3.3 מיליון דרשו: החזירו לנו את צרפת הישנה והטובה

בדרך עוצרים במערכת "שארלי הבדו" ומניחים פרחים. גברת יהודייה שומעת אותי מדבר בעברית ומנופפת בשלט שעליו נכתב: "אני יהודייה, אני שוטרת ואני שארלי". "אין עתיד ליהודים בצרפת", היא אומרת, "האסימון נפל לנו. אבל במה נעבוד בישראל? גם אצלכם קשה כל כך". בפינת כיכר הרפובליקה צד את עיני שלט אחר: "אני מוסלמית ושארלי". זה השלט שהחזיקה צעירה שנולדה בצרפת, אבל הוריה היגרו מטוניס. 
 

"חשוב לי להגיד היום שהמוסלמים מתנגדים למה שקרה", היא הבהירה, "זו לא דרכו של האסלאם. ברובע שלי אנחנו גרים יחד, יהודים ומוסלמים, עובדים יחד וקונים אחד מהשני". 

צרפת יצאה לרחובות כדי להילחם על נשמתה ועל חזונה. חזון שהיה אמור להאיר את הדרך למערב כולו. חזון המהפיכה הצרפתית, המבטיח שוויון ואחווה לכל. צרפת הצטלמה אתמול כפי שרצתה להצטייר בעיני העולם, כחברה שוויונית ועיוורת לצבעים, לעדות, לגזעים ולדתות. אלא שהמודל הזה, הרפובליקני, המאפשר לכל אחד להיות מה שבא לו בדלת אמותיו, אבל צרפתי במרחב הציבורי – המודל הזה כשל. גם השמאל הצרפתי, הדוגל באינטגרציה של המוסלמים, וגם הימין הצרפתי, הדוגל ביד קשה במהגרים – אינם מחזיקים בפתרונות קסם לשבר הנורא שעבר השבוע על המדינה.
 

השבר שעוברת החברה הצרפתית הוא כאין וכאפס למה שעובר על הקהילה היהודית הנמצאת תחת טראומה קשה מאז הפיגוע במרכול הכשר. הטראומה הזו התבטאה בצהריים בתור ארוך של יהודים צרפתים ליריד עלייה של הסוכנות היהודית, על גדות נהר הסיין. הם עברו מדוכן לדוכן, מהביטוח הלאומי לשירות התעסוקה, בניסיון להקל על עצמם כמה שיותר את העלייה לישראל. גם מי שתכנן את העלייה שלו עוד לפני הפיגוע, הצביע עליו אתמול כסיבה מספר 1 לעלייתו המתוכננת לישראל.
 

ובכל זאת, זו אינה עליית מצוקה. יהודים רבים בצרפת מהססים לעלות בשל הקושי במציאת עבודה והחשש מהמצב הביטחוני בישראל. "נוח לנו פה", הודתה אחת הנשים שהגיעה ליריד העלייה. ובכל זאת, כל ילדיה כבר עזבו את צרפת והפיגוע במרכול הביא אותה למסקנה שגם תורה הגיע לעזוב את הנוחות. בצעדה הרפובליקנית אתמול זו הייתה גאווה להיות יהודי. יהודים רבים, שבימים כתיקונים מכסים את הכיפה שעל ראשם בכובעי קסקט ובד גדולים, התהלכו עם כיפותיהם בגלוי ועם שלטים "אני יהודי" - "ז'ה סאוי ז'ודיף".
 

אסור לנו בישראל להתבלבל. הפגנת הענק אתמול לא עסקה בפיגוע במרכול הכשר אלא בעיקר בזעזוע שעבר על החברה הצרפתית בגלל הטבח בעיתון "שארלי הבדו". ובכל זאת, הייצוג לאבל היהודי היה מכובד, ראוי, מחבק. כשאמר אתמול הנשיא פרנסואה הולנד שפריז היא היום בירת העולם, הוא צדק לחלוטין. המשטרה הצרפתית נערכה למיליון צועדים אבל המספר זינק ל-3.3 מיליון. מדובר בהפגנה הגדולה ביותר בהיסטוריה הצרפתית. היו שהשוו את מספר האנשים ברחובות רק למאורע אחד - שובו של שארל דה גול לפריז המשוחררת מציפורני הנאצים, לקראת סיום מלחמת העולם השנייה.

הנסיעה במטרו אתמול הייתה בחינם. נהרות האנשים, בעיקר מהפרברים, לא פסקו להגיע. בערב צבאו יהודי פריז על בית הכנסת הגדול. הם באמת שמחו שראש ממשלת ישראל בא. כל ראש ממשלה, אגב, לאורך השנים, זוכה בקבלת פנים חמה שכזו. מה שהצרפתים תופסים כעלבון בקריאת ראשי ממשלות ישראל לדורותיהן ליהודי צרפת לעלות לארץ, וביתר שאת מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה שגרמה לגל אלימות איסלאמיסטי ואנטישמי נגד יהודים – הוא למעשה כורח המציאות המרה.
 

כמו שזה נראה כיום, למרות שורת רפורמות במערכות החוק והביטחון, שהצרפתים ככל הנראה עומדים בפניהן, צרפת לא צפויה לשנות את עורה בתפיסתה הרפובליקנית הנושנה, שהמיעוט המוסלמי בן ששת המיליונים שבה, מאתגר אותה באופן כה נוקב. ובכל זאת, חשוב להגיד גם עכשיו: טוב להיות יהודי בצרפת. במובנים רבים, טוב יותר מאשר להיות מוסלמי בצרפת.
 

אלא שהחברה הצרפתית כולה עומדת בפני שינויים היסטוריים. במידה רבה ראינו אמש את הצרפתים מתרפקים על מי שהיו רוצים להיות, לא בהכרח מי שהם באמת בתחילת שנת 2015.