לעג לרש: עוני, שחיתות, גאווה לאומית וכדורגל, מה קרה לחלום הברזילאי?

"אני מוכן לאולימפיאדה. אינני פוחד למות כי יש לי שלושה לבבות", הצהיר פלה לפני צאתו מן האשפוז, ובכך רמז לעיירה בדרום מזרח ברזיל שבה נולד, טרס קוראסואס, שפירוש שמה הוא שלושה לבבות. פלה בן ה-74 אושפז ביחידה לטיפול נמרץ עם מה שתואר בתחילה כסיבוך אחרי ניתוח להסרת כליה שנפגעה בגלל שבר בצלעות ואחר כך כהרעלת דם. במהלך האשפוז נערכו לו מספר עירויי דם והוא קיבל טיפול אנטיביוטי ששיפרו את מצבו.

אומה שלמה עצרה את נשימתה, עקבה אחרי מצב בריאותו ושמועות הסתובבו בלי הרף. נהג המונית שלקח אותי לבית החולים אלברט איינשטיין נשבע לי שעל פי מקורות מהימנים, פלה בכלל לא שם אלא שוהה במקום לא ידוע, אולי בסביבות האצטדיון העירוני. בין המונדיאל לאולימפיאדה ושבועות ספורים אחרי הבחירות לנשיאות, לבם של הברזילאים פועם בחוזקה למען פלה, אולי הסמל האחרון לחלום הברזילאי ולתהילה. מחלתו הייתה עבורם ביטוי למצב בריאותה של החברה והמדינה.
 

ברובע הישן של סנטוס, העיר בה נמצא הנמל הגדול בדרום אמריקה, שאת שם קבוצת הכדורגל שלה פלה הנציח בספרי ההיסטוריה של הספורט, נמצא מוזיאון מיוחד על שמו. מהקומה העליונה ועד לקומת הקרקע של המוזיאון אפשר לעשות ברצף את כל דרך החיים המופלאה של אדסון ארנטס דו נסימנטו, שכונה פלה על ידי אביו, גם הוא כדורגלן לא רע ופקיד ממשלתי. 
 

ילד הפלא התחיל את הקריירה שלו ככדורגלן בגיל 13, בגיל 15 הגיע להרכב הראשון של קבוצת סנטוס ומשם, בגיל 16, הגיע לנבחרת ברזיל כדי לגאול אותה מהשפלות העבר ולהעניק לה את שנותיה המופלאות ביותר, שנות התהילה, כשבגביע העולם הראשון שלו מתוך שלושה זכה בגיל 17 בשוודיה. בהמשך השתעשע במדי הניו יורק קוסמוס, שהעניקו לו פרידה מכובדת מכר הדשא בגיל 37, אך לא עצרו את החלום. בשנות ה-90 היה פלה שר הספורט, ובמסגרת התפקיד חתם על חוק המאפשר לשחקנים ברזילאים לשחק בקבוצות בעולם כולו, כי הזמנים השתנו מאז חוקק הממשל בברזיל ב-1961 את החוק שהכריז עליו כעל "אוצר לאומי" שאסור לייצא לחו"ל. 

"אוצר לאומי" שחקן הכדורגל האגדי פלה. צילום: רויטרס

דמותו של פלה ניצבת גם בפתח מוזיאון הכדורגל השוכן באצטדיון הכדורגל העירוני הישן של סאו פאולו, והוא מוצג כילד שזכה להתקדם בחיים בזכות הכדורגל. גם בנו של פלה, אדיניו, המשיך במסורת המשפחתית והיה השוער של סנטוס כשזכתה בסגנות אליפות ברזיל ב-1995. הוא לא עשה קריירה גדולה בכדורגל ופנה לעסקים, שהתבררו כאפלים. 33 שנות מאסר נגזרו עליו בגין הלבנת הון וסחר בסמים. 

במוזיאון הכדורגל מיוחד חלק נכבד לשדרי הכדורגל כמעצבי מצב הרוח הלאומי והשידורים בשפה המתגלגלת בצליליה עם 100 הצורות לקריאה "גול" מהדהדות בין הכתלים. אבל לא מתועדים שם רק הנצחונות המזהירים ורגעי ההתלהבות והאופוריה. בכדורגל, כמו בחיים, יש לברזילאים רגעים של צחוק ושל דמע. אגף שלם מוקדש לרגעים הקשים והעצובים, לטרגדיות הלאומיות כמו ההפסד 2:1 נגד אורוגוואי דווקא במשחק השיא של אירועי הפתיחה של אצטדיון המרקנה המופלא בגמר הגביע העולמי בריו דה ז'ניירו ב-1950. ההלם של מרקנה נכנס להיסטוריה של ברזיל. אחר כך באו עוד בכיות לדורות.

באולם הבכי אפשר להתייפח חופשי ולצאת משוחרר לצחוקים הבאים. אבל היום נשמעים במגרשים בעיקר בכי, קיטורים וגעגועים לתקופת הזוהר שחלפה.

במשחק סיום העונה באצטדיון מורומבי בין סאו פאולו, סגנית האלופה השנה, ופיגוארנסה, נפרדו האוהדים מעוד דמות מיתולוגית של הכדורגל הברזילאי - קאקה בן ה-32, זוכה "כדור הזהב" (תואר כדורגלן השנה), שעובר לשחק בסיום הקריירה בקבוצת אורלנדו סיטי שבליגה האמריקאית, כמו פלה בשעתו. זו הייתה, בעצם, פרידה מדומה. קאקה רק הושאל לשישה חודשים לסאו פאולו לאחר שעשה את עיקר הקריירה שלו במועדונים האירופים.

המשחק לא היה משהו ונגמר 1:1. אחרי שהשוער האגדי של סאו פאולו רוג'ריו סאני בן ה-41, שכבש יותר שערים מכל שוער אחר בעולם, עלה לעזור להתקפה ושכח להגן על שערו. זיקוקי דינור הופרחו בשמי סאו פאולו, משפחות האוהדים רקדו סמבה ביציעים והקהל הודה לקאקה הנרגש על רגעי האושר שהעניק לו. אבל שכניי לספסל רשמו לזכותו בעיקר את העובדה שלא היה שותף לבושות שעשתה ברזיל במונדיאל האחרון, משום שהמאמן לואיס פליפה סקולארי לא קרא לו לסגל.

ברזיל מתקשה להתאושש מה-7:1 נגד גרמניה. "זה היה שיא השפל שאליו הגענו", הם אומרים. לא נשארה להם אפילו ההנאה שבלהתייפח ולקוות לעתיד. מעיין הדמעות כבר יבש. הם מתעניינים במיוחד בליגה האירופית. זה מוקד הכדורגל העולמי היום. ברזיל חזרה להיות פרובינציה שמספקת שחקנים לקבוצות העשירות בעולם. אף ששכרם של הכוכבים כאן לא מבוטל, את התמורה הם נותנים במקום אחר. 
 

כשמישהו הקריא את ברכתה של הנשיאה החדשה-ישנה דילמה רוסף, נשמעו ביציע בו ישבתי שריקות בוז רמות שכיסו על צלילי הסמבה. "אנחנו לא אוהבים אותה כאן", הבהירה אוהדת, שישבה ביצע עם בעלה וילדיה ולא הפסיקה לשאוג קריאות עידוד לקאקה. "היא וחבריה בשלטון אחראים למצב, לשחיתות". "ברזיל חולה", חזר ואמר אחר כך מרצה בכיר לסוצילוגיה באוניברסיטת סאו פאולו והאינטלקטואלים סביב הנהנו בראשם.

לבם השני של הברזילאים נמצא ברחוב והוא פועם בחזקה נגד הנשיאה שנבחרה לתפקידה ב-26 באוקטובר ותיכנס רשמית לכהונתה השנייה באחד בינואר. ערב צאתו של פלה מבית החולים יצאו אלפים מתושבי סאו פאולו להפגין ברחובות מרכז העיר בפעם החמישית מאז הבחירות. המארגנים טרחו להדגיש כי הם "נגד אלימות ומתנגדים לכל קיצוניות", אך גם הפעם הצטרפו אליהם כ-400 אנשי הימין הקיצוני שדורשים חזרה לדיקטטורה הצבאית כמענה למשבר האמון בהנהגה.

מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית אסיו נבאס, שקיבל בבחירות האחרונות יותר מ-60% מקולות תושבי סאו פאולו בסיבוב השני, הצהיר כי "אמרנו ששערוריית הפטרובראס היא פרשת השחיתות הגדולה ביותר בתולדות ברזיל, אבל מתברר שיש עוד. עלינו להישאר מגויסים". 
 

פטרובראס היא חברת הנפט הלאומית העומדת במרכז השערורייה שפרצה אחרי הבחירות. חקירת המשטרה העלתה כי החברה התארגנה לקרטל עם חברות אחרות, בהן חברות בניין ובנקים, שאתן נחתמו חוזים במחירים מופקעים. ההפרש שולם למפלגתה של רוסף, מפלגת הפועלים ושותפותיה לקואליציה - המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הפרוגרסיבית, וגם לכיסיהם הפרטיים של פקידים ומנהיגים.

כך, על פי החשד, גנבו אישים מחוגי השלטון ארבעה מיליארד דולר מכספי הציבור במשך עשר שנים. התובע הכללי של סאו פאולו רודריגו ז'אנוט הגדיר את אוכלוסיית בתי הכלא בברזיל בשלושה "פ": "פוטאס, פרטוס, פוברס" - זונות, שחורים ועניים. עכשיו הוא יכול להוסיף גם "פ" רביעית - הפטרונים, הבוסים, המנכ"לים והפקידים הבכירים של הגדולות בחברות הברזילאיות. 85 מהם נעצרו ונכלאו בפשיטת המשטרה. נגד 36 הוגשו כתבי אישום. רוסף הבטיחה כי "תבדוק ותבטל את החוזים שעליהם חתמה פטרובראס לפני הבחירות". אך בינתיים חצתה שערוריית השחיתות את גבולות ברזיל.

מתברר כי הבנק הלאומי לפיתוח מימן פרויקטים בינלאומיים של פטרובראס וחברות הבנייה הגדולות וגם העודפים של מימון זה הגיעו לכיסי מפלגת השלטון. מדובר בלא פחות מ-747 פרויקטים, בהם נמל מריאל בקובה וצינור הגז בקורדובה בארגנטינה. הסקרים האחרונים מראים ש-68% מהברזילאים חושבים שרוסף אחראית אישית לשערוריות השחיתות, אבל כבר מאוחר להצביע מחדש.
 

בכיכר הקתדרלה דה סה נואם מטיף צעיר ואגרסיבי נגד השחיתות והבגידה באלוהים. הוא מנופף בידיו הארוכות והצעקות שלו הופכות יותר ויותר היסטריות ותוקפניות. הוא מחפש אשמים. קהל העניים וחסרי הבית מביט בחשד ובזעם על קבוצת תיירים שנקלעת לשם. במרכז העיר מרצדת כתובת אלקטרונית יחידה במינה הנושאת את השם "אימפוסטומטר" כשבכל רגע מצביעות הספרות הרצות על הסכום הכולל של המסים ששילמו האזרחים השנה. מה שאמור לעורר גאווה אזרחית מתקבל עכשיו כלעג לרש. 
 

סאו פאולו היא העיר היחידה המאפשרת טיסה בגובה נמוך של מסוקים ומטוסים קלים בין המגדלים וניתן לעקוב אחרי אלה הממריאים מגג אחד ונוחתים על אחר, אדוניה ועשיריה של ברזיל עורכים ביקורים בקומות העליונות הנושקות לשמיים, בלי לרדת אל בני התמותה ברחוב. כך שלבם השלישי של הברזילאים מלא עדיין, למרות הכל, בגאווה לאומית. העיקר שהיא בגובה המתאים.