בלילה של 19 בפברואר, המתח בבית המט ליפול ברחוב החזון איש 5 בבני ברק הורגש היטב. הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, בן יותר מ-100, ישב בביתו וקיבל עדכונים שוטפים על מה שהתחולל באותה שעה בכנסת ישראל. לקראת לילה הגיעה הבשורה המרה: החוק לשוויון בנטל שיזמה יש עתיד עבר. עבור הרב שטיינמן היה זה רגע קשה מנשוא.
בתמונה נדירה ביותר, שנחשפת לראשונה ב"מעריב-סופהשבוע", הוא תועד כשהוא יושב בחדרו ובוכה. איש לא העז להתקרב אליו. "ראש הישיבה בכה בכי נורא. הוא כאב כאב עצום, וראו עליו שמדובר בבכי היסטורי, לדורות. הוא הרגיש שקרה חילול ה' נורא", מספרים בסביבתו. חילול ה' הוא אחד הדברים היותר נוראים שיכולים להתרחש מזווית ההשקפה החרדית, תיאור מצב שבו העמדה ההלכתית יוצאת וידה על התחתונה, כשהיא מושפלת בידי מה שמכונה בז'רגון התורני "עוקרי הדת".
במרץ הקרוב תלך מדינה שלמה לקלפי, לאחר שהרב שטיינמן הכריע נגד הצטרפות חברי הכנסת החרדים לקואליציה חלופית עם נתניהו. החדשות הרעות מבחינת לפיד הן שאם יש מישהו שחושב שראש הישיבה יאפשר לנציגים החרדיים בכנסת להיכנס לממשלה שלא תבטל את הסנקציות הפליליות של חוק הגיוס, כדאי שיביט היטב בתמונה שבה הוא נראה גועה בבכי, ויבין שבבית ברחוב החזון איש יושב מנהיג בן למעלה מ-100, שנתן לשליחיו בירושלים מנדט ברור ואולי הכריע כבר את זהותו של ראש הממשלה הבא, וגם של הקואליציה הבאה.
הרב שטיינמן בוכה לאחר אישור חוק הגיוס בכנסת
פרח ופרנק שווייצרי אחד
אהרון יהודה לייב נולד ב-1914 בבריסק על גבול פולין-ליטא, כיום בלארוס. אביו היה הרב נ ח צבי, מקורבו ונאמן ביתו של "הרב מבריסק", גדול הדור דאז. אמו הייתה הרבנית גיטל-פייגא. כשהיה מסיים את לימודיו ב"חיידר" של העיירה, נהג להגיע לפרקים לביתו של הרב מבריסק, שהיה בוחן את בקיאותו בלימודים. בנערותו למד בישיבה הגדולה בבריסק.
ערב מלחמת העולם השנייה, כשהאווירה באזור מגוריו הפכה לעכורה מאוד כלפי יהודים, עבר לכפר סמוך לעיירה קמניץ, שם הספיק גם להיות מתלמידיו של גדול בישראל אחר, הרב ברוך דב בער ליבוביץ. המצב הלך והחמיר, והרב שטיינמן, יחד עם חברו הקרוב ביותר, הרב משה סולובייצ'יק, החליטו לבצע צעד דרמטי. הם ביצעו הליך קבלי שנקרא "גורל הגר"א", שבאמצעותו ניתן לקבל תשובה להתלבטות. תוצאות "הגורל", שככל הידוע היה הראשון והאחרון שעשה הרב, העלו כי עליהם לעזוב. בני המשפחה סירבו להתלוות אליהם, והם נפרדו מכל קרוביהם ויצאו למסע נדודים ארוך. את בני משפחתו לא פגש הרב שטיינמן יותר, ומאז הוא נוהג להגיד "קדיש" מדי יום לזכר הוריו שנרצחו על ידי הנאצים במועד לא ידוע.
מסע הנדודים של צמד החברים עבר דרך מספר תחנות, עד שהגיעו ליעד הסופי, שווייץ. אחד מהסיפורים שהגיעו לידי "מעריב-סופהשבוע" יכול להעיד על אישיותו של הרב שטיינמן, שהתבטא פעם באוזני מקורבו כי ידיו נקיות וכי "לא דבק בו מעולם לא ריבית ולא גזל". בתקופת בריחתו מהנאצים, כאשר עמד בסמוך לחומת וילה במילאנו ושוחח עם עובר אורח, קטף בהיסח הדעת עלה או פרח מהחצר. עשרות שנים לאחר מכן, כששמע כי אחד ממקורביו נוסע לעיר, ביקש שייגש לכתובת שאותה זכר כל העת בעל פה, ויבדוק אם מתגוררים עדיין דיירים בבית ולהעניק להם פיצוי של פרנק שווייצרי אחד על הפרח שלקח מהם. המקורב עשה מאמצים נרחבים לאתר את הבית, עד שגילה שכבר הפך למגרש חנייה.
בגיל 30 ובמעמד של כ-15 משתתפים בלבד נכנס הרב שטיינמן בברית הנישואים, בחתונה שנערכה בארוזה שבשווייץ. הוא סירב לקבל מתנות לחתונתו ולימים אף קרא לאלו שהעניקו לו סכומי כסף וביקש מהם ליטול אותם בחזרה. לפרנסתו שימש כמחנך ורב בישיבות שהוקמו בחיפזון בשווייץ. שם גם פגש את האדמו"ר מסאטמר, ובין השניים נרקמה ידידות מיוחדת, שהובילה לימים למפגש היסטורי בין המנהיג הליטאי שטיינמן למנהיג היהדות החסידית בארה"ב.
עם סיום מלחמת העולם השנייה וכשגילה שאיבד את כל משפחתו, החליט הרב שטיינמן לעלות לארץ ישראל. עמו נשא גם רבים מכתביו, שהיוו את מסת חידושי התורה שכתב, אלא שהם הושמדו בהפצצה על הרכבת לחיפה שבה נסע ביום הגעתו. השמועה על בואו של המטאור הצעיר עשתה לה כנפיים והגיעה אל מנהיג היהדות החרדית באותה תקופה, הרב אברהם ישעיהו קרליץ, "החזון איש". הרב אברהם ריין, אישיות חרדית מוכרת, קיבל הוראה לדאוג לכל מחסורו של הרב שטיינמן ולהתאים לו תפקיד חינוכי בישיבה החרדית בכפר סבא. כעבור שנים אחדות עזב הרב שטיינמן את כפר סבא, ועבר לשמש ראש ישיבת פוניבז' לצעירים בבני ברק.
הרב שטיינמן עם נכדו בהליכה היומית
הרב שטיינמן הוא איש חינוך במהותו ובנשמתו. הוא סולד מענישה של תלמידים ודוגל בהכלה ובמתן אפשרות ביטוי לכל תלמיד ותלמידה במערכות החינוך החרדיות. כך למשל, הוא ידוע בקו קיצוני נגד בקשות של מנהלי מוסדות לסלק ממוסדותיהם תלמידים שנחלשו מבחינה רוחנית. "אם זה היה הבן שלך, היית מעיף אותו או שהיית מנסה דרכים נוספות?", הוא נוהג לשאול את הבאים במעונו, ובכך מצליח למנוע פעמים רבות את החרבת מסלול החיים של צעירים וצעירות חרדיים.
ראש הישיבה הוא איש סגפן שסולד מחומריות. ביתו בבני ברק הינו בדמי מפתח, ועשרות שנים לא בוצע בו שיפוץ. המיטה בחדרו היא מיטת סוכנות, את הכיסאות ניסר בעצמו מקופסאות עץ ששימשו במקור לאחסון תפוזים. "הלוואי שיהיה לי שם (בעולם הבא - ח"ג) כמו שיש לי פה", הסביר למקורביו שדחקו בו לא פעם לבצע מקצה שיפורים בביתו. רק בשנים האחרונות, בשל שבר שממנו הוא סובל, הוא נאלץ לישון במיטה שהובאה לביתו על ידי ארגון עזרה למרפא, כדי שיוכל לישון בנוחות רבה יותר. עד לשנים האחרונות ממש הוא הקפיד לא לשבת על כיסא בעל משענת, כדי שלא יירדם בזמן שהוא שוקד על לימודו.
"שום ערעור או הרהור"
עם הקמת דגל התורה נקרא הרב שטיינמן לדגל, תרתי משמע, על ידי המנהיג המיתולוגי של המגזר הליטאי־חרדי, הרב שך. לאחר פטירתו של האחרון נחלקה הנהגת המגזר הליטאי־חרדי בינו לבין מי שזכה לכינוי "מרן פוסק הדור", הרב יוסף שלום אלישיב, שהיה הדומיננטי בין השניים. ההחלטות התקבלו במקרים רבים במשותף, כאשר שליחים מתרוצצים בין הבית ברחוב חנן 10 בשכונת מאה שערים לבין הבית ברחוב החזון איש.
למרות שיתוף הפעולה, החלה כבר אז מתיחות בין עסקנים שהיו מזוהים עם השליטה בביטאון המפלגתי שייסד הרב שך, "יתד נאמן", לבין ביתו של הרב שטיינמן. צעדיהם של כתבים שהיו מזוהים כנאמנים לרב שטיינמן הוגבלו, בניסיון לצמצם את השפעתו על התודעה החרדית. בחצרו של הרב שטיינמן החלו להרגיש שהעיתון לא משקף את רחשי המגזר הליטאי כולו.
לימים השלים ראש הישיבה מהפך דרמטי ב"יתד נאמן", כאשר במהלך משפטי מבריק השתלטו נאמניו על העיתון והדיחו את מנהליו וחלק מעורכיו הבכירים. המהלך הוביל להעברת העיתון לרשות נאמניו של הרב שטיינמן, ולפתיחת עיתון "הפלס" שמתבסס על מודחי "יתד נאמן", שמייצגים את האופוזיציה הפנים־ליטאית להנהגת הרב שטיינמן. מאז פטירתו של הרב אלישיב ביולי 2012, מנהיג הרב שטיינמן באופן בלעדי את המפלגה שמהווה חלק מאגודת ישראל, ולה שלושה נציגים בכנסת.
עד כמה קרובה מערכת היחסים בינו לבין הנציגים בכנסת, אני שואל את הרב בני רבינוביץ, מעורכי "יתד נאמן" ודובר בית הרב. ״הם מגיעים לביתו לעתים מזומנות כדי להתייעץ איתו ולשמוע את דעתו בנושאים שונים העולים על סדר היום, זאת נוסף להתייעצויות קבועות שנעשות באמצעות נאמן ביתו ונכדו הרב שפירא. דעת תורה של מרן היא שמנחה אותנו בכל מצב ובכל שאלה. אין אחרי החלטתו שום ערעור או הרהור. שמעתי לא אחת מהנציגים שהם לא מפסיקים להתפעל מעיניו הצופיות למרחוק. על הסייעתא דשמיא (עזרה משמיים - ח"ג) שמלווה אותו בכל צעד ושעל, וגם מחוכמתו העצומה והראייה המפוקחת גם בשאלות ובמצבים מסובכים מאוד״.
רבינוביץ הוא חלק מכוורת העומדת לשירותו של הרב שטיינמן לאורך כל שעות היממה. בראש ובראשונה זהו נכדו, נאמנו ואיש סודו, הרב דוד שפירא, האיש שעל פיו יישק דבר בבית הרב. לצדו פועלת חבורה שלמה של אנשים שהולכת עמו עשרות שנים. כך למשל הפובליציסט החרדי הרב ישראל פרידמן, מעורכי עיתון "יתד נאמן" ומי שנוהג להביע את עמדתו במאמרים שונים בענייני השקפה. הרב יעקב וירז'ווינסקי הוא איש אמונו בכל הקשור לענייני כספים ציבוריים, ומשמש גם כמנהל הכספים בכל סניפי רשת הישיבות "אורחות תורה" שבנשיאותו. הרב איסר שוב הוא עוזרו התורני האישי. עוד ניתן למצוא ברשימת המקורבים המצומצמת את נהגו, הרב יצחק רוזנגרטן, את תלמידו הרב משה יהודה שניידר ואת הרב יעקב (קובי) רוזנשטיין.
שתדלן בפני הפריץ
סדר יומו של הרב גדוש בלימודים תורניים וקבלת קהל. הוא נוהג להתחיל את היום בלימוד משותף עם קבוצת תלמידים, עוד לפני תפילת שחרית. לאחריה הוא נוהג ללמוד בתלמוד הבבלי משך כשעה נוספת. בסביבות 8:00 הוא סועד ארוחת בוקר - קערה שבה פירורי לחם עם מעט חלב. ככלל, הוא לא נוהג לשתות משקאות חמים או ממותקים, והמשקה הקבוע שלו הוא מים חמימים עם מעט דבש. עם סיום ארוחת הבוקר יוצא ראש הישיבה להליכה יומית, ובסביבות השעה 10:30 מתקיימות בריתות בביתו כמעט מדי יום.
השעות הבאות מוקדשות לפגישות להתייעצויות שונות, עם חברי כנסת של התנועה ונציגי ציבור. לאחר מכן מתקיימת תפילת מנחה וקבלת קהל נוספת, ואז פורש הרב למנוחת צהריים קלה. ארוחת הצהריים שלו מכילה פירה מחצי תפוח אדמה וגזר אחד עם קציצת דג קטנה. בשעות אחר הצהריים נמשכת הגעת מקורבים לשיחה בלימוד או קבלת קהל, וארוחת הערב כוללת כוס חלב. לאחר מכן נמשכת הפעילות הציבורית בבית, עד שהוא מרגיש שעליו ללכת לישון כי תשו כוחותיו.
הרב שטיינמן עם חברי הכנסת של יהדות התורה
הרב שטיינמן מודע היטב להשפעתו על הציבוריות החרדית. ולכן אימץ קו הנהגה זהיר ביותר שסולד ממאבקים כוחניים, והוא מחזיק בעמדה שלפיה הציבור החרדי צריך לנקוט קו של "שתדלן בפני הפריץ". קו גלותי שגורס כי תמיד צריך לנסות להגיע למטרה הרצויה באמצעות הידברות רבה ככל האפשר ואפס כוחנות. "אסור לנו להתבלבל, אנחנו לא נכנסים לתא הטייס, רק יושבים על כיסא ומתפללים שהמטוס יישאר באוויר", אמר פעם.
זו הסיבה לכך שברגע שתיווצר ההזדמנות, לא יהסס הרב שטיינמן להגיע להסכמות באמצעות נציגיו בכנסת עם ראש הממשלה הבא, גם אם יהיה זה נתניהו. לא שיקולי נקמנות מנחים אותו אלא תועלת המשימה. הוא מתנגד להפגנות ומחאות בנושאים ציבוריים, ותומך בדרך של תחנונים ותפילות. "אנחנו בגלות ישראל ביד ישראל", אמר למקורביו לא פעם. הוא מאמין בכל לבו כי הניסיון לגייס בני ישיבות מסכן את קיומו של העם היהודי.
אולי זו הסיבה לכך שאחד האנשים הפחות אגרסיביים שקמו מקרב גדולי ישראל התבטא כלפי השר יאיר לפיד באופן קיצוני ביותר, במילים כמו "עמלק" ו"יימח שמו", שלא מאפיינים את שיחו בימים כתיקונם. בשיחה עם "מעריב־סופהשבוע" מרחיב הרב רבינוביץ על מערכת השיקולים של ראש הישיבה, שהנחתה אותו לא להתחייב על קואליציה עם נתניהו לאחר הבחירות. "השיקול המרכזי שלו היה שלא מתחייבים על דבר שעדיין לא בא לעולם, ולכן לא מתחייבים על זה בשלב כה מוקדם. ניתן להניח שיש לזה היתכנות, אבל בפוליטיקה לפעמים מתרחשות גם הפתעות".
לגבי האפשרות שהחרדים ייכנסו לקואליציה באופן מיידי, בצורה שתייתר את הצורך בבחירות, הוא אומר: "ראש הישיבה העריך שמהלך כזה ייתן ללפיד כוח כאשר ימונה ליו"ר האופוזיציה, ומהעמדה הזאת יגביר את כוחו בבחירות הבאות"