פסק הדין האחרון של גרוניס: תביעה של מוסטפא דיראני

השאלה המשפטית שעליה ייתן את הדעת הבוקר עם פרישתו, נמצאת בבירור מאז שנת 2000, אז הגיש דיראני, שהוחזק בישראל בשנים 2004-1994, לבית המשפט המחוזי בתל אביב־יפו תביעת נזיקין נגד המדינה. דיראני טען כי במהלך חקירתו בישראל הופעלו עליו עינויים קשים על ידי כוחות הביטחון, שכללו בין היתר מעשי אונס וסדום. דיראני, שנחטף על ידי כוחות הביטחון בלבנון ב־ 1994, בעיקר כדי לדלות ממנו פרטים הנוגעים לנווט השבוי רון ארד, תבע מהמדינה, באמצעות עו”ד צבי ריש, פיצוי בסך שישה מיליון שקל.

גרוניס החל את הקריירה המשפטית שלו במחוזי באר שבע, ולאחר מכן עבר לתל אביב. לבית המשפט העליון נבחר בשנת 2002, כשופט בפועל, וב-2003 במינוי קבע. כבר אז היה ברור שהוא יהיה מחליפה של הנשיאה הקודמת, דורית בייניש, על בסיס ותק בעליון. 

מיד עם כניסתו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, ראה הנשיא גרוניס, כראש הרשות השופטת, חשיבות עליונה בטיפול במכלול הסוגיות הקשורות לעבודתה של הרשות השופטת בפן הניהולי. בסיועו של מנהל בתי המשפט, השופט מיכאל שפיצר, ובתיאום עם שר המשפטים יעקב נאמן ולאחר מכן, עם שרת המשפטים ציפי לבני, הושקו בתקופת כהונתו מהלכים מגוונים שמטרתם שיפור השירות הניתן לציבור, ייעול המערכת וקצב שמיעת התיקים והעמדת תשתית עבודה ראויה לשופטים ולרשמים בישראל. בין היתר, פעל לצמצום מלאי התיקים ברשות השופטת. במערכת המשפט נסגרו בשנת 2013 777 אלף תיקים, 34 אלף יותר מאלה שנפתחו. 

נוהל חשוב נוסף שלו אחראי גרוניס הוא שמיעה רציפה של תיקים בהליכים פליליים וקידום תהליכי השקיפות של הרשות השופטת ופתיחת שידורים חיים מבג”ץ. את כהונתו הוא מסיים באופן צורם, לאחר שלשכת עורכי הדין החליטה לבצע משוב על שופטים - שאותו החרים – ועם פרסום התוצאות התברר שהוצב במקום האחרון מבין שופטי בית המשפט העליון. 

בפסיקותיו היה גרוניס שמרן יחסית ומאופק, בעיקר ביחס לקודמיו. למשל, הוא היה בדעת הרוב מול עמדתם החולקת של הנשיאה הקודמת, בייניש והשופט המנוח אדמונד לוי בפרשת נשיא המדינה לשעבר משה קצב, בעתירות שהוגשו נגד הסדר הטיעון עם קצב סבר גרוניס כי יש לדחות את העתירות ולא להתערב בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה.

בפן החוקתי הדגיש גרוניס לא אחת את החשיבות המיוחדת שהוא מייחס לקיום התחייבויות המדינה לציות לפסקי דין וכן לשמירה על עקרון סופיות הדיון. בכמה מקרים הוא מתח ביקורת על הימנעותה של המדינה מלקיים את התחייבויותיה בעניין אכיפת דיני התכנון והבנייה ביהודה ושומרון. גרוניס ראה חשיבות להדגיש בפסיקתו את הצורך לנקוט איפוק שיפוטי בעת בחינה חוקתית של חוקי הכנסת. בעניין חוק טל הצטרף לדעת הרוב, שהחליטה לדחות את העתירות כנגד חוקתיותו של חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם. אולם, טעמיו לכך היו שונים מאלה של דעת הרוב, שסברה כי החוק פוגע בשוויון ואינו עומד בתנאי פסיקת ההגבלה. 

בנוסף, בפסיקות העליון נגד חוקי ההסתננות, שוב עמד גרוניס מול עמדת הרוב, בטענה לאותו איפוק כלפי חוקי הכנסת.