אילן גילאון: "אם אהבה הייתה קולות בקלפי הייתי לפחות שר האוצר"

"אם אהבה הייתה קולות בקלפי הייתי לפחות שר האוצר", אומר גילאון בהומור אופייני. "הייתי מעדיף שיאהבו אותי פחות ויצביעו בשבילנו יותר. אני אומר לאנשים 'תנסו אותנו פעם, תנו הזדמנות. לא טוב? תזרקו. אצלנו לפחות אתם יודעים עם מי יש לכם עסק, ממי אתם קונים מכונית משומשת". 
 

כמו כל מועמדי מרצ ובכלל, גם גילאון (58) מתרוצץ ברחבי הארץ, בין כנסי פעילים; אלא שבניגוד לפוליטיקאים אחרים, אין טעם להתחיל איתו בשיחה על מצב הגושים ועתיד הבחירות, למרות שיש לו השקפה פוליטית ומדינית מגובשת. הוא בא מהשטח, מתחכך פיזית עם הכאבים והעוולות שפוצעים את בשרה של החברה הישראלית - במקרה זה שמונה משפחות משכונת גבעת עמל בתל אביב שפונו השבוע מבתיהם בידי כוחות יס"מ ומשטרה. 
 

גילאון, שמלווה אותם מזה זמן, התייצב בליל יום שני שלפני הפינוי, חמוש בצנצנות ריבה ובקלנועית שלו. כשהגיעו השוטרים התייצב בחזית, ומצא את עצמו כמו אחרים נרמס על הקרקע. "הלכתי לשם לא מתוך אשליה שאעביר את רוע הגזרה, פשוט בטמטומי חשבתי שהנוכחות שלי תפחית את האלימות. למה צריך 150 יס"מניקים לפנות כמה בחורות וכמה זקנים עם הליכון, אני לא מבין. זה היה כוח בלתי מידתי בעליל. ומה שהכי עצוב בעיני, זה שהשוטרים שפינו אותם הם אנשים שבעצמם אין להם דירה. 
 

"שאלתי את עצמי עד מתי כולנו נחולל מול האבו-נאפחות האלה, יצחק תשובה, משפחת קוזיאנוב ודומיהם, שבולעים את כולנו. הגרידיות בעיני היא עבירה גדולה יותר מ'לא תגנוב'". 
 

"הטענה שלי היא לא אליהם, אלא לממשלה ולרשויות. ככה זורקים אנשים לרחוב בלי פתרון, ועוד תובעים אותם על זה שהם פולשים? המשפחות האלה, עולים מעיראק, נשלחו על ידי בן גוריון ב-47' להגן על תל אביב. הוא הבטיח שכשיפונו משם יקבלו דיור חלופי. הכל מתועד. מכרתם לידיים פרטיות? אוקיי,  אבל יש לכם, כמדינה וכעירייה, אחריות. אתה לא יכול לנער אנשים החוצה כמו פירורים ממפה מלוכלכת. בעיני הסיפור הזה הוא תמצית מאפיינת של הבעיה בחברה הישראלית: שכשאדם צריך להתמודד עם הרשויות, הוא מוצא את עצמו לבד מולם. בודד במערכה".

 העובד הסוציאלי של הכנסת 

אין ספק שגילאון ( 15 שנים בכנסת, מקום שני ברשימת מרצ בבחירות הקודמות), הוא "העובד הסוציאלי" הבולט מבין חברי הכנסת, גם בגלל נכותו שלו. יש לו לשון ציורית ומושחזת וכושר לימוד מרשים, פיצוי על הדיסלקציה שלו (שאובחנה בבית הספר כפיגור, ורק בזכות אחות ערנית תוקנה הטעות). "אני איש חלש וחרדתי, שרוצה לעזור לחלשים כמוני", הוא אומר, "ואולי אחרי הבחירות האלה זה יהיה יותר קל. אני מרגיש שלציבור מתחיל להימאס כבר מפרנסים שמכהנים עם קופת שרצים בידם".
 

"בואי נגיד שלא נפלתי מהרגל".
 

"כפי שאני מכיר את השיטה ואת החשדות הקודמים, שמהם יצא בשן ועין, קשה לי להאמין שהוא לא מחובר. אם כי אין לי שום הוכחות".

לדעתך הפוליטיקה בישראל מושחתת?

"הציבור חושב ככה, וזו הבעיה. בזמנו, כשלא הייתי בכנסת וחיפשתי עבודה, הגיעו אלי שני חבר'ה מתוקתקים והציעו לי ג'וב, 'נשיא המכון לפישור במשברי קרקעות'. אמרתי שאני לא מבין כלום בקרקעות, אמרו לי 'זה בסדר, אתה לא צריך להבין'. 'אז מה אני אמור לעשות?' שאלתי. 'רק לתת את השם שלך ולקבל 50 אלף שקל ורכב צמוד'. אז ירד לי האסימון: זה פשוט כיסוי לחברה שסוחרת בקרקעות ואני הייתי אמור להיות עלה התאנה הייצוגי". 
 

"קורא לו מעל דפי העיתון לחזור לכנסת" ניצן הורוביץ. צילום: יח"צ
 

"אין ספק שברגע שלאדם יש נטייה לשחיתות, הפוליטיקה היא החממה הכי טובה לזה, כי שם יש כסף וכוח. הבעיה היא לא בחוק, יש לנו דיזנטריה של חוקים, הבעיה היא בנורמה הציבורית. הציבור לא מעריך ניקיון כפיים. הנורמה היא שבפוליטיקה מותר קצת, וזה ההסבר היחיד לעובדה שגנב מורשע כמו אריה דרעי, שאמנם שילם את חובו, מועמד להיות שוב פרנס על הציבור".
 

"מצד שני, מאז מחאת 2011 יש רוחות של שינוי. זה מה שהביא ליש עתיד 19 מנדטים של אנשים שרצו שינוי באמת ובתמים. איזה בזבוז, איך הכל ירד לטמיון. ועכשיו הם יכשלו באותה צורה עם משה כחלון".

"כי קדימה, יש עתיד, כחלון - הן 'מפלגות ריקות', מקלטם של אלה שמפחדים לקבל הכרעות אמיתיות. מה העמדות של כחלון? בינתיים הוא מציע מה שאני קורא 'ביטחון סלולרי': אנשים יכולים עכשיו לספר זה לזה הרבה יותר בזול כמה רע כאן".

ליאיר לפיד, בנימין נתניהו ונפתלי בנט, קורא גילאון "פרזנטורים- אקזיטורים", והוא מסביר: "יש להם חדר מלא דעות. פתאום, לקראת הבחירות, ביבי סוציאליסט- מרקסיסט. זה ממש מצחיק אותי. מרצ, לעומתם, אומרת בבהירות שהאג'נדה שלנו היא שלוש חלוקות: חלוקת הארץ, חלוקת העושר מחדש והפרדה של דת ומדינה. אבל אני ריאלי, ברור לי שכדי ליצור 'חזית הצלה לאומית', נצטרך לאחד כוחות עם המפלגות האלה. אני רק אומר שאם רוצים גוש חוסם לימין, עדיף להצביע מראש למפלגה כמו מרצ, שאין סיכוי שתחבור לנתניהו". 

עם מי מאלה מרצ תסכים ללכת? 

"אני מוכן לבנות גוש עם כל מפלגה שתסכים לשתיים מתוך שלוש החלוקות שהזכרתי, ובלבד שיש לה אישור מהמשטרה".

כולל ליברמן?

"אמרתי שצריך גם אישור מהמשטרה".
 

"אני חושב שזו טעות, אין פה יתרון יחסי והשלם לא גדול מסך חלקיו. הם יאבדו מצביעים מימין ואנחנו נאבד מצביעים משמאל. מתברר שהיסטורית, בינינו לבין מפלגת העבודה מתקיים 'אפקט נווה שאנן' - ככל שעולה ההצבעה להם, היא עולה גם אצלנו".

איך אתה רואה את האיחוד יצחק הרצוג- ציפי לבני?

"אני מסוגל לראות בהרצוג מועמד רציני לראשות הממשלה. לכשעצמי מעולם לא הבנתי את קסמה של ציפי לבני, היא נראית לי כמו אלה שנוסעים בצד שמאל של הכביש ב-70 קמ"ש וחוסמים לכולם את התנועה. אבל כעת צריך להיות פרגמטיים: אם זה מניב אני שותק".

לא תגיד שלבני לא מוכשרת. הייתה שרת חוץ ושרת משפטים. 

"הגברת קיבלה 28 מנדטים ועשתה מזה עפר ואפר. החליפה מפלגות. אני לא רואה איפה פריצת הדרך שלבני הביאה, בשום תחום. חקיקה אזרחית, הסכם שלום? אבל עזבי, אני פרימיטיבי. לא מחליף מפלגה, לא מחליף אישה, לא מחליף בית. באותה הזדמנות אני מתנצל גם שאין זכאים במרצ, כי מעולם לא נחשדנו בכלום".
 

"את מתכוונת אתם המפלגה הכי אדומה מבחינה חברתית, הכי אפורה מבחינת החריצות והכי שקופה מבחינת התנהלות, ועדיין אתם מכירים אישית את כל הבוחרים שלכם?. אני תמיד אומר שזו הטרגדיה שלי, שכל אלה שאני עוזר להם הם בכלל מצביעי ליכוד וש"ס. תראי, לשמאל יש בעיה, הוא מלכתחילה שמאל א-נורמאלי משתי סיבות: בגלל הנרטיב של בניית מדינה לאומית ובגלל מלחמת ששת הימים. השמאל ניסה לתקן, אבל בגלל האנומליה הזו לא היו לו הכלים. 
 

"במהלך הזמן הוא הפך לתמיד צודק, צדקן וחסר אמפתיה. חסרה לו התנועה הזו (מניח יד חומלת על כתפי, ט.ב.). כשיהיה חיבור בין הפתרון הלאומי לחשיבה המעמדית, כשתנועה החומלת הזו תחזור, זה יהיה שובר השוויון". 

אתה באמת מאמין שזה יכול עוד לקרות?

"בהחלט. אני תמיד אומר שציונות זה כמו קוסקוס, מה שאתה מכניס לתוכה זה מה שיוצא. כל מה שאני רוצה, זה שהציבור ישאל את עצמו בכנות פעם ביום 'מה אני נותן למדינה?', ופעם ביומיים 'מה אני מקבל מהמדינה?'. ואז יעשה את החשבון האמיתי. אנשים לא באמת שואלים, הם רק מקטרים ואחר כך חוזרים להצביע למפלגות שעושקות אותם, כמו אישה מוכה שחוזרת לבעלה. בגלל המדיניות הזו, מדינת הרווחה האמיתית נמצאת רק בשטחים. שם כל ילד מקבל פי חמישה מילד בתוך הקו הירוק".

"מספיק חלש להרגיש, מספיק חזק לשנות"

לזכותו  של גילאון רשומים, בין השאר, חוק הדיור הציבורי, סגירת מוסדות פסיכיאטריים פרטיים שהתעללו בחולים, ובבת עינו - חוק הנגישות, שמשמש גם אותו אישית, מאז עבר לנוע בקלנועית. "זה מעבר לא פשוט, ההודאה הזו שאתה יותר מוגבל, אז אני נוהג בקלנועית כמו מניאק, שלא ירחמו עלי", הוא אומר בחיוך, מסרב להרחיב על מצבו הבריאותי הלא מזהיר. ("אני בקבוצת סיכון. בסדר, הבטחתי לילדים שתהיה הלוויה ממלכתית"). 
 

 "החוק הזה הוא בעיני תמצית הקיום בכבוד של בני אדם. לאפשר לכל אדם להגיע למחוז חפצו בצורה מכובדת ועצמאית - זה כל הסוציאליזם על רגל אחת, ואני שמח לראות שהוא כבר מוטמע. יש כאן דרך חשיבה שאומרת 'אתה דואג לאחרים והם ידאגו לך בחזרה'. תקראי לזה 'אלטרואיזם אגואיסטי', ביטוח הדדי: אתה תשלם מה שצריך, בשקיפות מלאה, אבל תדע שבחדר הניתוח יתפרו אותך בחוט הכי טוב, בלי קשר למה ששילמת, ושאם תהיה בטיטולי מבוגרים ישמרו על כבודך האנושי. 
 

"אני עובד עכשיו עם מנכ"ל הביטוח הלאומי, שלמה מור יוסף, על רפורמה ברוח הזו. כרגע 80 אחוז מהציבור לא ממש מבין מה מתרחש ו-20 האחוזים הנותרים - מתווכים, עורכי דין ולבנת פורן - מסבירים לו מה הולך. אלו הדברים שאני מתעסק בהם יום יום. לאחיינית של חולת ALS בודדה אסור להסיע אותה ברכב שממומן על ידי הביטוח הלאומי, כי רק לקרובים מדרגה ראשונה מותר. נו, באמת! למה נכה שהופך לזקן מפסיק להיות נכה, למה שוללים קצבת ילדים מאם חד הורית אם יש לה רכב משנת 95' ומעלה? מה זה מעניין אתכם? תשלמו קצבה לכולם ותמסו את כולם בהתאם להכנסותיהם". 
 

"זה לא מטריד אותי בכלל. אני כל חיי עם הפיסחים והנכים והמוגבלים, לא יכול לשנות את זה. גם אם היו מציעים לי להיות שר אוצר, לא הייתי לוקח. כבר מזמן החלטתי שאהיה מספיק חלש להרגיש, ומספיק חזק כדי לשנות. הגישה שלי לחיים היא סנדלרית: שיעשו לי ולאחרים את הרפידה הכי טובה, כדי שנוכל ללכת הכי רחוק".
 

"מסיבות אישיות שלו. נמאס לו והוא חושב על דברים אחרים. מאז אני איתו על הקו, מנסה לשכנע שלא יעשה את זה. אמרנו לו שאם זה עניין של מקום, מצדי שייקח את המקום שלי, כי הוא מוסיף הרבה למרצ. אבל הוא אמר שההחלטה גמלה בלבו כבר כמה זמן, וכיוון שהוכרז על בחירות, הוא החליט להודיע עכשיו. זו מכה בשבילנו. אני מקווה עדיין לשכנע אותו שיחזור בו, אפילו מעל דפי העיתון".