הייתי במסיבה ורקדתי. בשלב מסוים עצמתי עיניים. פתאום הרגשתי שמישהו מתקרב אלי. פקחתי את העיניים וראיתי שמישהו, שרק לפני רגע עמד במרחק של מטר וחצי ממני, ניצל את ההזדמנות כדי לצמצם את המרחק בינינו ונצמד אלי. הסתכלתי עליו מופתעת, והוא החליט שזה זמן טוב לשים עלי את הידיים שלו״. המונולוג של יסמין וקס (32) רק מבטא את מה שנשים רבות חוות בחיי הלילה בארץ - הטרדות מיניות.
״חברה שלי הסתובבה באותה מסיבה עם סוכרייה על מקל, ומישהו דחף לה אותה לפנים ואמר, 'רוצה ללקק?״׳, הוסיפה וקס לתאר. ״כנראה ברחוב הוא לא ירשה לעצמו לעשות דבר כזה, אבל בחושך אנשים מאבדים את הגבולות״.
לא מדובר בתופעה חדשה, אבל בתקופה שבה בראש הכותרות מככבות ההטרדות המיניות של בכירי המשטרה, נראה שזה היה רק עניין של זמן עד שגם הנפגעות בתחום הזה תתעוררנה. יריית הפתיחה נורתה השבוע בבר ה״כולי עלמא״ התל אביבי. את המוזיקה הרועשת ואדי האלכוהול המאפיינים את הבר הטרנדי החליפו מונולוגים של נשים שחוו הטרדות מיניות במועדונים. גם גברים היו שם, חלקם בעלי ברים שביקשו לבחון מה החוק מתיר להם לעשות במקרים כאלו וגם נשים שחוו הטרדות על בשרן.

כדרכן של שיחות שמתפשטות במהירות, גם זו החלה בפייסבוק. ״אני רוצה להעלות נושא לדיון״, העלתה גילי רון סטטוס בתחילת החודש. ״יצאתי ביום שישי ל׳בוטלג׳ עם שתי חברות. הגענו לרקוד, באנו לשמוח. אבל בכל מקום נתקלנו בבעיה: גברים לא יודעים לשמור את הידיים שלהם לעצמם״.
לדבריה, אף על פי שהיא מורגלת בתופעה המצערת, לא הצליחה לעצור אותה הפעם. ״עבדנו לפי הספר״, כתבה, ״לא יצרנו קשר עין, רקדנו עם הראש לכיוון הרצפה (שחלילה לא יחשבו שאנחנו מעוניינות בתקשורת), החלפנו מקומות בינינו, החלפנו מיקום ברחבי המועדון, עמדנו ליד קיר. אפילו השתמשנו בחברים בתור מגן אנושי. וכמובן, כשהדבר נהיה בלתי נסבל פנינו אל הרוקדים הלהוטים וביקשנו, הפצרנו, צעקנו: ׳אנחנו לא בעניין׳. כלום לא עזר. הם לא ראו אותנו ממטר״.
התחיל באנגליה
הפוסט תפס תאוצה. אלון וולמוט, מבעלי ה״בוטלג״, מיהר לענות בפוסט משלו ובו הצהיר על התנגדותו להטרדות ועל כך שהוא פועל באופן קבוע למנוע אותן. רון הדגישה שהבעיה אינה במועדון הספציפי אלא שמדובר במקרה אחד מני רבים. מכאן השיח השתלט על הרשת ותוך כמה ימים המשיך מחוצה לו, כשקבוצה של נשים המכנות את עצמן ״דונט קיל מיי וייב״, ובהן יעל אלבז, שירה מייקין, הגר שיזף, יסמין וקס ועו"ד קרן גרינבלט חברו לרון, ובתמיכתם של בעלי ברים רבים, שדולת הנשים והמרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית, החליטו להילחם בתופעה. האמצעים: אכיפה של הנושא על ידי בעלי מקומות הבילוי, כולל הוצאת מטרידים מהמועדון והצבת שילוט שמודיע על כך, וכן הכשרת העובדים להתמודדות עם הטרדות מיניות במתחמי הבילוי, כולל בנושאים של סם אונס, מתן עזרה ראשונה והפניה למשטרה. המטרה: שנשים ירגישו מוגנות וידעו שיש למי לפנות במועדון במקרה שהן מרגישות מוטרדות.
ההתארגנות החדשה זכתה לשם ״דונט קיל מיי ווייב״ והגיעה לשיאה במפגש המדובר, שהיה פתוח לקהל הרחב.
במפגש הוצגה הבעיה המוכרת והיוזמות הראשוניות שכבר נהגו כדי להתמודד איתה. יוזמה דומה פועלת בחודשים האחרונים גם באנגליה ובאירלנד בשם Good Night Out Campaign,  גם היא נוסדה על ידי מבלים שיחד עם ארגוני נשים ועמותות למען שתיית אלכוהול מבוקרת פועלים כדי להעלות את המודעות לנושא. פעילותם מתמקדת ברשתות החברתיות, אך נעשו גם פניות למספר ברים, המשתפים איתם פעולה, ובהם נתלו פוסטרים המיידעים את המבלים לגבי היוזמה.
״כבעל מועדון לא ידעתי מה מותר לי לעשות״, מודה וולמוט. ״ההתארגנות עזרה לי להבין שמספיק שבחורה מתלוננת, ומותר לי על פי החוק להוציא את הבחור. בכל מסיבה יש לנו עובד או שניים שמסתובבים בין המבלים ומחפשים מטרידים וגנבים. העובדים שלי יודעים שאם בליין או בליינית מדווחים על הטרדה, הם צריכים להעביר את התלונה הלאה מיד״.
לצד הבליינים המנוסים, ישבו בבר גם כאלה שבערב רגיל כנראה לא היו משתלבים בנוף. למשל מרים שלר, מנהלת מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב, שסיפרה שאינה מורגלת במועדונים ונחשפה אליהם כעת כדי לעמוד על התופעה. ״בסוף השבוע האחרון מצאתי את עצמי בשלוש בבוקר בין המוני רוקדים במועדון ה׳בלוק׳״, סיפרה בחיוך. ״זה לא בשבילי, אבל הייתה חוויה נחמדה״. שלר הוזמנה לשם על ידי הבעלים, ירון טראקס, במסגרת פעולות שהוא נוקט נגד ההטרדות המיניות, ובמסגרתן מבהירים המאבטחים בכניסה למבלים שאם הם, או מישהו מסביבתם, מרגישים שנפגעו עליהם לפנות לאנשי האבטחה במקום.
״המטרה היא לא להכניס לכלא את מי שמגיע למועדון כדי לבלות ולהתחיל עם בנות, אלא לשאוף למוסר ולחברה מתוקנת", אומרת שלר ומציגה נתונים מדאיגים: ״אחת משלוש נשים בישראל מדווחת כי חוותה הטרדה מינית בחייה. אנשים לא מאמינים, אבל אלו המספרים. אנחנו מקבלים כ־40 אלף פניות בשנה, אך רק מעטות מגיעות למשטרה. כשגונבים למישהו את האוטו או מרביצים לו הוא מיד פונה להתלונן, חשוב שנשים יבינו שאסור לעבור לסדר היום על הטרדות מיניות".
 

"לפעמים דווקא הברמנים הם המטרידים". משתתפים בכינוס. צילום: יותם רונן/אקטיבסטילס

"לא באות לסרס"
מה מוגדר בחוק כהטרדה מינית? עורכת הדין קרן גרינבלט משדולת הנשים בישראל מבהירה: ״להציע לרקוד יחד, להזמין לדרינק, להחמיא ואפילו להציע לבוא לשירותים לא נחשב להטרדה מינית. אבל אם האישה מבהירה שהיא לא מעוניינת במילים או בשפת גוף, והמציע ממשיך בהצעותיו, אז זו הטרדה מינית. נגיעות או חשיפת איבר נחשבים למעשים מגונים. במקרה כזה ניתן לפנות להליך פלילי. "ברגע שאישה מגישה תלונה במשטרה, היא כבר לא חלק מההליך. המשטרה והפרקליטות מחליטות מה יקרה עם התיק נגד המטריד, והמתלוננת כבר לא צד. אבל נשים מעטות בוחרות לפנות לאפיק הזה, בעיקר מאז הכותרות הלא מחמיאות על המשטרה שגורמות לכך שהנשים אינן מאמינות שהגוף הזה יטפל בהטרדות. אפשרות נוספת היא לפנות לתביעה אזרחית לפיצויים, ואז גם בעלי המקום שלא הגנו עלייך יצטרכו לשלם. בניגוד למה שחושבים, הת־ ביעה אינה מחייבת תלונה במשטרה".
אריאל קלצ׳קין וגליה ויסמן, מבעלי מועדוני ה"פסאז" ו"רדיו EPGB", מספרים כי גם אצלם מסלקים מהמועדון אנשים שמטרידים. ״בארבע השנים האחרונות העובדים שלנו מפטרלים במועדון כדי למנוע הטרדות. מדי ערב בסופי שבוע אנחנו מעיפים בין 2 ל־10 גברים", הם מודים. ״בערבי הטכנו יותר מבערבים אחרים. בערבי האייטיז, למשל, הקהל יותר מבוגר ואנשים לא באים להתפרע" .
כעת דורשות המבלות להבליט את הפעילויות הללו כדי ליצור הרתעה. ״לא הייתי מודעת לרוב הפעולות שבעלי המועדונים עושים נגד המטרידים״, אומרת שיזף. ״רוב הבנות לא יודעות שיש למי לפנות. לכן חשוב שזה לא יישאר נוהל פנימי בין אנשי הצוות אלא יצא החוצה".
כחלק מקבוצת ״דונט קיל מיי וייב", מספרת וקס על הפעילויות המתוכננות: ״נבקש מבעלי המועדונים לחתום על אמנה ובה יצהירו שרוח המקום היא אפס סובלנות לאלימות, ונבקש לתלות ברחבי המועדון שלטים המצהירים על כך ומפרטים מי הם בעלי התפקידים שצריך לפנות אליהם, אם מתעוררות בעיות. בנוסף, נרצה שבתאי השירותים יופיעו מספרי הטלפון של מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. היינו רוצות שכבר בהזמנות למסיבות תהיה התייחסות לנושא. גם העובדים צריכים להיות מודעים לנושא. על אחראי המשמרת להסביר לעובדים, הקבועים והזמניים, את הנהלים, ופעם בכמה חודשים יש לערוך לכל אנשי הצוות הכשרה רחבה".
בהמשך מתכננות הבנות להפיק סרטון ויראלי שבו דמויות מחיי הלילה ידגימו מצבים של ״עשה ואל תעשה" לגבי כללי ההתנהגות במועדונים, ובהמשך לעצב לוגו מיוחד שיהיה תו תקן למועדונים המקפידים ועוקבים אחר ההוראות למניעת הטרדות מיניות בתחומי העסק שלהם. ״כך נוכל להצביע ברגליים ובכיס ולבלות רק במקומות ששומרים על הבי־ טחון שלנו", אומרת וקס.
״אנחנו מתייחסים לתופעה הזו באפס סובלנות", מוסיף קלצ׳קין, ״אם מישהי מתלוננת על גבר שגורם לה להרגיש לא בנוח, נרחיק אותו מהמועדון ללא בירור. בפעם הראשונה אנחנו לא מרחיקים לצמיתות, לכן לא נורא בעינינו לעשות טעויות בשיקול הדעת לרעת אותו גבר, מאשר להשאיר אותו ולגרום עוול למ־ בלות. בדרך כלל אנשים לא מכחישים. קרה לנו שאנשים חזרו והתנצלו ואמרו שהם שתו יותר מדי או שסתם היו חסרי טקט. במקרה כזה אנחנו מאפשרים לו לחזור בערב אחר. אבל אם יש מספר תלונות על אותו אדם, המאבטחים יזהו אותו ולא יכניסו אותו שוב".
לעומתו, טראקס אומר שהוא מקפיד לערוך בדיקה מקיפה לפני שיוציא אדם מהמועדון. ״מניסיון של שנים הבנו שבזמן שבאופן כללי אחוז תלונות השווא של נשים על הטרדה נחשב לקטן מאוד, במועדונים יש דווקא אחוז גבוה", הוא אומר. "בעיני אסור לגרש אדם רק על סמך תלונה, לכן יש לנו אנשים שעוקבים אחרי מבלה שהתלוננו עליו. אנחנו משגיחים עליו, וברגע שנתפוס אותו בהתנהגות בלתי ראויה, נוציא אותו. חשוב גם לא לפגוע בחפים מפשע".
ומה קורה כשהמטריד הוא עובד של המועדון? ״יש לא מעט ברים שבהם דווקא הברמנים או הבעלים הם המטרידים", אומרת א', ממשתתפות בכינוס. ״יש אנשים שחושבים שאם אתה הבעלים של המועדון הכי מגניב בעיר, מותר לך לעשות מה שאתה רוצה".
רון, שבזכות הפוסט שלה קיבל הנושא תאוצה, מבינה שעובר קו דק בין הטרדה לבילוי. ״ברור שכחלק מהעניין של לצאת לבלות אנשים רוצים גם למצוא אהבה, לכל החיים או אפילו רק לאותו לילה. זה נפלא ואסור שזה יפסיק", היא אומרת. "אבל חייבים לבוא מתוך כבוד הדדי ובהסכמה. יש ניגוד מוחלט בין לבוא להסתכל למישהי בעיניים לבין לשלוח לה יד מתחת לחצאית. אנחנו לא באות לסרס. אפשר לעשות זאת בצורה נעימה וחיובית". 

לעמוד הפייסבוק של "דונט קיל מיי וייב" »