עדיין לא נאמרה המילה האחרונה בסיפור הדחתו-התפטרותו של שר ההגנה האמריקאי צ'אק הייגל. את האקורד האחרון ינגן הייגל. כמו שני קודמיו בתפקיד - רוברט גייטס וליאון פנטה שכיהנו בזמן ממשל אובמה ופרסמו ספרי זיכרונות על תקופתם בראשות הפנטגון וגרמו בכך למבוכה רבה - גם הייגל יפתח את הפה.
מותר להניח כי סוכנים של הוצאות הספרים הגדולות בארה"ב כבר מתדפקים על דלתותיו ומציעים לו דמי קדימה שמנים תמורת הזכויות לפרסום ספר זיכרונותיו. כאשר זה יקרה, אובמה כבר לא יהיה הנשיא. אבל החוויות שצבר הייגל, יחסיו עם הבית הלבן וסיפורים על קשריו עם צוות יועציו של הנשיא, ישאירו שריטות עמוקות בתדמיתו של הנשיא.
צריכה לבוא עוד מכה, עוד דחיפה ועוד שכנוע קטן כדי שהאמריקאים יסכימו לנשל את הנשיא לשעבר, ג'ימי קרטר, מתואר הנשיא הגרוע בתולדות אמריקה ולהעמיד במקומו את אובמה. הייגל ישמח מאוד להנחית את המכה הזאת. בהודעת הפרישה אובמה והייגל החליפו מחמאות והתחבקו. אולם בפרק על אודות השנתיים שבהן כיהן כשר ההגנה, להייגל לא יהיו מחמאות ולא חיבוקים.
הייגל בן ה-68, לשעבר סנאטור רפובליקני מוערך מנברסקה, נתמנה לתפקיד שר ההגנה בפברואר 2013. תוך זמן קצר הוא נקלע לפינה החשוכה שבה המתינו לו היועצים הקרובים של הנשיא. אלו הפגינו כלפי שר ההגנה, רפובליקני בגוב אריות דמוקרטי, יחס מתנשא, חשדנות וריחוק. זו אותה פינה מועדת לאסון שמיררה גם את חייהם של שני קודמיו, גייטס ופנטה.
היה זה סוד ידוע בוושינגטון שהייגל איננו מרוצה ומתהלך עם בטן מלאה טענות וקובלנות נגד הנשיא, ובמיוחד נגד הצוות הפנימי שמקיף אותו. “זאת לא הייתה בדיוק הדחה, אלא יותר התפטרות", אמר השבוע דיפלומט מערבי בכיר בניו יורק. “הייגל, עם הנימוסים של בן הדרום, לא רצה לפגוע בנשיא והסכים לגרסה שהוא עוזב בתיאום עם הנשיא".
בדיווחים שנלוו לפרישתו נאמר כי הייגל הודח על ידי הנשיא. זה שבועות אחדים נפוצות בקרב כתבים ופרשנים אמריקאים ידיעות על שינויים פרסונליים שבדעת הנשיא אובמה לבצע בצמרת ממשלו, מיד לאחר הבחירות של אמצע הקדנציה. במקום הראשון ברשימת הבכירים שצפויים לפרוש הופיע שמו של הייגל.
רווחה גם הערכה שאובמה יחליף את ג'ון קרי וימנה שר חוץ חדש. מחוקקים בכירים בגבעת הקפיטול, בהם גם דמוקרטים, טרחו לתת פומבי לדעתם שעל הנשיא לפטר את היועצת לענייני ביטחון סוזן רייס, שנחשבת ליועצת הקרובה והאינטימית של הנשיא. לטענתם, רייס היא האחיתופל של הנשיא, שמזינה אותו בנתונים לא מדויקים ובהערכות שגויות בנוגע למשברים אזוריים וסכסוכים מזוינים בעולם. גורמים בוושינגטון ובמטה הראשי של האו"ם בניו יורק טוענים כי רייס אשמה בהססנות ובאיטיות שגילה הנשיא אובמה בתגובותיו הראשונות לדיווחים על התעצמות והתפשטות דאע"ש.
על פי דיווחים מעודכנים, קרי יישאר בתפקידו כשר חוץ. לא בשל הערכה מיוחדת כלפיו בבית הלבן, להפך. הביצועים הכושלים שלו במזרח התיכון כרסמו במעמדו בבית הלבן. אבל בעת שהמו"מ עם איראן מסתבך, ונערמים קשיים ועיכובים בדרך להסכם על תוכנית הגרעין, החלפת קרי הייתה מתפרשת כסימן חולשה וכנסיגה אמריקאית מול איראן.
קטן גם הסיכוי שאובמה ישלח הביתה את רייס, שצמודה אליו עוד כשהיה מועמד בלתי מוכר לנשיאות. הנשיא, שאיננו נדיב במיוחד במידת האמון שהוא רוחש כלפי הסובבים אותו, מרגיש טוב ונוח בחברתה של רייס.
אינני יכול עוד
“כל אחד בבית הלבן אמר לי בדיוק מה לעשות. לאנשים לא היה מושג כמה שנאתי את העבודה איתם", כתב גייטס בספר זיכרונותיו שנשא את השם “מחויבות: זיכרונות של שר המלחמה". “עניתי לאנשי הבית הלבן, ‘אני לא רואה את שמותיכם בהיררכיה של הפנטגון והצבא'".
גייטס מספר בהרחבה על האי אמון ששרר בין הנשיא וסגנו, ג'ו ביידן, לבין מפקדים בכירים בצבא ארה"ב. “ניסיתי להשכין שלום בין הבית הלבן למפקדים אך לא הצלחתי... הבית הלבן מבטיח דברים ולא מקיים". לביקורת של גייטס השיבו בבית הלבן שמדובר ברפובליקני ותיק ונאמן ששירת עוד את הנשיא לשעבר, ג'ורג' דבליו בוש.
אבל מהביקורת שהטיח פנטה בנשיא וביועציו כבר קשה היה להתעלם. פנטה - דמוקרט ותיק ומוערך בוושינגטון, בעל הדיבור הרך וסבר הפנים הידידותי - לא הסתפק בביקורת שכתב נגד הנשיא, והופיע לאחרונה בשורה של ראיונות בתוכניות חדשות בערוצי טלוויזיה ארציים, שם טען שהנשיא ויועציו לא התייחסו ברצינות לדיווחים שהגיעו לוושינגטון כבר לפני שנתיים על התארגנות והתעצמות כוחות דאע"ש ועל האיום שהארגון מהווה לביטחון האזור.
פנטה טוען כי היעדר כל תגובה מצד הנשיא אובמה למדיניות האפליה והדיכוי שקיים ראש ממשלת עיראק, נורי אל-מאלכי, נגד הסונים, והעובדה שממשל אובמה הניח לאל-מאלכי השיעי האדוק לשלוט בעיראק ללא כל תגובה אמריקאית, יצרה למעשה את התשתית להתארגנות "המדינה האסלאמית".
כמעט באותן מילים שבהן השתמש גייטס, צוטטו השבוע גורמים בפנטגון הקרובים להייגל. הם טענו שזה זמן מה הייגל כבר לא יכול היה לשאת את ההתערבות של יועצי הנשיא באופן תפקודו כשר הגנה. אחד מעוזריו הקרובים של הייגל אמר השבוע, “הבית הלבן בכלל לא התחשבו בדעותינו. כל הזמן הם שלחו לנו פקודות והוראות".
מצחיק עכשיו להיזכר בקולות הזעקה שהקימו מנהיגים יהודים בתגובה למינויו של הייגל לשר הגנה. הבכירים היהודים, מהאגף הימני של הקהילה, הביעו התנגדות חריפה למינוי של פוליטיקאי רפובליקני בכיר לתפקיד הרם, וטענו כי הייגל כסנאטור לא הצטיין באהדה מיוחדת לקהילה היהודית ולישראל. היו מנהיגים יהודים שהתריעו מהצפוי ליחסים שבין הפנטגון לישראל בעקבות המינוי. התברר שכל החששות הללו לא התממשו.
הייגל התגלה בתפקידו כאוהד ישראל וכנוטר נאמן של האינטרסים שלה בתחום שיתוף הפעולה והתיאום עם ארה"ב בנושאי ביטחון וסיוע צבאי. בביקורו האחרון בוושינגטון של שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, היה הייגל השר היחיד בקבינט שנפגש עמו והציל בכך קצת מכבודו של שר הביטחון הישראלי, שצמרת הממשל התייחסה אליו בביקור זה כאל אישיות בלתי רצויה.
זה רק טבעי ששינוי משמעותי כל כך בראשות הפנטגון מעורר חששות ודאגה בקרב הצמרת המדינית בירושלים ובקרב בכירים במערכת הביטחון בישראל. אבל גורמים המקורבים לצמרת הממשל טוענים כי היחסים בין ארה"ב לישראל בתחומי הביטחון, המודיעין והסיוע הצבאי הם איתנים יותר משהיו בעבר, ולא צפוי שינוי משמעותי. אין ספק, מערכת הבחירות לנשיאות 2016 כבר התחילה. ממשל של נשיא דמוקרטי ייזהר ויישמר מצעדים וממהלכים שיעוררו רוגז ומורת רוח בקהילה היהודית.