מונאקו מאוהבת בתאומים המלכותיים החדשים, ומחפשת יורש לגרייס קלי

ברחוב ובחנויות הסמוכות, מספר מונגסקים (אזרחי מונקו), השתקנים מטבעם, הביעו את שמחתם הרבה על בשורת הולדת הצאצאים הנסיכותיים. "אני כל כך מאושרת בשביל הנסיך והנסיכה, עכשיו העתיד של הנסיכות מובטח", אמרה בשמחה אנט, המוכרת בחנות המזכרות. והנסיך אלברט השני הודה בהודעתו הרשמית הנרגשת "לאלוהים ולמונגסקים".

 

ביום רביעי האחרון,  10 בדצמבר, התבשרו אזרחי מונקו והעולם כולו על כך שלב בזוג השולט במונקו, הנסיך אלברט בן ה־ 56 והנסיכה שרלן בת ה־ 36 , נולדו במזל טוב תאומים בן ובת, במה שמכונה בצרפתית "הבחירה המלכותית". הלידה, שהוקדמה במקצת, נערכה בניתוח קיסרי. למחרת הודיע הנסיך על שמותיהם של הצאצאים - ז'אק וגבריאלה. היועץ המשפטי של הנסיכות מסר חגיגית כי הנסיך ז'אק קודם לנסיכה גבריאלה בתור לירושת העצר מעצם היותו זכר. מי שעמד עד כה בראש התור, בלי הרבה תקווה, אנדראה קסיראגי בן ה- 30 , בנה של אחותו הגדולה של אלברט, קרוליין, בא לברך ולהביע את ויתורו על הכתר.

האם התאומים ימשיכו את המסורת המפוארת? גרייס קלי. צילום: רויטרס

ז'אק מקדים גם את רפאל, שנולד לפני שנה לבתה השנייה של קרוליין, שרלוט, ולקומיקאי היהודי גד אלמלח. אלברט השני טען בתוקף כי לא ידע עד הרגע האחרון את מינם של התאומים. הוא, אגב, הגיע לקליניקה חצי שעה לפני הלידה ממשחק רוגבי, ולמחרת הלידה בילה את היום בתחרות ג'ודו. הוא אולי פחות זוהר מהוריו, גרייס קלי ורנייה השלישי, אבל לפחות הוא ספורטאי אולימפי, שהיה חבר בנבחרת מזחלות השלג של הנסיכות.


אלברט השני, בן למשפחת גרימלדי והנסיך השליט של מונקו - קן נוצץ של מיליארדרים בגודל שני קילומטרים רבועים על צוק בריביירה הצרפתית – נישא לשרלן ויטסטוק, בלונדינית זוהרת ושחיינית אולימפית מדרום אפריקה, ביולי 20111 , בצלה של חתונת המאה של הנסיך ויליאם וקייט מידלטון. כ־ 200 אלף תיירים, סלבריטאים, מלכים וראשי מדינות זרמו אז למונקו כדי להשתתף בשמחה. ערב החגיגות מקורבי המשפחה נאלצו להילחם בשמועות על ביטול החתונה ועל חזרתה של שרלן לדרום אפריקה, שהסעירו את התקשורת והדאיגו את תושבי מונקו, שהתכוננו להרוויח לא מעט מהחגיגות. לפי השמועות, בין בני הזוג פרצה מריבה חודש לפני החתונה במהלך מרוץ המכוניות גרנד פרי ובעקבותיה שרלן ביקשה מהנהג לקחת אותה לשדה התעופה. 

 

הרקע למריבה, על פי הדיווחים, היו השמועות שנפוצו באותה התקופה על ילד נוסף שיש לאלברט מחוץ לנישואים, בנוסף לשני ילדים שבהם הכיר: אלכסנדר בן העשר, שנולד מיחסיו עם דיילת אוויר ילידת טוגו בשם ניקול קוסטה; וג'זמין רוב טלו, סטודנטית מקליפורניה שאמה בילתה את קיץ 1991 עם הנסיך בריביירה הצרפתית. הנסיכה סטפני, אחותו של אלברט, נזעקה אז להכחיש את השמועות, אבל במהלך הטקסים המצלמות התמקדו בפניה העגמומיות של שרלן. לזוגיות עם שרלן קדמו שנים של שמועות על היותו של הנסיך הומו, שכדי להפריכן הופצו ידיעות על הרפתקאותיו של הנסיך הביישן עם נשים זוהרות כמו ברוק שילדס, קלאודיה שיפר או נעמי קמפבל. מונקו, שרגילה לשערוריות, עצמה עין וקיוותה שיום אחד תגיע אגדה בלונדינית חדשה שתחליף את אמו של אלברט, הנסיכה המנוחה גרייס קלי. בינתיים נראה שהנסיכה שרלן מתקשה להיכנס לנעליים הגדולות.


בשלוש השנים האחרונות, מאז נישואיהם, עוקבת התקשורת אחר היחסים בין בני הזוג והצליחה לתעד אותם מתנשקים בפומבי רק פעם אחת, לפני פחות מחודש – בחג הלאומי על מרפסת הארמון. גם תדמיתו של הנסיך עצמו טעונה שיפור. הנסיך המגמגם והנחבא אל הכלים נאלץ להיכנס לנעליו הכבדות והגדולות של אביו, הנסיך רנייה השלישי, אך התעקש להדגיש, גם בראיונות לתקשורת, דווקא את ההבדלים ביניהם. הוא אומנם הבטיח להמשיך בתנופת הפיתוח, למשל על ידי בינוי שטחים מלאכותיים בים, אך הדגיש את מחויבותו להגנת הסביבה, נמנע מהקמת גורדי שחקים חדשים והקים קרנות פילנתרופיות. ובעיקר, הוא השתב דל להיפטר מהצללים האפלים שליוו את מונקו בתקופת שלטונו של אביו, שנמשב כה  55 שנים: מיליארדרים שביקשו וקיבלו מקלט מס וגורמים במאפיה האיטלקית, האמריקאית והרוסית, מלביני הון ואנשי  עסקים מפוקפקים שנהנו מיתרונות המס של הנסיכות.


הנסיך אלברט שכר את שיב רותיו של עיתונאי לשעבר בשם רוברט ארינגר והעמיד אותו בראש שירות ביון שאסף מידע על ראשי מדינות וגורמים מפוקפקים. ארינגר פרש משום שלטענתו לא קיבל את מלוא שכרו, ופעולת השירות הופנתה נגד יריבים פנימיים בנסיכות. במסגרת קידום התדמית, החרימה בשנה שעברה המשפחה את הקרנת הבכורה בפב סטיבל קאן של הסרט "גרייס ממונקו" על חיי הנסיכה בכיכובה של ניקול קידמן, משום שהתסריט הציג, לדעתם, תמונה שערורייתית ומסולפת של הנסיכה ובעלה. בין היתר, מתוארים בסרט התככים והבגידות הפוליטיות בתוך המשפחה והתאכזרותו של רנייה לגרייס, כשמנע ממנה להשתתף בסרט של היצ'קוק. 

 

מונקו היא צוק ציורי בריביירה הצרפתית, נסיכות שנשלטת על ידי משפחה מיתולוגית, אבל בעיקר עסק מצוין. בשטחה חיים 32 אלף תושבים - מתוכם רק  6,000 מחזיקים באזרחות מונגסקית. מחזור העסקים השנתי מגיע ל־9 מיליארד אירו. ב־ 60 הבנקים שקבעו את מקום מושבם בנסיכות נפתחו 350 אלף חשבונות, שבהם מופקדים, באומדן זהיר, כ־ 60 מיליארד אירו. "על פי חוקי מונקו", נכתב בחומר ההסברה המחולק למשקיעים הפוטנציאליים, "אין דבר כזה מס הכנסה. אין מס הון או מע"מ, ושיעור מס הירושה אפסי ונוגע רק ליורשים ישירים ולבני הזוג".


בתקופתו הקים הנסיך רנייה תעשייה המעסיקה יותר מ־ 40 אלף עובדים זרים בענפי התרופות, הכימיה והפלסטיק. "מונקו אקונומיק דיוולופמנט קורפוריישן" הממלכתית בנתה שתי תחנות רכבת תת קרקעיות, מרכזי קונגרסים, שני נמלים חדשים, אצטדיון ורובע עסקים. התוצאה: שיעור האבטלה בנסיכות הוא אפס, כל עובד נהנה מ־5% תוספת נסיכותית למשכורת, שאותה משלמת המדינה, והביטוח הרפואי נדיב במיוחד. "אנחנו נסיכות שעובדת", אהב לומר הנסיך.


"אין אצלנו בתי תמחוי כי להביא לכאן עניים יהיה בעבורנו יקר מדי". הנסיך רנייה דאג גם לבניית שטחים מלאכותיים בים, ובכך הגדיל את שטח הנסיכות. על אחד השטחים הללו הוא בנה קרקס עם מאהל קבוע, שמארח את פסטיבל הקרקס הגדול בעולם. שם הוא גם הופיע בפעם האחרונה בציבור לפני מותו ב־ 2005 . "לולא הייתי נסיך", התוודה, "הייתי רוצה להיות מנהל קרקס".

 

אבל במידה מסוימת הנסיך רנייה אכן ניהל קרקס, ומעשי הלוליינות הפיננסיים בו ראויים לציון. במהלך השנים קמו בצרפת ועדות חקירה פרלמנטריות רבות שחקרו מקרי שחיתות שונים במונקו, אם כי רובן לא השיגו תוצאות. עד לצירופה של מונקו לאו"ם, ובעיקר למועצת אירופה ב־ 2004 , לא עשה הממשל הצרפתי כמעט דבר לפתרון אמיתי של הפרשות. גם שלטונות הנסיכות לא מיהרו להתייחס לחקירות השחיתות, ולמעשה, רק בשנים האחרונות הסכימו לשתף פעולה - בתנאי שהחקירות אינן עוסקות במשפחה הנסיכותית. זו, אגב, אחת הסיבות לכך שקשה מאוד למצוא נתונים מהימנים על פעילותה הכלכלית של מונקו. בני משפחת הנסיכים של גרימלדי, צאצאי שודד הים שהשתלט על הצוק ב 1267 , חיו ברווחה עד המהפכה הצרפתית, שבעקבותיה איבדו כמעט הכל. מאז הם חיו בנוחות יחסית, אך לא יותר מזה. עד לבואו של רנייה.

 

במהלך מלחמת העולם השנייה שיתף סבו של רנייה, לואי השני, פעולה עם משטר וישי בצרפת ועם הנאצים. מונקו הפכה לכספת הגדולה של היטלר ומרעיו, ורבים מהם בילו שם את חופשותיהם. ברנייה הצעיר חשש שעם מפלת הגרמנים ומשתפי הפעולה שלהם, תנצל צרפת את ההזדמנות להשתלט כליל על הנסיכות ולהדיח את מנהיגיה המושחתים. לכן, הוא התגייס לשורות בעלות הברית אחרי הפלישה לאירופה, והספיק לזנב בגרמנים, להשתתף בקרב על אלזס ולזכות בעיטור צלב המלחמה.

 

כשנפטר לואי השני, ב־ 1949 , היה רנייה בן 26 . עם תחילת כהונתו כשליט החדש, הוא פתח בהליכים משפטיים כדי לבטל את צו הירושה של סבו - שרצה להוריש את מרבית הונו לנסיכה ז'ילן דומנז'ה, שחקנית הקברט המפוקפקת שאותה נשא לאישה כשהיה בן 70 , והיא בת 40 . לא היה מדובר רק במניע אישי: רנייה היה משוכנע שעצמאות מדינית למונקו כרוכה בעצמאות כלכלית. הוא חיפש בעקשנות מקורות כספיים גדולים ומכובדים, ומצא אותם בדמותו של המיליארדר היווני, איל הספנות אריסטוטלס אונאסיס.

 

שיתוף הפעולה בין השניים לא היה רק עסקי. כדי למשוך למונקו אמריקאים, הם החליטו למזג את המיתוס הרומנטי על עולם הנסיכות עם חלומות הוליוודיים. רנייה החליט לסיים את קשריו עם השחקנית הצרפתייה ז'יזל פסקל, ואונאסיס  שידך לו כוכבות הוליוודיות. הראשונה הייתה מרילין מונרו שהביעה התעניינות, אך ביקשה לדעת "האם הוא עשיר, והאם הוא בחור נאה".


התשובות נראו כמספקות את דעתה, אבל אז התערב הגורל, ולפסטיבל הסרטים בקאן הגיעה מתחרה בלונדינית מפורסמת אחרת: גרייס קלי. הרומן בין גרייס לרנייה בנה לנצח את המיתוס של מונקו, שבו מעדיפים להתעלם מהמשא ומתן העיקש שניהל הנסיך עם הוריה של קלי על גובה הנדוניה. מכל מקום, רנייה הוכיח אז את כישוריו הכלכליים, כאשר מכר את שידור טקס החתונה - שהתרחשה ב־ 19 באפריל 1956 - לכל אמצעי התקשורת המובילים בעולם, תחת הכותרת "מונדיוויזיון".

 

מאז הפך רנייה את חיי משפחתו לסחורה תקשורתית לגיטימית ויקרה. כך, למשל, ב־ 1957 , כמה ימים אחרי הולדתה של קרוליין, הוא צילם אותה בעצמו כשהיא בזרועות אמה, והעמיד את הצילום למכירה פומבית לנציגי המגזינים המובילים בעולם, במלון דה פארי שבבעלותו. השבועון "פארי מאץ'" זכה אז במכרז ובצילום, תמורת שישה מיליון פרנקים. אם מחפשים הקבלות בין גרייס לשרלן או ליחסם של נסיכי מונקו לנשותיהם, הרי גם גרייס עברה תקופות משבר בחייה עם רנייה.


באחת התקופות הללו, סמוך למותה, היא אפילו הצטרפה, על פי עדויות שלא נסתרו, לכת מסדר השמש, השתתפה בטקס פולחני "בעל אופי אירוטי" ושילבה למייסד הכת "לולו" מרסאן, מידידיו של רנייה ובעל זיכיון להפעלת מכונות מזל בצד עיסוקיו הרוחניים, עשרה מיליון דולר. אלברט ושרלן ממשיכים להיקרע בין אפרוריותם והניסיון להינתק מפרשיות העבר של המשפחה הנסיכותית לבין החלום הגדול להמשיך את סיפור האגדה של זוג השליטים הקודם. אולי התאומים שנולדו בשבוע שעבר על הצוק יעזרו להם בכך.