עד שנת הלימודים הנוכחית הרגיש תום נמר (17) ככל שאר התלמידים בבית ספרו. נמר, הסובל מלקות שמיעה, למד בכיתות אקוסטיות שהותאמו במיוחד עבור כבדי שמיעה, ולכן לא חווה קשיים ולא פיגר בלימודים אחרי חבריו.
המצב השתנה בתחילת השנה כשנמר עבר ללמוד בתיכון ש.פ.י - תיכון פרטי בפיקוח משרד החינוך. להפתעת משפחתו, התברר כי משרד החינוך מסרב לתקצב עבורו ועבור תלמיד נוסף, הסובל אף הוא מלקות שמיעה, כיתות אקוסטיות.
אמו שרונה נותרה חסרת אונים: "הרעשים שתום שומע סביבו הרבה יותר דומיננטיים ממה שאנשים עם שמיעה רגילה שומעים", היא מסבירה, "כשהוא בכיתה, כל פטפוט של תלמידים בחצר או רחש מעבר לחלון נשמע לו חזק, והוא מאבד את הריכוז ולא מסוגל לקלוט את דברי המורה".
לדברי האם, המעבר לתיכון הפרטי היה אילוץ עבור תום, שסובל גם מלקויות נוספות. "היינו צריכים להעביר אותו לבית ספר מיוחד עם כמות קטנה יותר של תלמידים, כך שיוכל לקבל יחס אישי. קיבלנו אישור להנגשת הכיתה שלו גם השנה, אבל כשמשרד החינוך שמע שהוא עבר בית ספר, הוא חזר בו כיוון שמדובר בבית ספר פרטי".
שרונה פנתה להנהלת בית הספר, שם טענו כי מדובר באחריות של משרד החינוך. "בינתיים הילד לומד בכיתה שאינה מתאימה לו, ומצליח הרבה פחות להבין את החומר", אמרה אתמול האם המתוסכלת, "אלה שנים קריטיות עבורו. הוא ניגש לבגרויות, זה העתיד שלו. מה זה חשוב איפה הוא לומד? זאת אפליה בעיני".
אריק מאיר, מנכ"ל עמותת שמ"ע הפועלת למען חינוך ושיקום תלמידים לקויי שמיעה, סיפר כי מדובר בתופעה רחבה: "לצערנו הרב, בשנתיים האחרונות חלה ירידה ניכרת בכמות האישורים הניתנים בתחום הנגשת הכיתות". עוד הבהיר מאיר כי "משמעות הדבר היא שאלפי תלמידים חירשים וכבדי שמיעה לומדים בכיתות שאינן אקוסטיות, ובעקבות זאת נפגעים הישגיהם בלימודים".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "המשרד מתקצב הנגשה אך ורק למוסדות חינוך הנמצאים בבעלויות של רשויות מקומיות. על פי החוק, הנגשה במוסדות חינוך הנמצאים בבעלות פרטית היא באחריות הבעלים".
מנהל בית ספר ש.פ.י, אלי סלומון, אמר בתגובה לדברים: "החלפנו את התקרה לתקרה אקוסטית והרכבנו פרקט מתאים כדי לסייע לילדים. מעבר לזה, הנגשה נוספת דורשת תקציבים גדולים, שלנו כבית ספר קטן – אין. לא ברור למה משרד החינוך עושה איפה ואיפה בין מוסד חינוכי אחד לאחר. נבדוק את הנושא מולם".