המלחמה נגד דאעש הורסת את אתרי המורשת בסוריה

שמו של הצעיר הבריטי היה תומס אדוארד לורנס, המוכר כיום יותר בכינוי "לורנס איש ערב". לאחר שסיים בהצטיינות לימודי היסטוריה בקולג' באוקספורד, הוא השתלב בצוות חפירות שעבד בכרכמיש. השהות באזור קירבה אותו לתושבים המקומיים וסייעה לו ללמוד את הדיאלקטים הערביים, והוא אף החל ללבוש את הגלביות הערביות וחש שמצא את מקומו. "הזרים שבאו לפה תמיד הגיעו בשביל ללמד, בעוד שהיה טוב יותר אם הם היו לומדים", כתב לאמו. 

כעבור שלוש שנים, כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, הופסקו החפירות בכרכמיש ולורנס נשלח מטעם הבריטים לסייע לכוחות הערביים של השריף חוסיין ממכה - סב סבו של המלך עבדאללה השני מירדן - להתקומם נגד העותמאנים. כך זכה לורנס לתהילת עולם בעת שעמד לצד בנו של חוסיין, פייסל, בעת שכבש את ירדן ואת סוריה.  

החפירות בכרכמיש הופסקו כמעט לחלוטין במשך קרוב למאה שנה, עד שבשנת 2011 החל מבצע טורקי-איטלקי בהובלתו של פרופ' ניקולו מרקטי, חוקר ארכיאולוגיה והיסטוריה אמנותית של המזרח הקרוב באוניברסיטת בולוניה. במשך שלוש השנים האחרונות הצליחו מרקטי ואנשיו לחשוף בין השאר פסלים מארמונו של המלך החתי קטווה, רצפת פסיפס מארמונו של המלך האשורי סרגון השני, בתים ששימשו סוחרים עשירים שגרו בעיר, אתר קבורה וחותמות.

אבל כמו לאורך ההיסטוריה, רוחות המלחמה ממשיכות לרדוף את כרכמיש. החפירות של מרקטי וצוותו אומנם מתבצעות בטורקיה, אולם מאז ראשיתן הן מתנהלות בצלה של מלחמת האזרחים שמשתוללת בסוריה. 500 חיילים טורקים, טנקים וסוללות ארטילריה מוצבים בבסיס בשטח האתר ומגינים על הארכיאולוגים מול כל איום אפשרי שעלול להגיע מכיוון המדינה השסועה מדרום.

בחודשים האחרונים האיום הפך למוחשי אפילו יותר, כאשר הדגל השחור של "המדינה האסלאמית" מתנוסס מעל העיר הסורית ג'רבלוס, ממש מעבר לגבול, בעוד מטוסי הקואליציה חולפים מעל ראשיהם של הארכיאולוגים בדרכם לתקוף מטרות של פעילי הג'יהאד. "בעיקרון, אנחנו עובדים 20 מ' מאזורים שבשליטת דאעש", אמר השבוע מרקטי לסוכנות הידיעות אי-פי, "ועדיין, אין לנו בעיה. אנחנו עובדים באזור צבאי. הוא מוגן מאוד".

עדות לכך שמרקטי אינו מתרגש מהסכנות היא הכרזתו כי באביב הקרוב ייפתח האתר הארכיאולוגי למבקרים. לדברי החוקר האיטלקי, חומת בטון בגובה ארבעה מ' אמורה לספק להם הגנה מלאה, והוא בטוח שהאזור יהפוך לשוקק חיים. "כשנביא אנשים לאתר, כשנאפשר להם לעמוד באתר, ניצור עניין. אנחנו יכולים לשמור על האזור מאוכלס", אמר ל"ניו יורק טיימס", "אנחנו לא חושבים על כרכמיש כמעבדה. זה מסע בזמן, זה מעורר דיאלוגים חדשים. אנחנו מנסים להשאיר חותם".

החפירות בכרכמיש עדיין אינן מושלמות. כשליש מ-900 הדונם שעליהם משתרעת כרכמיש נמצאים בשטח סוריה, וכוללים גם עיר פנימית שסביבה ביצורים עם שני שערים, ועיר חיצונית עם שני שערים נוספים. כל עוד המלחמה בסוריה משתוללת, לא יוכלו מרקטי - או ארכיאולוגים אחרים - לחשוף את כל סודותיה ועתיקותיה של העיר האסטרטגית בת 5,000 השנים ששוכנת על גדת נהר הפרת.

כרכמיש היא רק דוגמה אחת להשפעה של המלחמה המתמשכת בסוריה על אתרי המורשת באחד האזורים העתיקים והחשובים ביותר של הציביליזציה האנושית. לפי סוכנות התרבות של האו"ם (אונסק"ו), ששת אתרי המורשת העולמיים בסוריה - העיר העתיקה של חאלב, העיר העתיקה של דמשק, העיר העתיקה של בוסרה, העיר העתיקה של פלמירה, הערים העתיקות בצפון סוריה והמבצר הצלבני קראק דה שבלייה - נפגעו במהלך הלחימה. הקרבות והביזה פגעו בעוד עשרות אתרים היסטוריים ברחבי המדינה.

"ההרס של מורשת יקרה כזו משפיע באופן אנוש על הזהות וההיסטוריה של העם הסורי ושל כל האנושות, פוגע ביסודות החברה לשנים רבות", נאמר בהודעה משותפת שפרסמו מזכ"ל האו"ם, באן קי מון, ומנכ"לית אונסק"ו, אירנה בוקובה, במרץ האחרון. "ההגנה על מורשת תרבותית, מוחשית ובלתי מוחשית, אינה נפרדת מההגנה על חיי אדם, וצריכה להיות חלק אינטגרלי מהמאמצים ההומניטריים ומהמאמצים לבניית שלום".

בספטמבר האחרון פרסמה ההתאחדות האמריקאית לקידום המדע סדרת תצלומי לוויין שמתעדים את ההרס הנורא. חאלב שבצפון סוריה, שההתיישבות בה החלה לפני כ-4,000 שנה, ממשיכה להיות עד היום אחת מזירות הלחימה הקשות ביותר בין צבאו של אסד לבין ארגוני המורדים השונים, ונראה כי לא נותר אף אתר היסטורי שלא ניזוק באופן כלשהו.

המינרט (הצריח) של המסגד הגדול של חאלב, שנבנה בשנת 1095 והתנשא לגובה של 50 מ', נהרס בהפגזה במרץ 2013 , ושני מכתשים זוהו לאורך הקיר המזרחי של המסגד. השוק המקורה של חאלב מהמאה ה-14, שנחשב לגדול בעולם ולאחד העתיקים ביותר, נהרס כמעט לחלוטין והסמטאות ששימשו את הרוכלים הפכו לעמדות ביצורים. פגזים גרמו גם לנזקים לחומות של מצודת חאלב מהמאה ה-13. תצלומי הלוויין הראו כי ההפגזות וההפצצות הרסו את חמאם ילבוגה א־נסרי מסוף המאה ה-15 ומבנים מצפון למצודה, מהתקופה הממלוכית (המאות ה-13 עד ה-16) ועד התקופה העותמאנית.

המבצר הצלבני קראק דה שבלייה, שהוקם במאה ה-12 על יסודותיה של מצודה כורדית, ספג נזקים כבדים שלא נראו מאז שהממלוכים כבשו את האתר מידי המסדר ההוספיטלרי בשנת 1271. מאז אביב 2012 פעלו ממנו מורדים של צבא סוריה החופשית, ובעקבות זאת הפגיז הצבא את המצודה באמצעות מטוסים וסוללות ארטילריה וגרם נזקים כבדים לחלקים נרחבים, בהם הכנסייה ההיסטורית של המבצר ואחד הצריחים.

גם המורשת היהודית ספגה פגיעה כתוצאה מהלחימה. במאי השנה נחרב לחלוטין בית הכנסת "אליהו הנביא" בשכונת ג'ובר שבדמשק אחרי הפגזה של כוחות המשטר נגד המורדים. חלק מהפריטים ההיסטוריים שהיו בבית הכנסת, שלפי ההערכות הוקם בימי הביניים במקום שבו לפי האמונה המקומית הייתה מערה שבה הסתתר אליהו הנביא, נבזזו עוד בתחילת המלחמה. אחרים חולצו בשלום על ידי המורדים או יהודים מעטים שנותרו באזור.

יש גם מי שמנסה לעשות כסף על חשבון המורשת ההיסטורית. אתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים ומוזיאונים נבזזו מאז תחילת העימות, וחלק מהפריטים הגיעו ככל הנראה לידיהם של בתי מכירות שלא היססו למכור אותם לכל המרבה במחיר. מקרה כזה אירע בדצמבר האחרון, אחרי שהתפרסמו דיווחים (שלא היו נכונים בזמנו) על הריסתו של בית הכנסת בג'ובר. בית המכירות סותבי'ס ערך מכירה פומבית של לוח עץ מארון קודש, שנטען כי היה שייך לבית הכנסת "אליהו הנביא".

בקטלוג נכתב כי "כמקום שהיה אתר העלייה לרגל היהודי החשוב ביותר בסוריה, בית הכנסת נהרס מאז לחלוטין. הפריט הנדיר הזה של הקהילה היהודית בג'ובר הוא אולי כל מה שנותר מהקהילה העתיקה והמכובדת הזו". אספן פרטי רכש את הלוח בסכום של 50 אלף דולר, פי עשרה מההערכות המוקדמות.

מי שמרוויח מהסחר הבלתי חוקי בעתיקות, לא רק בסוריה אלא גם בעיראק, הוא בעיקר ארגון "המדינה האסלאמית". 

הארגון הג'יהאדיסטי הוכיח כי אין לו כבוד למורשת ההיסטורית של ערש התרבות האנושית, ואחרי ההשתלטות על צפון עיראק ביוני האחרון החל להשמיד מקדשים ומסגדים, שלטענתם מהווים אתרי כפירה ומנוגדים לגרסה המקורית של האסלאם. כך הפכו בחודשים האחרונים לעפר ואפר קבר המיוחס לנביא יונה, קבר הנביא דניאל וקבר שת, בנם של אדם וחוה, לצד מקדשים סוניים ושיעיים שבהם קבורים אימאמים ידועים וכנסיות עתיקות.

במקביל, בוזזים חמושי הארגון מוזיאונים ואתרים ארכיאולוגיים באזורים שמצויים תחת שליטתם ומעבירים את הממצאים היקרים לסוחרים בחו"ל. כך למשל נגנבו כלי קדרות ופסיפסים ממחסן באתר הארכיאולוגי הרקלה ליד העיר ראקה שבצפון סוריה, שנחשבת לבירה של "המדינה האסלאמית", בעוד מהמוזיאון בראקה נבזזו פסלונים של האלה אישתר וכלי קדרות מהמאה השלישית לפני הספירה.

לפי הערכות, השוק השחור של הסחר בעתיקות מהווה את מקור ההכנסה השני בגובהו - אחרי נפט - עבור ארגון הטרור העשיר ביותר בעולם, שמחזיק בהון של כשני מיליארד דולר. לפי "היוזמה למורשת סורית", ארגון אמריקאי שמתעד את הנזק שנגרם לאתרים ההיסטוריים במדינה, ביזת העתיקות גם מספקת תעסוקה רבה לפעילי הג'יהאד.

"הם שוכרים את האנשים שלהם ומשתמשים בציוד רב להזזת קרקע - בולדוזרים וכדומה", אמר עמר אל־עזם, ארכיאולוג מאוניברסיטת שוואני סטייט באוהיו שחבר ביוזמה, לאתר "פוריין פוליסי". "מה שאני יכול לומר זה שהם עושים מזה מספיק כדי שזה ישתלם להם לאורך זמן".

גם ארגוני המורדים שנחשבים למתונים יותר לא בוחלים בסחר בעתיקות כחלק מהמאמץ להפיל את משטרו של הנשיא אסד. "אנשים יכולים לשפוט אותנו ולקרוא לנו גנבים", אמר אבו מאג'ד, קצין לשעבר בצבא הסורי שאחראי לנתיבי ההברחה בדרום סוריה, בשיחה עם ה"וושינגטון פוסט" בשנה שעברה, "אבל לפעמים אתה צריך להקריב את העבר על מנת להבטיח את העתיד". 

רג'נדה אבינקר, לשעבר שגריר הודו בסוריה וכיום פרופ' לדיפלומטיה באוניברסיטה באינדיאנה, קרא למדינות העולם להיאבק בסחר הבלתי חוקי בעתיקות אתרי המורשת בסוריה ובעיראק, בדיוק כפי שנעשה בהצלחה מול "יהלומי הדמים" שמימנו את הסכסוכים האלימים באפריקה במשך שנים.

"הביזה והסחר נמשכים בקצב מהיר בעוד הקהילה הבינלאומית נותרת בלתי מעורבת ואפתית. עלינו להבין את הצורך הדחוף בפעולה קולקטיבית ולתת לכוחות שנלחמים בדאעש את המנדט לטפל בהרס המופקר הזה", כתב החודש אבינקר במאמר ב"הפינגטון פוסט". "פסגת האקלים של האו"ם קראה למאמץ בינלאומי מסיבי כדי לשמר את הסביבה למען הדורות הבאים מפני הביזה של שינויי האקלים. קריאה דומה לפעולה כדי להגן ולשמר את המורשת הבלתי מחיקה של האנושות היא המקבילה ההגיונית שלה".