אלימות במשפחה היא הבעיה של החברה כולה. אנחנו עדים להתגברות האלימות במקומות ציבור, במגרשי הכדורגל, ברחובות, בקופות חולים ובבתי ספר, בכבישים ובפאבים, בין שכנים ובין ילדים וכלפי ילדים.
רוב האנשים האלימים גדלו בבתים אלימים או חזו באלימות בביתם. בחברה רבת מתחים כבחברתנו, יש סיבות נוספות לאלימות מבית: הגירה מתרבויות שונות וחוסר יכולת להיטמע בחברה החדשה, הרגלי שתייה שונים, המתח הקיים בישראל בכל הקשור למצבנו הביטחוני, בני אדם מדתות שונות, ערכים מנוגדים, המגיעים ממדינות רבות ומדברים שפות שונות. פגיעות בגולגולת כתוצאה ממלחמות או אירועים ביטחוניים, תאונות דרכים ותאונות עבודה – כל אלה הם גורמים התורמים לחוסר שליטה בכעסים ומתחים מבית. אולם הגורם המרכזי והעיקרי היה ונשאר הדיכוי ההיסטורי של נשים בידי גברים: במשפחת המוצא ובידי הבעל ולעתים תכופות בני משפחתו.
זוכרים את דבריו של ניטשה: "בלכתך אל האישה אל תשכח את השוט" ופתגמים דומים בשפות רבות כמו "אשה, עץ אגוז ושטיח, ככל שתחבוט בהם ילכו וישתפרו" (פתגם אמריקאי)? אנחנו חיים בעידן בו לנשים בארצות רבות קיים שוויון זכויות (על הנייר לפחות) אולם למעשה ובתוך המשפחה הסיפור שונה לחלוטין.
במחקר שנערך ע"י ארגון הבריאות העולמי ב-156 מדינות מתקדמות (גם בישראל) התגלה כי בין 20-50% מהנשים סובלות מאלימות מבית. אם נצא מהנחה שבישראל רק 25% מנשים מעל לגיל 18 סובלות מאלימות נגיע לנתון של לפחות כ-800,000 נשים בישראל שחיות במעגלי אלימות (כלכלית, נפשית, מינית פיזית – או שילוב של חלק או כל המרכיבים הללו).
ה-אף.בי.איי בארה"ב קובע כי כמעט כל אשה שניה בארצם סובלת או סבלה מאלימות. מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת חיפה מציין כי 48% מהילדים בישראל חשופים לאלימות.
.
עמותת "לא לאלימות נגד נשים" יצאה לדרך נוספת וייחודית. קמנו ב-1977 כדי להתמודד עם תופעת האלימות מבית. פעלנו לשינוי חקיקה, להקמת מקלטים לנשים וילדיהן, להגברת המודעות הציבורית לתופעה, להפעלת קווי חירום לנשים וילדים - ואנו רק בתחילת הדרך. אני קוראה לכל הנשים וכל הגברים שאינם אלימים והסולדים מאלימות, שהם רוב הגברים בישראל: השתתפו עמנו בביעור האלימות מבית. כי הטרור מבית גולש לכל מקום.
בואו נעמוד על המשמר ונגן על ילדינו מפדופילים האורבים להם, מתופעת גילוי עריות, מכל מקום שבו נמצאת הרעה החולה הזו. תנו יד לביעור הנגע הקשה הנמצא בקרבנו, בישראל. אנו הכנו אמנה נגד אלימות מבית. אמנה זו תוגש לאו"ם ואנו קוראים לכל אדם שהינו ילוד אשה, בואו, השתתפו עמנו במסע הנועז לביעור נגע האלימות הקשה.
ולממשלת ישראל אנו יוצאות בקריאה גדולה: הקצו את המשאבים לחינוך בגנים ובבתי הספר, חינוך לכבוד ואי אלימות, לא לחרמות, הכאות והצקות לשונה ולחריג. הכשירו את הגננות והמורים להעביר הרצאות בכל כתה כחלק חשוב ממערך הלימודים.
השקיעו כספים בנושאי בריאות, משפט, רווחה ומשטרה. דאגו לחקיקה הולמת, השקיעו כספים בהקמת מקלטים נוספים לקרבנות האלימות מבית. בשוודיה בעלת אוכלוסיה של 9.6 מ' נפש קיימים 160 מקלטים לנשים. בישראל בעלת אוכלוסיה של 9.1 מ' נפש 14 מקלטים בלבד ואנו נאלצות לדחות נשים רבות המתדפקות על דלתותינו.
זו אינה שאלה של תקציבים. זו שאלה של החלטה לאן יופנו התקציבים. כסף יש למכביר. בקנדה בעלת 32 מ' תושבים התברר כי אלימות כלפי נשים וילדיהם עולה למדינה כ-6 מיליארד דולרים קנדים מדי שנה. אם נכמת סכום זה לישראל התופעה מבית אצלנו עולה למדינה כ5-4 מיליארד ₪ לשנה.
רות רזניק היא כלת פרס ישראל, מייסדת ויו"ר "לא לאלימות נגד נשים"