הפנים מאחורי המאבק להעלאת שכר המינימום

תולת (50) הוא מהאנשים השקופים שיושבים לידכם באוטובוס מדי יום. נוסע בבוקר לעבודה וחוזר הביתה אחרי הצהריים. מרוויח שכר מינימום של 23.12 שקל לשעה, מכניס בסוף החודש לחשבון הבנק מקסימום 4,300 שקל, וגם זה ברוטו. הוא נולד בירושלים, למד ספרות ערבית באוניברסיטת ביר-זית, אבל כבר 25 שנה הוא חי בתל אביב ומקושש כמה שקלים בעבודות ניקיון באוניברסיטת ת"א.


"אני לא רוצה להגיד 'ברוך השם שאין לי ילדים'", הוא אומר בכאב, "יום אחד אני רוצה לומר 'ברוך השם שיש', אבל כשהמצב יהיה יותר טוב. אנחנו רק בהתחלה, עוד יהיה יותר קשה. אנשים יתחילו לאכול אחד את השני ברחוב. נגיע למצב שמהרעב, אם תחזיק מאה שקלים ביד, אנשים יחטפו אותם".

"אנשים יתחילו לאכול אחד את השני". תולת. צילום: ועד עובדות הניקיון, אונ' ת"א

אבל תולת לא מוכן להוריד את הראש. מחודש ספטמבר האחרון הוא משמש כראש ועד עובדי הניקיון באוניברסיטה, כ-300 איש המאוגדים תחת ארגון העובדים הדמוקרטי "כוח לעובדים" ונאבקים על העלאת שכר המינימום. זה גלגל שיהיה קשה לעצור. 

נמצא בכל פינה 

שכר המינימום בישראל, כאמור, עומד כיום על 23.12 שקל לשעה, כאשר שכר המינימום החודשי הוא  4,300 שקל ברוטו. זאת בעוד השכר הממוצע במשק, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון לאוגוסט 2014, הוא 9,471 שקל.

זאת ועוד, לפי נתוני מרכז אדווה, 30% מהשכירים, כלומר כמיליון עובדים בישראל, מרוויחים שכר מינימום, ו-40.1% מהשכירים מרוויחים עד מחצית מהשכר הממוצע במשק, כלומר עד 4,700 שקל. לפי הביטוח הלאומי, העלאת שכר המינימום החודשי ב-750 שקל בלבד תוביל להיחלצותם של 130,00 איש

ממעגל העוני. 


בעוד שבוע וחצי, ב-10 בדצמבר, יעלה ח"כ דב חנין (חד"ש) להצבעה בכנסת הצעת חוק שגיבש באביב האחרון, שלפיה שכר המינימום יעלה ויעמוד על 30 שקל לשעה, והמשכורת החודשית תזנק ל-5,600 שקל בחודש. כבר בחודש מאי חתמו על ההצעה 64 חברי כנסת, משמאל ומימין, ביניהם נשיא המדינה הטרי ראובן ריבלין, רק שגם תמיכה כזו לא מבטיחה לח"כ חנין חיים קלים בזמן אמת. 


הממשלה כרגע מתנגדת להצעה וביום פקודה משמעת קואליציונית עשויה להפיל את היוזמה. "ההתנגדות היא קודם כל שמרנות והשקפת עולם", מסביר כעת ח"כ חנין, "תפיסה שלא רואה באי-השוויון עיקר הבעיה בחברה הישראלית, אבל גם מצד המתנגדים, המסורתיים, שמענו קולות קצת אחרים. שר האוצר דיבר על העלאת שכר המינימום. אומנם על מספרים קטנים מדי, אבל ברמת העיקרון דיבר. גם שר הכלכלה נפתלי בנט העלה את הנושא. אנחנו לא מוצאים במערכת הפוליטית קולות שידברו בגלוי נגד. מי שנמצא בצד השני אומר שצריך, אבל בקצת. אני עונה להם תשובה פשוטה. אנחנו צריכים לאפשר שכר מינימום שייתן לאנשים להתפרנס בכבוד". 

מה לגבי הטענה שזה יכול למוטט עסקים קטנים, שגם ככה מתקשים?

"ממש לא. הרוב הגדול של העובדים בשכר מינימום הם עובדים של המערכת הציבורית, רשויות מקומיות, עובדי קבלן, או של תאגידים גדולים. זה נכון שלעסקים הקטנים, ששם עובד מיעוט בשכר מינימום, צריך לעזור, אבל אי אפשר לעזור בדרך של משכורות רעב. הגיע הזמן שאנשים בישראל שיוצאים לעבוד יוכלו להתפרנס בכבוד. העובדה שרוב העניים הם אנשים עובדים היא תעודת עניות לכולנו. מי שיוצא בבוקר לעבודתו וחוזר בלילה כדי להשכיב את ילדיו, חייב להיות לפחות מעל קו העוני ולא מתחתיו".

במקביל למאבקו של ח"כ חנין, הכריז יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן לפני כשבועיים על סכסוך עבודה במשק והתריע כי אם שכר המינימום לא יועלה ל־5,300 שקל בחודש, הוא ישבית את המשק. מי שעוד פועלים במרץ להעברת החוק הם אנשי "מינימום  30", התארגנות חברתית המקדמת את הנושא בכנסת, בהסתדרות וכמובן ברשתות החברתיות. העמוד שלהם בפייסבוק כבר גרף, נכון לסוף השבוע, יותר מ-15 אלף לייקים.

בין מובילי המאבק נמצא אלון-לי גרין, בן  26, שמחזיק יחד עם אחיו חנות ספרים בכיכר רבין בתל אביב, ושם לא חיכו שהחוק יעבור. הם משלמים מיוזמתם שכר של 30 שקל לשעה. "בסופו של דבר זו שאלה של חלוקה הוגנת", מסביר גרין, "יש פה אחריות לא רק למדינה, אלא גם למעסיקים שלא יכולים לדון עובדים לשכר רעב. שורת הרווח שלי היא לא רק כמעסיק. גם העובדים שותפים לייצור הרווח, ולכן החלוקה צריכה להיות צודקת והוגנת".

גרין היה ממארגני המחאה החברתית וההפגנות הגדולות, והוא משוכנע שהפעם יש רוח גבית חזקה של ציבור מתוסכל שתאפשר להם לנצח במאבק. "תסתכל על עובדים ועובדות סוציאליות, אלפים בישראל שעושים מסלול הכשרתי אוניברסיטאי, תורמים המון לחברה ומה הם מקבלים?" הוא תוהה, "אדריכלים בתחילת דרכם, עורכי דין בהתמחות, מנקים, מוכרים בסופר. המחלה של שכר מינימום נמצאת כמעט בכל פינה בישראל. לאנשים נמאס שהמצב תקוע. נמאס כל פעם שכשהממשלה צריכה להכריע באיזה נושא, היא חושבת על אינטרסים מפלגתיים, קואליציוניים. חושבת יותר על בעלי ההון מאשר על האזרחים. הממשלה חייבת להכריע לטובתנו, ואם לא - אנחנו נגרום לה לעשות כן".

"החלוקה צריכה להיות הוגנת". גרין. צילום: האגודה לסוציולוגיה

נראה שהמחאה מתחילה לתת את אותותיה, לפחות מבחינת המעסיקים, כשרק בשבוע שעבר פורסם כי שלמה אליהו, בעל השליטה בקבוצת הביטוח מגדל, הודיע כי יעלה את שכר המינימום החודשי לעובדי החברה ב-1,000 שקל ל-5,300 שקל.

"הם לא פראיירים"

גם ברק פניני, בן  58, הוא דוגמה לשכיר שעובד, אך לא מצליח להתפרנס. פניני, גרוש המתגורר בקרוון שכור ביהוד, עובד קבלן זה  11 שנה, מטפל סיעודי בקשישים, חי את שכר המינימום על בשרו. הוא זוכר היטב איך התחיל עם 18 שקלים לשעה, ועכשיו הוא מנסה להסתדר עם 23.12 שקל. "פחות ממנת שווארמה בפיתה ופחות משכר של נערה שעושה בייביסיטר. אצלה זה דמי כיס ואצלי אלה דמי קיום", הוא אומר, "אני לא גונב, אבל אני מוותר על הרבה דברים. ניתן לנו גמול מאוד לא הוגן בעבור מה שאנחנו עושים. עבודה ערכית, אבל לא מוערכת. יש פה ניצול ציני של אוכלוסייה שהגיעה לעבודה הזו מכל מיני מקומות בחיים".

איך אתה הגעת לתחום?

"הגעתי בתקופה של מערכת גירושים. מישהו זרק לי בזמן שהייתי מובטל שבתור פנסיונר הוא הלך לעבודה הזו כדי להשלים הכנסה ושאל אם אני מסופ גל. אמרתי לו שזה לא המקצוע המועדף עלי, והוא ענה: 'מה אכפת לך לנסות, אין לך כרגע כלום'. אז הלכתי ונשארתי. יש כאלה שנעזרים בתמיכה ממשלתית, השלמת הכנסה, ואני לא. זה נשמע תמוה, אבל מבחינה מסוימת זו בושה. להיחשף לביורוקרטיה של 'תוכיח פה, תוכיח שם, תצהיר ככה'. פשוט מייאש. אנשים נמצאים במקום הזה בגלל ייאוש. נשארים על הבאב אללה. אני ואלוהים, זהו". 


פניני ניסה בזמנו לארגן את העובדים הסיעודיים, אבל לא הצליח. הוא ממשיך להיות פעיל בקואליציה הארצית להעסקה ישירה, אפילו היה בשבוע שעבר בכנסת בדיון בנושא העלאת השכר, אבל למרבה ההפתעה הוא לא מתלהב. "באתי היום לקנות במכולת כמה מוצרי מזון בסיסיים", הוא מסביר, "גיליתי שמחיר היוגורט עלה בשקל. לך תדע מה עוד עלה. במקרה הזה זכרתי את המחיר הקודם ואישרו לי בחנות שאתמול התייקר. זה מבטא אצלי את החשש שעד שתתקבל הצעת החוק, עוד מחירים יעלו. אם אתה לוקח את שני הקווים המקבילים, שכר ויוקר מחיה, ומזיז ימינה או שמאלה, המרחק ביניהם נשאר אותו דבר. אז מה עשינו?

"אני חי מאוד בצמצום", מודה פניני, "מדי פעם אני מושך חסכונות כדי להשלים. אם אני רוצה לקנות משהו לילדים, אז ההרגשה לא נעימה, כי אני לא יודע מה לתת. אפילו את ההורים שלי אני לא יכול לבקר כל שבוע. אולי פעם בחודש. כל נסיעה לעמק יזרעאל זה 1200 שקל דלק. אני עושה את החישובים. בכל דבר אני מתקמצן. יש לי רכב, רנו, שנת 1994. אני לא יודע מה יקרה אם הוא יתקלקל. רק מלמצוא פתרונות, המוח נאטם".

ח"כ חנין מכיר את המציאות הקשה. כבר שנים הוא מלווה את המאבק, אבל לדבריו אם החוק יעבור, זו תהיה ההתחלה בתהליך ההקלה על חיי האזרח הפשוט והדרך עוד ארוכה. "שכר המינימום בישראל נמוך בהשוואה לעולם, זה נכון, אבל הטענה היא שבכלל השכר בישראל הוא הנמוך", ח"כ חנין אומר, "אני לא חולק. אני רק אומר שאם אנחנו רוצים להתמודד עם בעיית השכר, צריך להתחיל עם שכר המינימום. אנשים לא יסכימו לטווח ארוך לעבוד ברמות שכר כל כך נמוכות. הם לא פראיירים. אפשר לרמות אותם יום, יומיים, אפילו שנה, אבל בסוף הם יגידו 'מספיק ודי'".