דו"ח גביזון הוגש לציפי לבני: "יש להימנע מעיגון חוקתי של עניין הלאום"

העיגון החוקתי של החזון של המדינה מצוי עוד מאז ראשיתה בליבן של המחלוקות הפוליטיות, החברתיות והמשפטיות המהותיות, והצעות חוק בהן כל צד במפה הפוליטית מנסה לכפות את השקפת עולמו. בפתחו של הדו״ח, מסבירה פרופ׳ גביזון כי ״חזון מכוון־דרך משותף הוא חיוני לחברה שחבריה נדרשים להקריב למען קיומה ולתרום לשגשוגה בגרעין חזון המדינה״. החזון של מדינת ישראל מורכב משלושה מרכיבים, שגביזון מפרטת: יהודית, דמוקרטיה, וזכויות אדם.

גביזון כותבת כי אף כי מרכיב היהודיות שבחזון המדינה קשה לבני המיעוט הערבי, בציבור יכולה להיות הסכמה על ניסוח מצומצם של חזון המדינה השלם ״שרואה אותם כאזרחים שווי זכויות ושותפים מלאים במפעל המדינה״, לשון הדו״ח.

 

בפועל מציה גביזון לפעול במספר צורות על מנת להביא לכדי עיגון החזון של מדינת ישראל: ״במישור התרבותי\חינוכי וגם במישור החקיקתי/משפטי - לחיזוק העמידה הרחבה מאחורי גרעין החזון בשלושה מעגלי לכידות: המעגל של כלל אזרחי המדינה, מעגל הרוב היהודי בישראל, ומעגל הקהילות היהודיות בעולם״, כפי שנכתב בדו״ח.

 

הדו״ח כאמור ממליץ שלא לעגן בשלב הזה עיגון חוקתי נוסף של גרעין החזון או כולו, עם זאת פרופ׳ גביזון מסבירה כי במידה וכן יוחלט על מהלך של עיגון חוקתי, יש לוודא כי החוק המוצע יהיה ״חוק חזון ולא חוק לאום, וכי החוק ותהליך חקיקתו ישקפו את גודל המשימה ואת חשיבותה״, לשון הדו״ח. גביזון ממליצה כי במסגרת הליך עיגון חוקתי צריך ״לשאוף להגיע לתוצאה שתעורר לכידות ולא מחלוקות, כך שחזון המדינה יצא מחוזק ולא מוחלש מתהליך החקיקה; יחזק את הלכידות האזרחית; ישמר את הלכידות היהודית בארץ ובעולם; ויבטא גישה הוגנת, נדיבה ומכילה לבני המיעוט הערבי״.