שמונה נשים, שמונה קברים. בזו אחר זו הובאו השבוע למנוחות הרוגות תאונת האוטובוס מהיישוב חורה. שמונה אמהות וסבתות ששבו ביום שלישי, כמדי שבוע, מתפילה במסגד אל־אקצה בירושלים, ונקלעו לתאונה הקטלנית בכביש שכבר גבה קורבנות רבים בעבר.
היישוב חורה לבש שחורים בעקבות מותן של פאטמה אבו אל־קיעאן, מנוואה אבו אל־קיעאן, כפאיה אל־עסיבי, יסרא אל־נבארי, חדרה אל־סיד, נורה אל־אטרש, זאנה אבו טראש ונעמה אבו שחטה. התושבים מצויים באבל כבד מנשוא ובצער עמוק. צער שמהול בכעס על הרשויות שלא עשו דבר אף על פי שסכנות הכביש היו ידועות לכל. כל שנה בממוצע מקפחים את חייהם בכביש 31 תשעה אנשים. בשבוע שעבר מצא כאן את מותו ילד מאחד הכפרים בסביבה והנה, רק חודש פברואר וכבר המכסה השנתית נחתמה בדם.
"האנשים לא מעכלים את האסון ולא מסוגלים לדבר על מה שקרה", אומר יצחק אבו אל־קיעאן, חבר מועצת היישוב שהוריו ואחיותיו היו באוטובוס הדמים וניצלו. "אני מאמין שאחרי ההלוויות אנשים יתחילו להפנים את הטראומה. כולנו משפחה אחת. ההרוגות הן נשים מבוגרות, שהיו להן נכדים ולחלקן נינים. נשים צדיקות, מתפללות, טהורות שלא הזיקו לאיש. אנחנו עדיין המומים".
הוריו של כרים אבו אל־קיעאן היו תת מורים להיות אף הם על האוטובוס, אבל תור למרפאה הוא שביטל את הנסיעה שלהם הפעם. אל־קיעאן מספר כי אביו התעלף כששמע בתקשורת על התאונה המחרידה. ״הוא הכיר את כולם, שכנים, מכרים״.
משפחת אבו אל־קיעאן איבדה את מנוואה ופאטמה באסון. ״מי לוקח אחריות? הממשלה, משרד התחבורה, התשתיות, רשות מקרקעי ישראל שהזמינה את הטרקטור לחרוש את אדמת הבדואים, או המשטרה שליוותה את המטען החורג?״, קובל קרוב משפחתן, ריאד אבו אל־קיעאן ומוסיף, "כשאין פיקוח יש שחיתות".
את הימים האחרונים הוא מעביר בין שתי סוכות האבלים, בשכונה 4 ו־9 ביישוב. ״הקטל בכביש המוות הולך וגובר ואף אחד לא מוצא פתרון", הוא זועם. "כולם מומחים בגלגול אחריות. הכביש כבר לקח מאיתנו את סבי ובן משפחה נוסף. אין חודש שהוא לא גובה קורבנות. זה חוסר האחריות, הזלזול בחיי אדם מבלי לנקוט אמצעי זהירות, תרבות ה׳יהיה בסדר׳ ו׳אל תדאג, אחי׳ של הישראלי המכוער. התרבות הזאת שואבת עידוד ממערכות ציבוריות מושחתות, שמגבות את החזק ורומסות את החלש, וממערכות אכיפת החוק שידיהן קצרה מלהרתיע״.
עלי אבו שחיטה הוא הדומיננטי ביותר במשפחה שאיבדה השבוע את נעמה בת ה־71, הסבתא האהובה שהחיוך לא מש מפיה. בסוכת האבלים הוא מקבל את פני משלחות המנחמים שבאות מכל הארץ. ״13 ילדים היו לנעמה ו־80 נכדים, כולם ראו בה לא רק סבתא, אלא גם אמא״, הוא מספר לשייח׳ עכרמה סברי, האימאם של מסגד אל־אקצה ולשעבר המופתי של ירושלים, שהגיע לנחם.
אבו שחיטה משמש כדובר הבלתי רשמי של המשפחות השכולות. ״לצערי הרב, המערכות צריכות לתמוך באנשים ברגעים כאלו, אבל לא ראינו אותן. אנחנו גרים ביישוב לא מוכר ונפלנו בין הכיסאות, בין מועצת חורה לבין המועצה האזורית״, הוא מספר בעודו ממתין לבואם של בכירי המחוז הדרומי של המשטרה, בראשות ניצב יורם הלוי, מפקד המחוז. ״את מה שאמרתי ברגעים הראשונים שאחרי התאונה, אני שומע היום בכל כלי התקשורת. היה כאן מחדל״.
אבו שחיטה חושף כי בכוונת המשפחות להגיש תביעה משותפת בשם מאות הילדים, הנכדים והנינים של ההרוגות. ״אנחנו נרדוף את כל האחראים משפטית וציבורית, ונגיש תביעה״, הוא מצהיר. ״לא יכול להיות שמפקד בכיר ביחידת יואב, שהמטען היה באחריותו ולא זז בלי ההוראות שלו, נתן למשאית אישור לעלות על הכביש הצר והמסוכן הזה, בידיעה ברורה שהכביש עובר תהליך של סלילה, והוא צר מאוד כאשר הנתיב של הנסיעה קטן יותר מגודל המטען שבלט משני צדי המשאית״.
מי יהיה הקורבן הבא?
מנתוני עמותת אור ירוק עולה כי בכביש 31 בעשור האחרון היו 465 תאונות דרכים שגבו את חייהם של 76 איש. 1,369 פצועים היו בתאונות אלו, מתוכם 122 באורח קשה.
סטטיסטיקה זו אינה זרה ליוסף אל־עסיבי, ששכל את אשתו כפאיה (77). את נכדתו מונא הוא שכל ב־91׳, בנו ואכד ב־93׳ ואת אחיינו אמג׳ד בשנת 2006. כולם מצאו מותם בכביש הדמים. למעשה כל משפחה ביישוב חורה מכירה לפחות אדם אחד שמת כתוצאה מתאונה באותה דרך.
״היינו נשואים במשך 56 שנים״, הוא מספר בעיניים דומעות ובקול חנוק. ״כפאיה הייתה אישה משכמה ומעלה. טהורה. היא הייתה צמה בימי שני וחמישי, מתפללת ומחבקת את כולם. תשאל את השכנים, רק מילים טובות הם יספרו עליה. היא הייתה אמא וסבתא נהדרת, שהסכינים של כלי החרישה קטעו לה ולעוד שבע נשים צדיקות את החיים. זה היה פשע להעלות את הכלים הללו על כביש שהפך למלכודת מוות ושאיבדנו בו את היקרים ביותר לנו״.
בסוכת האבלים שהוקמה מחוץ לבית משפחת אל־עסיבי בשכונה 8 ביישוב אמר בנה של המנוחה, פרהוד: ״אמא הייתה הכל בשבילנו. תחושת הצער שלנו גדולה מאוד ורואים את זה על הפנים של כולם. אחרי שנצא מהאבל נדבר על מה שקרה, מדובר כאן ברשלנות פושעת. לא ככה מובילים טרקטורים״.
הטוקבקים הגזעניים שליוו את הכתבות שעסקו בתאונה לא נעלמו מעיני בני המשפחות השכולות. ״כינו את האמהות שלנו ׳מחבלות׳, ׳שמונה כלבות׳, אמרו שחבל שלא נהרגו כל נוסעי האוטובוס ואיחלו שירבו עוד תאונות כאלה״,
היה די במותן ולבם נאלץ להתמודד עם הביטויים האכזריים הללו. ״זוהי הגזענות בהתגלמותה״, הוא אומר.
יומיים לאחר האסון החלו פרנסי היישוב בהיערכות עם גורמי הרווחה במטרה למפות את הצרכים של המשפחות השכולות ומשפחותיהם של הפצועים. ״אנחנו נערכים לפעולות מיידיות ומתמשכות, כדי לראות איך הרשויות מסייעות לכולם״, אומר ד״ר מחמד א־נבארי, ראש מועצת חורה. ״אם זה משרד הרווחה, הביטוח הלאומי, הקרן לידידות והקואליציה הישראלית לטראומה. וכך נלמד על האירוע הטראגי ונפיק לקחים במידת הצורך״.
גם במערכת החינוך המקומית נדרשו לאסון, ולאחר תדרוך שקיבלו על ידי אנשי מקצוע של המועצה המקומית ומשרד החינוך, המורים שוחחו עם תלמידי בתי הספר. ״עברנו את כל בתי הספר ביישוב, מלבד אחד שאליו לא הגיעו תלמידים, מאחר שהם קרובי משפחה של ההרוגות, ושם נתחיל בטיפול בשבוע הבא״, מבהיר א־נבארי. ״למרות שלא כל ההרוגות היו תושבות היישוב, אנחנו מחבקים את כולם״.
בימים שלאחר האסון קיבל א־נבארי שיחת ניחומים מנשיא המדינה ראובן ריבלין, מראש הממשלה בנימין נתניהו, מהשר סילבן שלום וגם מיו״ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. ״אני רוצה להודות לראשי הרשויות, השכנים מהמגזר היהודי, שנרתמו מהרגע הראשון לסיוע בכל הנדרש בכוח אדם מקצועי״, אמר. ״גם לאנשי משרד הרווחה, משרד הפנים, אנשי פיקוד העורף שכולם נרתמו כאיש אחד וגם למשטרה, שלאחר התאונה סייעה לנו בכל, כולל סגירת צירי תנועה כדי שאלפי המלווים יגיעו להלוויות״.
מגלגלים אחריות
יותר ממאה ״בירות תנועה צבר נהג האוטובוס, סאלם אבו ע׳אנם, לאורך השנים - כך עלה בחקירתו במשטרה. אולם סנגורו, עו״ד שי גלעד, הדגיש כי מרשו נהג על פי חוק ועל פי הכללים וההוראות, והיה חלק משיירה שהובלה על ידי שתי ניידות משטרה. ״אני דוחה במחי יד את הטענה כי מדובר היה בליווי אבטחתי״, הוסיף. ״אני לא אומר שהמשטרה אשמה בתאונה, אך היא עוד גורם שצריך להיחקר. נהג המשאית מרגיש נורא מאז התאונה, הוא כואב את כאבן של המשפחות ומתפלל לשלומם של הפצועים״.
במשטרה הכחישו את הדיווחים שלפיהם היה ליווי משטרתי של ניידות תנועה למשאית שהובילה את הטרקטורים, ואשר הייתה מעורבת בתאונה הקטלנית. ״לא בוצע ליווי למשאית מטעמים בטיחותיים, משום שהיא לא עומדת בקריטריונים של מטען חורג הדורש ליווי שכזה״, נמסר מהמשטרה. ״יחידת יואב קיימה ליווי מטעמי אבטחה לכלים החקלאיים שהובילה המשאית, משום שהם ביצעו חרישה של שדות השייכים למדינה במסגרת פעילות של מינהל מקרקעי ישראל״.
עד רגע זה ממשיכים הגורמים האחראים לאכיפה לגלגל אחריות מצד לצד. במשרד התחבורה חוקרים את נסיבות התאונה, וכבר פתחו בבדיקה וגם במשטרה החלו בחקירה. התושבים בחורה דורשים תשובות חד־משמעיות. ״מדובר כאן במאות אנשים שאיבדו את היקרות להם״, אומר אבו שחיטה. ״התביעה שלנו באה במטרה שהמערכות ילמדו סוף־סוף את הלקח וימנעו תאונות קטלניות על כביש המוות״.