמור קדנציה בשלום. ואיך קונים שקט? לא נכנסים לשכונות הערביות, לא יוצרים חיכוך, ולא מממשים את מדיניות הממשלה לגבי עלייה להר הבית. יש החלטת ממשלה, שבמשך שלוש שעות ביום יהודים יכולים לעלות להר הבית. אני בכלל בעד שיהודים וערבים כאחד יתפללו בהר הבית, חופש פולחן לכולם, וגם הגשתי הצעת חוק בנושא, אבל נעזוב את זה כרגע. יש סטטוס קוו? יש החלטת ממשלה? אז במשטרה עושים 'הערכת מצב' וסוגרים את ההר בפני יהודים.
מה עשית? נתת פרס למוסלמים שמתפרעים. הם זורקים אבנים על שוטרים, 'נשים בשחור' עומדות שם ומקללות, ואתה סוגר את ההר ליהודים? סליחה, מספיק עם ההתייפייפות הזאת - או שההר פתוח לכולם, או שהוא סגור לכולם. או שיש חופש פולחן לכולם, מוסלמים ויהודים כאחד - או שלא".
מדובר בהר הבית, חבית אבק שריפה עולמית. את לא חושבת שאת מבעירה את השטח עם הדיבורים האלה?
"להפך. דווקא משום שירושלים היא מקום רגיש, אסור לזלזל בעבירה, קלה כבחמורה, אחרת תגיע למצב של אנרכיה. בזה שאתה לא עומד על העקרונות שלך אתה לא מביא שקט, אלא את האינתיפאדה הבאה. ילדים זורקים אבנים? תחמיר ענישה, תנקוט יד קשה. יש התפרעויות בהר הבית? תביא עוד כוחות, תעצור אנשים, תאפשר ליהודים לעלות ותראה למוסלמים שיש חוק ויש ממשלה בישראל, ואף אחד הוא לא מעל לחוק.
עובדה שאחרי המאבק שלי פתאום שינו מדיניות, פתאום כבר אין 'הערכת מצב' במשטרה. מה קרה? הבינו מה שדיברתי עליו שנה וחצי. רק צר לי שזה קרה רק אחרי ההתנקשות ביהודה גליק, אחרי פיגוע דריסה של תינוקת. למה חיכיתם? הרי כל הזמן הכתובת הייתה על הקיר. עכשיו נזכרתם שאבן יכולה להרוג? עכשיו אתם מטילים ענישה כלכלית על הורים לקטינים שמיידים אבנים?
ומה עם ענישה ליהודים שמתפרעים? עליהם את לא מדברת.
"גם ליהודים. לכולם".
הטלפון של רגב מהבהב, ועל הצג מופיע שמו של יהודה גליק. רגב מחווירה. "יהודה?", היא שואלת באי אמון. זה לא יהודה, שבעת הראיון עדיין שכב מחוסר הכרה בבית החולים, אלא קרוב שלו, ובקשה לו: שרגב תגיב בכתבה בערוץ 10 על פניותיו של גליק למשטרה בעניין האיומים על חייו. "צריך לחכות עד שיהודה יתעורר ונשמע ממנו", משיבה רגב, "אבל אם זה אכן היה זה בניגוד למה שהמפכ"ל אמר, יש פה בעיה קשה - בן אדם אומר שמאיימים על חייו ולא עושים עם זה כלום".
שיחת הטלפון הזאת מתחברת היטב לדיון נוסף שרגב פתחה בחדר השכן, על רצח נשים ערביות ברמלה ובלוד. גם שם המשטרה לא עשתה כלום בנוגע לתלונותיהן של נשים שנרצחו. מסתבר שהמוטו שעליו חזרה רגב ביד רמה במהלך כל השבוע הזה, "יד ברזל ואפס סובלנות לאלימות" ו"ואף אחד, יהודי או ערבי, הוא לא מעל לחוק" מתאים כמעט לכל נושא.
את חברה של גליק? מסכימה עם דעותיו?
"אני מכירה אותו כמו כל חברי הכנסת. הוא איש עדין ואופטימי. אז הוא מאמין בבניית בית המקדש. מותר לו. יש אנשים שמאמינים שאנחנו בכלל לא צריכים להיות כאן. אז רוצחים אותם בגלל זה?".
את זוכרת מה קרה כשאריק שרון עלה להר הבית?
"פרצה אינתיפאדה, נו, אז מה? השמיים נפלו? מדינת ישראל לא חיה? העברנו מסר ברור שיהודים יכולים לעלות להר הבית. למה ראש ממשלת פלסטין יכול לעלות להר הבית וניר ברקת לא יכול? תגידי, כדי לשמור על שקט בבית היית מסכימה שבעלך יכה אותך? זה מה שאת אומרת לי פה. ואני אומרת לך שבסוף הוא גם ירצח אותך".
החשש הוא שבדרך שאת מציעה יהיה רצח הדדי, אם להשתמש בהקבלה שלך.
"תבדקי בהיסטוריה, מדינות שפעלו ביד חזקה נגד הטרור לא שילמו על זה מחיר. מדינות שניסו להסתיר ולטייח - שילמו. בצרפת לא מניפים את דגל אלג'יריה, כי ככה החליטו. אצלנו אסור להניף דגלי חמאס ודאע"ש, אבל עושים מה שרוצים. למה? כי יודעים שאין דין ואין דיין. זה מתחיל בהר הבית, ויגיע גם ליפו, וגם לעכו, וגם לגליל ולנגב. ואז יבואו ויגידו 'במה טעינו'?".
למדינות קשה לנצח ארגוני טרור.
"ודאי שכן. עובדה שאובמה, שיש לו מה להגיד על ישראל, יצא לטפל באל-קאעידה בעקבות פיגועי התאומים. לו יש כבוד לאומי. לנו אין כבוד לאומי. אני לא אוהבת את ההתייפייפות השמאלנית הזאת (בטון מתחנחן) 'חופש פולחן? רק למוסלמים'. 'זכויות? רק למסתננים'. אני אומרת, אם חוק לכולם - אז לכו-לם.
אני אישית לא רגילה למראה של אישה עם כיפה, מה לעשות, אני באה מבית מסורתי, אבל כשנשות הכותל רצו להתפלל, הלכתי לרב הכותל, ואמרתי לו 'הכותל מקום קדוש, לא רק לך ולי', ונאבקתי למענן. אני לא אגיד לערבי 'אל תקנה דירה בראש העין', ואתה אל תגיד לי לא לקנות דירה בסילוואן".
כעסת על ראש עיריית תל אביב שהודיע שתלמידים לא ייסעו לירושלים? כאמא לשלושה, את היית שולחת עכשיו את ילדייך לטיול בירושלים?
"אני כאמא יכולה להחליט אם כן או לא לשלוח, אבל לא ייתכן שראש העיר יגיד דבר כזה. האמירה שלו לא לאומית. היה טיול שתלמידים נפגעו בו? וכשהיו פיגועים בדולפינריום אמרנו 'אל תבקרו בתל אביב'? התפקיד של כולנו זה לחזק את ירושלים, לדאוג שירושלים בירתנו המאוחדת תמשיך להתקיים".
מה דעתך על הפתרון של בינאום ירושלים?
"שום בינאום. גם ככה אנחנו בסטטוס קוו בלתי אפשרי".
את מודאגת מהמתח ביחסינו עם ארה"ב?
"יש לנו מערכת יחסים היסטורית וחזקה, שלא תלויה באף נשיא או ראש ממשלה, ואי אפשר להרוס אותה באמירות כאלה ואחרות. לפעמים המערכת יותר חמה, אז מעשנים גם סיגר ביחד, ולפעמים היא רק מקצועית, וזה גם בסדר".
את בעד הבנייה בהתנחלויות. כאשת צבא לשעבר את ודאי מודעת לחשיבות הקריטית של יחסינו עם ארה"ב?
"יש לנו חובה כלפי המתנחלים, שכל ממשלות ישראל שלחו לשם, כולל רבין וברק, לאפשר להם חיים נורמליים. הם לא בנו שם לבד את הכבישים והתשתיות. מדינת ישראל בנתה, וכך צריך להיות גם עכשיו. יחסינו עם ארה"ב חשובים מאוד כמובן, אבל תדעי לך שבלי ישראל, עם כל ההקצנה שמתרחשת באזור, גם אמריקה בבעיה. הרי האסלאם הקיצוני הוא גם נגד המערב".
נזפת באובמה לא מכבר.
"לקרוא לראש הממשלה בישראל 'פחדן' לפני בחירות, זו אמירה שחייבה תגובה. בינתיים הוא התנצל, וגם אני מתנצלת".
והבידוד המדיני של ישראל באירופה לא מדאיג אותך?
"אירופה הסתבכה עם האסלאם הקיצוני. יש שם הרבה מאוד מוסלמים, שמשפיעים על המדיניות כלפי ישראל. אני רואה רק תסריט אחד - עם חזק, צבא חזק, עוצמה כלכלית, ולסמוך על עצמנו".
רגב, לשעבר הצנזורית הצבאית הראשית ודוברת צה"ל בימי מלחמת לבנון השנייה, אמונה על כל מילות הקוד שמדברות אל לב בוחריה - עם ישראל, ירושלים בירתנו, כבודנו הלאומי, בית מסורתי. ועם זאת, כמי שעסקה בשכנוע המונים, נדמה שיחסי הציבור שלה די גרועים בקרב הציבור הרחב.
"אני דווקא חושבת שיחסי הציבור שלי טובים מאוד", היא משיבה בהתרסה, "אי אפשר ליחצן רע משהו טוב. עיתונאים ויחצנים הם לא קוסמים, בסופו של דבר האמת יוצאת לאור".
נדמה שתגידי הכל כדי לקבל כותרת או עוד קול בימין.
"אני אדם פוליטי, ובהחלט חושבת על הבוחרים שלי בליכוד, וטוב שכך. אבל בחיים לא אעשה כותרת שאני לא מאמינה בה. ולמה שאת תקבעי לי כותרת? עדיף שאני אתן לך כותרת שאני שלמה איתה".
את מתחרטת על אמירות שלך? למשל ה"סרטן" על המסתננים?
"רבין אמר על המתנחלים 'סרטן', ולא קרה לו כלום, יריב אופנהיימר כנ"ל. אבל מירי רגב? זה לא. כולם שם הבינו שאני מדברת על התופעה, לא על האנשים עצמם כסרטן, חלילה. והנה, היום כולם סובלים ממנה, גם הצפון תל אביבים שאומרים (בטון בכייני) 'תקלטו אותם, אבל לא אצלנו בשכונה'. אני מצטערת רק על הצביעות של התקשורת. כולם תקפו אותי, אף אחד לא ניסה להבין למה באמת התכוונתי. למה? כי אני מנהיגה מהימין? כי אני גם חברתית, גם לאומית, גם אישה?".
נו, למה?
"אולי כי אני צבעונית ואין עלי פוזות. אבל זה בסדר, הבנתי כבר שלא משנה מה אגיד, תמיד יעוותו את זה. לא אכפת לי, עברתי את הגיל שאני צריכה שכולם יאהבו אותי. כיום יש לי כלי עוקף תקשורת, שזה הפייסבוק, ואני מאד שמחה שהוא קיים, אחרת הייתי צריכה להיות עבד של העיתונאים. ואני לא חוסמת תגובות, בניגוד לכל מיני ח"כים שתומכים בחופש הדיבור אבל מצנזרים תגובות, כמו מיכל רוזין ויאיר לפיד".
ובכל זאת נפגעת והגשת תביעת דיבה נגד אחד הטוקבקיסטים.
"נכון. את היית מסכימה שיקראו לך 'זונה'? שבית משפט יחליט אם במדינת ישראל מותר לקרוא לנבחרי ציבור 'זונה', ואם כן, שלא יתפלאו אם מחר יגידו 'כבוד השופטת הזונה' ו'כבוד יושבת ראש הכנסת הזונה'. יש גבול לשק האגרוף שאני מוכנה להיות".
את רואה את עצמך בתפקיד של שרה?
"חד-משמעית".
את לא חוששת שהדימוי הפרובוקטיבי שלך יפריע לך לקבל תפקיד רציני?
"להפך. יש לי אומץ להגיד דברים לא הכי פופולריים, מה שחסר להרבה מנהיגים. אני לא נבחנת על ידי 'הארץ' ו'דה מרקר', הם לא ציבור הבוחרים שלי, ועם כל הכבוד, גם לא ראש הממשלה וחברי הכנסת. ברחוב אני מקבלת הרבה אהבה. אנשים פונים אלי, 'אנחנו לא מצביעי ליכוד, אבל אנחנו אוהבים אותך, כי את אומרת את האמת'. ואז אני אומרת להם 'אז בואו תעברו לליכוד'".
אני רואה כאן תמונה של הבאבא סאלי.
"ודאי, אני מבית מסורתי, מאוד מאמינה. אבל אני לא הולכת לרבנים. אני מרימה עיניים למעלה ומבקשת אמת, וזה עובד לי".