ראש הממשלה, בנימין נתניהו, החליט לפרק ממשלה ולשלוח אותנו לבחירות במטרה להרכיב אחת חדשה. ואם הוא יכול, גם אנחנו יכולים. לכבוד השנה החדשה החלטנו לפרק את הדברים שהפריעו לנו בשנת 2014 ולהרכיב אותם מחדש, בגרסה משופרת, לכבוד שנת 2015.
1. לפרק את הסמארטפון: בגללו אנחנו כבולים ומשועבדים
רק לפני כחודשיים עברתי להשתמש בסמארטפון - הטלפון החכם. עד אז הייתי בעליו המאושר של טלפון פשוט וטיפש, שהייתה לו רק פונקציה של, ובכן, שיחת טלפון. מכל מיני סיבות (בהן טכנופוביה מסוימת) העדפתי לעכב את המעבר לדור השלישי, ולהלן המסקנה: בדור השני היה יותר טוב, ופחות מרעיש, מטריד ומעצבן.
 

כן, אני יודע מה אתם חושבים. החיים בלי האייפון או האנדרואיד שלכם אינם חיים, אבל האמת היא, שהמכשיר שנועד לקצר לנו את הזמן הוא השואב הגדול ביותר שלו. אנחנו כל הזמן בחרדה מפני הצפצוף הבא. הודעה, ווטס אפ או פייסבוק. אנחנו, ואני לוקח לעצמי את הזכות לדבר בשם המין האנושי כולו כרגע, נמצא תחת מתקפת הקשב הגדולה בהיסטוריה האנושית. והמעצבנת שבהם.
האפשרות  לשבת ואשכרה לנהל שיחה עם מישהו הפכה לחיזיון נדיר, כמעט כמו האפשרות לשבת בקולנוע או בתאטרון וליהנות בלי לשמוע את הצלצולים של איזה אידיוט ששכח לכבות. אבל גם שם הבוס מצפה שתהיה זמין. כל הזמן מצפים שתהיה זמין. הדור המחובר ביותר הוא הדור הכבול ביותר, והמשועבד ביותר לאלוהים החדש (זה הופך את סטיב ג'ובס למשיח, לא ככה? )
יכול להיות שאני סתם נוסטלגי, אבל מי יתן וב-2015 ימצא דור ה-Y את הכח להיות חופשי מווטס אפ, ויפרק את המכשיר הסלולארי למכשיר ננו ננו ננו טכנולוגי, כזה שממש אי אפשר לראות.  (אסף קרביץ)
2. לפרק את מודל היופי: להיראות טוב זה נחמד, אבל ממתי זה כל כך משנה?
בעיני המתבונן נמדד היופי. מי הוא אותו מתבונן, ומדוע ניתנת לו הזכות לאמוד אותי? 
פעם אהבתי לשמוע אחרים אומרים שאני יפה. התחושה הייתה שהשגתי את שלי, וסימנתי "וי" על אחד מההישגים הברורים והחשובים בחייה של בחורה - קיבלתי לגיטימציה לקיומי. פעם, הדבר הראשון שעשיתי בבוקר היה להסתכל במראה. נהניתי לבהות בבטן שלי, שהפכה שטוחה אחרי שעות שינה רבות (ללא אוכל). עליתי על המשקל ושיננתי את המנטרה שלא האמנתי בה: "אני נפלאה כמו שאני, למרות חמשת הקילוגרמים העודפים".
היופי, כך לימדה אותי המציאות, הוא מעלה שיש לשמור עלייה צמוד וחזק. מסתבר שהערך המוסף שאת מביאה עמך, לא באמת נמדד אם אין לך עטיפה יפה להציג בה אותו. ככה זה כשברפאליות למיניהן מדגמנות ים ואושר על שלטי חוצות. 
המתבונן שמביט בי - אתה חייב לזכור שאני אישה אמיתית. כמה שאשתדל, אתאמץ, אגווע ברעב - לא אהיה "הבת של השכן" של בלייזר. הנסיכות של דיסני הן מצוירות, והדוגמניות מנותחות על ידי ד"ר פוטו-שופ והופכות רזות משאפשר. רוסלנה, מלכת היופי של אייל גולן, אמנם חזרה לדגמן חודש אחרי הלידה (ושיהיה לה לבריאות), אבל אי אפשר לצפות משאר הנשים בעולם להתיישר לפי קו כל-כך שולי בחברה. 
השבוע הודיע ארגון "מיס עולם" כי הוא מבטל את שלב בגדי הים בתחרות היופי הבינלאומית. זוהי נקודת אור ראשונית לקראת השנה החדשה, והלוואי שהיא תביא עמה התבוננות מחדש. יופי הוא רק יופי. (רותם כהן)
  
3. לפרק את חוסר ההתחשבות: מספיק להידחף בתורים ובפקקים
ראיתם איך אתם מתנהגים? כן, אתם, הנהגים שחותכים את הפקק, כי ברור שלכם מגיע להיות ראשונים וכל השאר שיחכו. אני מתכוונת גם אליכם, שנעמדים בתור לידי במקום מאחוריי, ולאט לאט מנסים לגנוב עוד ועוד סנטימטר קדימה, כי אולי לא אשים לב שלא הייתם שם קודם. וזה כולל גם אתכם, שעושים מסיבות קריוקי קולניות אל תוך הלילה באמצע שכונות מגורים, וממש לא אכפת לכם שבדירה הסמוכה יש ילדים שמנסים להירדם. אם אבקש מכם בנימוס להחליש, תענו ש"מה כבר קרה, בסך הכול רוצים לעשות שמח".
בשנת 2014 גילינו שכל המילים היפות שלמדנו בבית הספר כמו סבלנות, סובלנות, התחשבות והגינות התחלפו  בפוסטים על מוות, בוגדים וסתם קללות. לכבוד 2015 בואו ניקח צעד אחד אחורה במקום להידחף בתור, נשבור את המנטליות הישראלית החדשה, ונבנה חברה קצת יותר נעימה. כי כולנו ממהרים, כולנו עייפים, וכולנו רוצים להגיע הביתה בשלום. (אפרת פארי)


4. לפרק את האיבה: כי יש לנו ארץ נהדרת

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מדאיגה בארצנו הקטנטונת, תופעה שלצערי מתגברת – האיבה למולדת. שמענו את הקולות על יוקר המחיה, על הבעייתיות בקניית דירות ועל מה לא. אנשים רוצים לעזוב את הארץ, שונאים את הפקקים, שונאים את הצבא, שונאים את כל מה שאפשר, ומפנים מקום לשנוא במקום לעשות ההיפך – לאהוב. לאהוב את המדינה למרות הכול. לאהוב את אותה "פיסת אדמה" שהורינו וסבינו נלחמו וחלמו עליה כל כך, את אותה פיסת אדמה שאבותינו התפללו לכיוונה תוך סיכון חייהם, והכול בשביל החלום להגיע יום אחד לארץ הקודש.
 
לקראת השנה החדשה אני מבקש, די להתלונן. יש לנו מדינה מדהימה, מדינה עם שלל נופים עוצרי נשימה, מדינה שאוכלוסייתה היא מהמעניינות בעולם, מדינה עם תרבות עשירה ושפה עתיקה שנשמרה בגלות, והכי חשוב - זאת המדינה שלנו. בתור מישהו שגר תקופה בחו"ל אני יכול להגיד בפה מלא – אין לנו ארץ אחרת.
 
אז לשנה הבאה, הבאה עלינו לטובה, תתמקדו באהבת המולדת. נכון, יש לה מגרעות רבות אבל חייבים לשנות את הגישה כלפיה. שתהיה שנה טובה ומבורכת, או במילותיו של שייקה פייקוב: "ארץ שנאהב/ היא לנו אם ואב/ ארץ של העם/ ארץ לעולם/ ארץ בה נולדנו/ ארץ בה נחיה/ יהיה מה שיהיה". (לירן גבעולי)
5. לפרק את אוקראינה: צריך לשים קץ לעיוותים הדמוגרפיים
שנת 2014 תיזכר כשנה שהחזירה את מוראות המלחמה לאדמת אירופה בפעם הראשונה מאז מלחמות הבלקן של תחילת שנות תשעים. הכוונה היא ללחימה המתמשכת במזרח אוקראינה, שגבתה את חייהם של אלפי בני אדם, למעלה ממיליון פליטים והרס רב. 
הסכסוך החל לאחר מהפכה עקובה מדם שהתרחשה בפברואר בקייב, בה הוחלף שלטונו המושחת של ויקטור ינקוביץ' הפרו רוסי בשלטון האופוזיציה האוקראינית הלאומנית. רוסיה הגיבה למהפכה, בה היא ראתה פגיעה באינטרסים שלה באוקראינה, בסיפוח חצי האי קרים. בעידודה של מוסקבה התקוממו המחוזות המזרחיים של אוקראינה, בהם רוב גדול של דוברי רוסית, כנגד השלטון בקייב. 
לאחר שהלחימה החלה לנטות נגד הבדלנים הפרו רוסים, נחלץ פוטין לעזרתם ושלח כוחות שריון למזרח אוקראינה, תוך הכחשה מוחלטת של המהלך. הסיוע עזר והבדלנים הצליחו לכפות על האוקראינים הפסקת אש בתיווך רוסיה. מאז אותה הפסקת אש שברירית נהרגו למעלה מ- 1,700 בני אדם. הסנקציות המשתקות שהטיל המערב על רוסיה כתגובה למעורבותה בסכסוך, תרמו למשבר הכלכלי הקשה במדינה ונראה כי לסכסוך אין סוף. 
אז לקראת השנה החדשה אני מציע לתקן את העיוותים הדמוגרפיים שיצרה ברית המועצות ולפרק את מזרח אוקראינה באופן שיאפשר לעם האוקראיני לחיות בחופש ודמוקרטיה כאומה אירופאית מערבית מצד אחד, ומצד שני לאפשר לבדלנים הפרו רוסים לחיות תחת דגלם. ואם כבר מפרקים, אז יהיה רעיון טוב לפרק גם את השלטון הטוטליטרי, השוביניסטי וההומופובי של ולדימיר פוטין, לטובתו של העם הרוסי.  (נטע בר)
6. לפרק את תקשורת הספורט: נמאס מאינטרסנטים
כבר שנים ארוכות שתקשורת הספורט בישראל לוקה ברדידות, בהמיות ובחיבה לעריפת ראשים, דאעש סטייל. גידופים והשפלות בין פאנליסטים הפכו לדבר שבשגרה, מאמנים שהיו על הגריל ביום שני, מועמדים לתואר מאמן הסיבוב בתוכנית של יום חמישי, ועל תחקירים וחשיפות משמעותיות כבר מזמן אין על מה לדבר.
על כל אלו אוהבי הספורט עוד הסכימו להבליג, ולראייה כמות תוכניות פאנל הספורט ברדיו ובטלוויזיה, שרק הולכות וגדלות עם הזמן לקול רצון הצופים. אבל תופעה אחת, שהולכת ומתרחבת לאחרונה, עוברת את הגבול ומוציאה את כל הטעם מהסיפור. אינטרסנטים, הם בכל מקום.
אבי נמני הוא שותף פעיל במיוחד בדיונים על שחקנים אותם הוא מייצג בכובעו השני כסוכן שחקנים. אלי אוחנה, מאמן נבחרת הנוער, מגן בחירוף נפש על התנהלותה של ההתאחדות לכדורגל. ארז אדלשטיין, מאמן נבחרת ישראל בכדורסל, חושב פעמיים לפני שהוא מבקר שחקן מנבחרתו, ולא חסרות עוד דוגמאות מכמעט כל רצועת ספורט שמשודרת בטלוויזיה וברדיו.
ציבור אוהבי הספורט לא צריך לחשב בכל דיון מה האינטרס של הפרשן, עם מי הוא מסוכסך, והאם הוא ישב עם מושא הדיון בבית קפה ביום שלפני כן. מגיעים לנו בשנת 2015 אנשים נקיים ונטולי שיקולים זרים, גם אם הם פחות עוברים מסך, וגם אם הם לא היו קפטנים של נבחרת ישראל בעבר. אנשים בישראל אוהבים ספורט, ומוכנים גם לשלם בשבילו, כפי שהוכח השנה במגרשי הכדורגל. תנו לנו מוצר איכותי, מגיע לנו. (לירון סובול)