אלפי בני אדם השתתפו היום רביעי) במסע הלוויה של אדל ביטון ז"ל, בת ה-4, שנפטרה אמש לאחר שנתיים בהם נאבקה בפציעה הקשה. מאות אנשים מלווים אותה בדרכה האחרונה.



אדל נפצעה באורח קשה בתאונת דרכים בכביש חוצה שומרון שנגרמה עקב זריקת אבנים לעבר המכונית בה נהגה אמה. במשך כשנתיים היא יצאה ונכנסה מבתי החולים, ולעיתים היה נדמה כי הצליחה להתגבר לחלוטין על הפציעות, אבל התקוות התבדו לאחר שחלתה במהלך השבוע האחרון שוב. הפגיעות הנוירולוגיות ממנה סבלה בעקבות הפציעה, היקשו על הצוות הרפואי ובסופו של דבר גופה לא עמד בעומס והיא נפטרה. 


הבוקר קראה אמה לאזרחי המדינה להגיע אל המקום על מנת ללוות את אדל בדרכה האחרונה. בעיית הקבורה היוותה נושא מרכזי וכאוב אמש, לאחר שהמשפחה ביקשה לקבור אותה ביישוב יקיר בשומרון, אך במנהל האזרחי טענו כי זה בלתי אפשרי עקב חוסר מקום לקבורה באיזור. בסופו של דבר היא נטמנה ביישוב יקיר, למרות הקשיים הבירוקרטיים.

להלוויה הגיעו גם השר נפתלי בנט, יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, ח"כ מירי רגב ויואב גלנט.
 "אדל עוררה את החיבור שלנו לעם ולארץ" הלוויתה של אדל ביטון. צילום: אלוני מור

אמא של אדל, אדווה, ספדה וקרעה אל לב המשתתפים: "כל כך קשה לי לכתוב ולדבר עליך בלשון עבר. חיים שלי. עוד בהיותך תינוקת לא אהבת לישון וממש נלחמנו איתך. התעוררת כל שעה וחצי וביקשת מוצץ ובקבוק. עכשיו אני מבינה שהיית צריכה להספיק. אין ספק שהספקת המון. הובלת, ריגשת, עוררת, קידשת שם שמיים ברבים. אין אחד שלא נקשר אליך. ג' בניסן חרוט בליבי. זה היום שבו נרצח גופך, שמנסים וינסו להשמיד אותנו, אך נשמתך המשיכה לפעום מהיום". 
 
אדווה דיברה על המלחמה שניהלה על ביתה הקטנה: "מהיום שנפצעת היה ברור שאני זונחת את הכל. מלחמה שידעתי את התחלתה ולא את סופה. עברת תקופה לא פשוטה קטנה שלי, של ייסורים פיזיים נוראיים, שאני לא מאחלת לשונאים שלי. עצם הגולגולת הוצאה כדי להוריד את הלחץ, לאחר מכן בצווארך, כל זה כדי להצילך. בילית תקופה ארוכה בבתי החולים, לא נתנו לך סיכוי לחיים ולא ראו בך ברת החלמה". 
 
לסיום אמרה האם השבורה: "אנחנו קוברים אותך פה ביקיר, המקום בו נולדת. גדלת והתחנכת והספקת מעט להתחנך. אנחנו קוברים אותך פה קרוב אלינו. אנחנו קוברים אותך במקום שבו בני העוולה פגעו בך. אנחנו קוברים אותך לזעוק זעקה גדולה כי יהודה ושומרון וכל חבל ארץ במדינת ישראל, שייך לנו ויישאר לנו. בלי תנאים, מתוך זכות". 
 
"אני חייבת לציין את הפארמדיק שלך, שעשה הכל. הוא נלחם עלייך בשטח ולא ויתר, שליח מיוחד, התעניין כל הזמן בשלומך ועודד אותנו. אני יכולה לכתוב לך המון, תדעי שבליבי תישארי לעד, יחד עם כל מה שלימדת אותי. אני אוהבת אותך ותישארי שלי לעולמי עד. יהי זכרך ברוך". 

אלפים הגיעו כדי לנחם. צילום: אלוני מור

נשאר לי רק לנהל שעון חול ולחשב מתי אצטרף אלייך"

אביה של אדל, רפי, היה אחרון הנואמים ולאחר מכן לקח את גופתה של בתו: "עם הכול אני מוכן להתמודד, רק לא עם הריק. אין לי פתרון לריק. העצב והיגון יאכלו אותי. הבאת אותי למקום הזה והשכול אוכל בי כסרטן. חוסר האונים שלא אוכל לטפל ולפנק את אדל מוציא אותי מדעתי. צירפת אותי למשפחת השכול, מאות אלפים שחיים ובלילות מתפרקים".
 
"הכאב הוא בלתי נסבל. ריבונו של עולם. עד מתי תחריש? הבאת אותי למצב הזה, אתה תוכל לנחם אותי. תעשה את כל מה שנראה לך כנכון. אתה חייב לנחם אותי. אין אופציות אחרות. גוזל של אבא, אנשים לא מבינים את החיבור המוחלט בינינו. איך זה לטפל בך לילה לילה בלי להתעייף, הכול הייתי מוכן. רק לא בריק. מה אעשה עכשיו? אצא מדעתי. עכשיו את עולה למעלה, לא יכול להיות שתהיי שם לבד. נשאר לי רק לנהל שעון חול ולחשב מתי אצטרף אלייך".

דודה של אדל ספד גם הוא בקול שבור לאדל הקטנה, שלא הספיקה לגדול: "לימדת אותי מה זה להתפלל, לקוות, לאהוב. לימדת אותי מה זאת שליחות. כל דקה איתך היתה שליחות. אתמול הרגשתי את הריקנות. לא נפרדתי מגוף, נפרדתי ממשהו גדול יותר. אותו גוף שנפרדנו ממנו לפני שנתיים. אני קובר היום את התקווה שהיתה לי". 
 
הוא הוסיף: "אני מצטער, שתדעי שהיית עבורינו עולם ומלואו במשך שנתיים. פתחתי איתך את הבוקר, באת לי בחלום הרבה פעמים בלילה. ראיתי אותך מבוגרת, יפייפיה שלי. אני מבקש לברך לפני שאסיים. אל תתני לחלומות להיגמר בחיים, אני רוצה שתבואי לאבא שלך ואמא שלך, לדודים ולדודות ולכל מי שאוהב אותך. כי קטנה שלנו, אנחנו לא יודעים מה הולך עכשיו. אדל נשמה שלי, אני עדיין לא מוכן לתת אותך. אני אוהב אותך, אוהב אותך ולמרות שהאמונה שלי נקברת היום, היא תתחדש. מה שעמלת עליו יישאר. אושר קטן שלי".

אביה של אדל, רפי, נפרד ממנה בפעם האחרונה. צילום: אלוני מור
 
השר נפתלי בנט ספד לאדל וציטט מתוך השיר "שיר לשירה" ואמר: "דברו שפתיים יחפות, כל עוד חלב נוטף מחיוכך. חבקי את כל פחדיי בשתי ידייך, חבקי דובים גדולים, מתוך שנתך . עולם חדש וטוב אני אתן לך". 
 
בנט דיבר על אדל הקטנה ואמר: "אדל היקרה, ילדה קטנה ולוחמת גדולה. באנו להיפרד ממך, אבל מה אומרים על קבר של ילדה בת 4, מה אומרים על חצי מחייה למדה ללכת וחצי מהם מנסה לחזור ללכת. חצי מחייה למדה לצחוק ובחצי השני נלחמה כדי לחייך. אני לא רוצה לדבר על רוצחי התינוקות בכבישים בעזרת אבנים. לא רוצה לדבר על זה בהלוויה. אני רוצה לדבר על האהבה שזכית מעם ישראל כולו, מהמשפחה, מהחברים.
 
בנט התייחס למשפחתה של אדל ואמר: "כשביקרתי  אותך ראיתי משפחה אופטימית, לוחמת לשפיות, לוחמת לחיים. זכית אדל, לאהבה שאנשים לא זוכים בארבעים שנה. במאבק ארוך ומלא בתעצומות נפש של רפי ואדווה, ההורים המדהימים שלך, של ההורים שלך ושל הקהילה המכבדת שנמצאת כאן, קיבלת עוד שנתיים של חיים. איך לומדים להעריך את החיים ככה. איזה שיעור בפרופורציות נתת לכולנו".
 
לסיום אמר: "אנחנו נמשיך לגדול ולהתפתח ולבנות, לא בהתרסה ולא בנקמה, אלא באהבה ועוד אהבה, ועוד אהבה. באהבת התורה, באהבת ארץ ישראל והאדם. הרבה מן האור יציף וישטוף את החושך עד שה' ימחה את הדמעות מהפנים של כולם".