רנית אלוביץ' עזבה זוגיות אלימה: "הייתי אקדמאית ועצמאית, אבל מוכה"

נורית קאפומן. צילום: הילית כדורי
 

"זו תפיסה מקוממת, כמו להאשים נאנסת שלבשה לבוש מסוים. חשוב להבין שמי שאשם הוא הגבר האלים. יש דברים שתורמים לזה, כמו גיבויים ותמיכה חברתית ומשפחתית שמקבלת את הדפוסים האלימים כאלמנט של הנהגה.


"מאז ומעולם הייתי אישה חזקה, אקדמאית, עובדת ועצמאית. נקלעתי לסיטואציית חיים שהייתי בה חלשה. לכולנו יש קשיים ונקודות רגישות שאם מפעילים אותם, נקלעים למצוקה. אחרי שיצאתי לאור, פנו אלי נשים מכל הארץ להיתמך ולשאול. אחד הדברים שהדהימו אותי היה שמספר גדול של אמהות מבתי הספר של בנותי, בסביבת החיים שלי בצפון תל אביב, פנו אלי. נשים שחיות בווילות יוקרה, שנמצאות בתפקידי מפתח בחברה הישראלית, בכלכלה ובפוליטיקה. נשים חזקות שכלואות בכלובים של זהב תחת אלימות מורכבת. דווקא משום שהן נשים עוצמתיות, קשה להן לבקש עזרה".


הסמכות ההורית נפגעת


המקלטים לנשים מוכות נמצאים במקומות חסויים בארץ על מנת להגן על השוהות בתוכם. ניתן להגיע אליהם באמצעות פנייה למרכזי הסיוע למניעת אלימות במשפחה, למשטרה או ללשכת הרווחה. ועדיין, עם כל התמיכה והחיבוק החם שהן מקבלות, במהלך החודש הראשון ישנה נשירה של נשים שעוזבות את המקלט וחוזרות אל המקום  המוכר, אם כי לא בטוח.


"עד כמה שאנחנו מנסים להעניק לנשים ולילדיהן תחושה של בית, זה עדיין חדר קטן ותורנויות לא פשוטות ומרחב ציבורי שאותו הן צריכות לחלוק עם נשים אחרות", מודה לאון-לנגה, "אבל הסיבה המרכזית לנשירה היא התלות שנוצרה בבעל במערכת האלימה. הוא גרם לה להיות בטוחה שהיא לא יכולה בלעדיו, שאף אחד אחר לא ירצה אותה, שהיא אפס, שלא תסתדר. הוא בודד אותה מהמשפחה ומהחברות, ונוצרה בו תלות כלכלית. קשה להן להאמין שהן יכולות להצליח בכוחות עצמן. המטרה היא להבין למה נשארתי במערכת האלימה ולא העזתי לקום וללכת".


"הרבה פעמים גם הסמכות ההורית של האישה נפגעת על ידי הגבר", מסבירה לאון-לנגה, "הוא נותן מסר ברור לילדים שהם צריכים להתייחס אליה כאל אפס, להשפיל אותה. במקלט הן מקבלות את הכוחות לשוב ולהיות אמהות לילדיהן". מרבית הנשים שוהות במקלט במשך שנה. "הן עוברות תהליך משמעותי מבחינת חיזוק האני שלהן", אומרת נורית קאופמן, מנהלת תחום אלימות במשפחה בויצו, "חוק חדש מעניק לכל אחת מהן מענק הסתגלות בסך 8,000 ־ 10,000 שקל, ובנוסף משרד השיכון מסייע להן בשכר הדירה במשך השנה הראשונה".


"לבחור בנפש חופשייה"

למרות סיפורי ההצלחה האישיים הרבים, יש גם כישלונות. "לצערי, לעיתים הן יוצאות מכאן עדיין ברמת מסוכנות גבוהה וצריך להעניק להן ליווי אינטנסיבי", אומרת קאופמן, "אבל לא תמיד לשכות הרווחה יכולות להעניק להן את התמיכה הזו, בייחוד כשלכל עובדת סוציאלית יש 200 תיקים. בחלק מהמקרים הן יוצאות בחזרה לעולם עניות יותר. לפעמים אין להן אפילו כסף לשכר דירה והן נאלצות להתגורר בשכונות מצוקה, והילדים נחשפים לעבריינות. תקציבי הרווחה מאוד מוגבלים, וגם במקלט נסמכים על הרבה תרומות ומתנדבים".


לאון־לנגה מספרת על נשים שמ־ סתובבות במקלטים ברחבי הארץ, כאלו שמגיעות עם הילדים לאותו מקלט מדי חופש גדול ושוב חוזרות לזרועותיו הנוקשות של הבעל. "חלקן מאמינות שאם הן יגיעו למקלט, הוא יפסיק בהתנהגות האלימה", היא מסבירה, "אבל אם הגבר לא ילך לטיפול, זה לא יקרה, ושוב יחזור המעגל הזה".


"הצעד האמיץ הוא לקבל החלטה", מסכמת אלוביץ', "הנשים צריכות להבין שהן הולכות לשלם מחיר, אבל הדבר החשוב הוא לבחור בחיים ובנפש החופשייה".