סיפור המבול: הפאניקה מהסערה היתה מוגזמת?

רק אחרי שעה וחצי של משא ומתן מפרך עם הסופה הצלחנו לעבור את הטיילת, חתכנו ליד השעון ביפו לכיוון הים ומצאנו חבורת גברים, כל אחד יושב לבד במכוניתו, בוהה בגלים עם משקפת ומצלמה. אחד מהם, יעקב סבו, הזמין אותי למכוניתו החמימה. הוא מהנדס בפנסיה, ממושב טירת יהודה, ליד נתב”ג. עד מהרה הוא גילה את סודו: מתברר שמדובר בצפר חובב. 

בשבילו ימי סערה כאלה הם הזדמנות נדירה למצוא אוכלוסיית ציפורים שמגיעה רק עכשיו. "שמעת על שמות של ציפורים שהמילה 'סער' נמצאת בתוכם?" שאל, ובעוד אני מאמץ את מוחי הקפוא, מיהר לענות. "יסעור, סערון. ציפורים שמגיעות רק בזמן סערה. אנחנו חוג צפרים. יש לנו רשת מודיעין שמתאמת מתי ולאן כדאי להגיע כדי לראות את מה שהרוח דוחפת כעת פנימה".

שחר, שיושב בג’יפ הסמוך, ראה את הגרייט שיר ווטר, או בתרגום קליל לעברית "חותך הגלים הגדול". בשביל אנשים אחרים אולי מדובר בעוד עוף שחלף כאן, אבל בשביל צפר זהו יום חג אמיתי. רק שבע פעמים הציפור הזו, בגודל של שחף פחות או יותר, נצפתה בארץ.

עצמו אמנם לא הצליח לראות את העוף הנדיר, אבל הספיק לזהות אתמול בבוקר סולה ואפילו חמסן, ציפורים שמגיעות אלינו לביקור לעתים רחוקות מהחוג הארקטי, שם הן מתחילות את נדידתן עד לאן שהרוח והקור סוחבים אותן.

רצינו תמונה, שלפחות נראה מי הכלה, אבל יעקב התנצל שאין לו משהו להתגאות בו מאותו יום. הוא היה מעדיף שהשמש תגיח ושהגלים ינוחו מעבודתם, אבל בכל זאת בחר להציג בפנינו תמונה של בז נודד שצילם שבוע לפני, בתל ערד שבנגב. "זה בז שאוכל ציפורים תוך כדי מעוף", הסביר.

צפר מסייר בארץ לפי עונות השנה. יש עופות של קיץ וכאלה של חורף. סבו עצמו התחיל את העסק כשלמד הנדסה בקליפורניה, ובימים חורפיים כאלה היה מפליג על ספינה לתוך הים, לאזור הפורה של האוקיינוס שאליו הציפורים היו מגיעות כדי לאכול.

אתמול התנאים היו הרבה יותר קשים. סבו וחבריו נכלאו בכלי הרכב וחיכו לרמזים בשמיים. זה תחביב שמצריך הרבה סבלנות, אבל סבו לא מתלונן. "זה מרגש", הסביר, "הרבה יותר מאשר לשבת בבית ולראות את הדברים הרגילים".

אנחנו נפרדים מסבו לשלום. בחדשות אומרים שהרוח והגשם כבר גובים את המחיר, חלק ממקומות עבודה מושבתים. פנינו לאחד כזה, בנמל יפו הסמוך, כדי לגלות מה עושים כעת הדייגים. קליינטים של הסערה פתחי עיסא, המוכר כאבו דאוד, כבר 30 שנה בעסק, ישב במחסן עם מחמוד סאקר וביחד הם צפו בחדשות. גם ככה הם דייגי לילה, אבל בימים כאלה, לפחות עד יום שני הבא, הם לא רואים את עצמם יוצאים לים.

"כשיירגע והגלים יגיעו למטר, מטר וחצי, אז יהיה אפשר לצאת", הסביר סאקר, "אבל עכשיו זה שבעה מטרים של גלים. לשחרר את הספינה מהרציף אתה לא יכול. אם פירקת חבל והתרחקת קצת, אתה לא יכול לחזור כי אתה נזרק, ואתה יודע איזה רוח יש? 40-50 קמ”ש עם מכות של 80, אולי אפילו 90".

אבו דאוד התלונן שמשעמם להם. אפילו לצאת להריח ים לא בא ביום כזה, אז שותים קפה, משפצ”רים את החכות הפזורות בחדר או מתקנים רשתות. השניים סיפרו שיש דייגים שלא מחכים עד שהסערה תיגמר ומכונים "המתאבדים".

חייבים להביא פרנסה הביתה. "אי אפשר להתפרנס היום מהים", הסביר סאקר. "אין היום דייגים בכלל כי אין דגה, ותאר לך עוד סערה כזו שיכולה לעשות נזק, לפגוע בסירות, לשבור רציפים, זה רק מה שחסר".

ובכל זאת, אני מתעניין, כשהימים האלה נגמרים, מה קורה במים? האם הסערה מביאה קליינטים? אבו דאוד השיב שזה תלוי. "לפעמים אתה לא מוציא אפילו דג אחד, ולפעמים יש לך פול דגים", הוסיף סאקר. "למה? כי המים מלוכלכים והדג אבוד, הוא לא יודע לאן לשחות. הוא נזרק עם הזרמים, ושם אתה מחכה לו עם הרשת. כשהמים נהיים נקיים, הוא בורח". הזמן לא עובר, העיניים נותרות דבוקות למסך הטלוויזיה. "לא תהיה סערה כמו בשנה שעברה”, סאקר הבטיח. "בטח לא עם השלגים ואנשים תקועים. למדו מהבלגן שהיה". 

הסערה אינה טובה לדייגים שגם ככה נאבקים בים ריק על פרנסה, אבל לאבו דאוד יש מתכון בשבילכם ליום סגריר: קחו פארידה. נקו, תבלו במלח, בפפריקה ובפלפל אדום וטגנו בשמן עמוק. שיהיה לכם בתיאבון.

הבגדים כבר ספוגים במים, הקור מתחיל לחלחל. נמלטנו לרכב כדי להתחמם בדרך למאהל נמיר, על אי התנועה ליד רכבת מרכז. אתמול הוא היה כמעט ריק. חלק גדול מהדיירים פונה משם למקומות קצת יותר יבשים וחמים, ואחרים נשארו. ליונתן, למשל, אין הרבה ברירה. יש לו עבודה כשוטף כלים, הוא לא רוצה להפסיד אותה.

"כל עוד המים לא נכנסים למיטה, זה בסדר", אמר יונתן. "עד עכשיו ישנתי. בבוקר זה יותר קשה, כי אין לאן ללכת. שנתיים אני כאן ולא זוכר מזג אוויר כזה".

יונתן לקח אותנו ל"מנהיג המאהל", אלכס רוסוב, שנשאר גם הוא כדי להפגין אחריות אישית. "החלטנו שלא יהיה מצב שכולם ייסעו, ויישאר דייר זקן לבד ולך תדע מה יהיה איתו. אז אצלי נמצא הגנרטור ומחממים להם מים, אוכל. דואגים לכלבים שנמצאים. יש אצלנו בקבוצה סוג של אחווה”.

לא מזמן, בגלל העבודות שמתבצעות באזור, המאהל עבר מקום ותוך כדי חלק מהיריעות נקרעו, אז המאהל של גדי דלף ודאגו לתקן אותו, וגם זה של אלכס נפגע, אבל למזלו היו לו יריעות מהשנה שעברה, שהונחו שכבה על שכבה כדי להגן ממזג האוויר, וכעת מצבו סביר.

"אם באופן כללי לא קל פה, אז בימים האלה על אחת כמה וכמה”, הוא אמר. “אני יושב עם שני מעילים עליי, וכשקר מתכסים יותר. אין ברירה”. נציגי העירייה עברו שלשום במאהל ארלוזורוב וחידשו את אספקת שמיכות הצמר. אמנם מדובר בשמיכות הצבאיות שפעם כל כך שנאנו, אבל דיירי המאהל מציינים שהן חדשות ומסייעות גם להם וגם לתיירים שהם מארחים, ויש עכשיו מדרום אפריקה, שווייץ ואוקראינה.

שני מעילים ועדיין קר. אלכס במאהל הדיור. צילום: אריאל בשור

הדיווחים לא פסקו מלהגיע. זו אמנם לא סופת שלגים מטורפת, אבל בארץ, כמו בארץ, כמה טיפות שיורדות גורמות להשבתה כללית, וכדי להדגיש שאין איפה ואיפה מתקבלים דיווחים שגם שכונת צהלה, מקום מגוריה של האליטה, ספגה בסערה הנוכחית מכות חורפיות קשות.

כבר בשעה חמש וחצי בבוקר, כמו בשבע השנים האחרונות, הגיעה לרחוב שוהם בשכונה הצפון־תל־אביבית מכונת שאיבה כשהמפעיל ישב ברכב בהיכון. הוא נמצא שם 24 שעות ביום עם שמיכה וכרית, כבר מוכן לאפשרות שאת ילדיו יראה רק ביום שישי. "אין אצלנו משמרות, כולם עכשיו בשטח”, הוא הסביר.

רחוב שוהם יפה ואלגנטי, אבל במרכזו יש עמק קטן. פעם, כשלא היו הרבה בתים, למים הזורמים היה לאן לברוח, אבל עכשיו, בגלל הצפיפות, הם עומדים במקום ויוצרים כאוס. “הצפות זה לא רק דרום תל אביב”, אמרה לנו פנינה ספקטור, שביתה ממוקם בעין הסערה. “אנשים לא מבינים ושואלים אותנו: ‘מה באמת?’ ואני עונה: ‘באמת נהיה כאן ים’”.

עמוס, בעלה של פנינה, כבר הכין סכרים קטנים כדי שאם תהיה הצפה, המים לא יפלשו לתוך דירתם. מדי שנה הם דואגים להכין את האלתור כאשר מתקבלת התרעה לסערה, והשנה, לדברי פנינה, ההיערכות נעשתה כבר ארבע פעמים.

“העירייה מתכננת לתקן את זה”, היא עדכנה. "הבטיחה לנו שבשנה הבאה יהיה בסדר, אבל כל פעם שמודיעים על סערות - היא מעמידה כאן ביובית על כל מקרה. הרי רכבים הלכו כאן טוטאל לוס. לנו נהרסה סוזוקי. עכשיו אנחנו ערוכים. ישר מעלים שטיחים ומוציאים את הסכרים”.

הגשם והרוח לא פסקו. אנשים נאבקו עם מטריות, פועלים פינו עצים שנפלו. הנה, פעם או פעמיים בשנה גם אנחנו הופכים להיות עם ככל העמים ופותחים את החדשות עם מזג האוויר.