השקופים האמיתיים: הקשישים בישראל חיים בעוני ומחזיקים בכח אלקטוראלי עצום

לאחר מאבק שניהלה לאחרונה ההסתדרות, יחד עם ח״כ קארין אלהרר (יש עתיד) לטובת מעסיקי עובדים סיעודיים, אישרה ועדת הרווחה של הכנסת בתקופת פגרת הבחירות המלצות להעלאת קצבת שירותים מיוחדים (שר״מ) לזכאים לה. זאת לאחר שהעלאת שכר המינימום הביאה למצב אבסורדי שבו מי שמעסיק עובד סיעודי, ולא מסוגל לעבוד בעצמו, נאלץ לוותר עליו או להעסיקו שלא כחוק בעקבות העלאת שכר המינימום.

כ־100 מיליון שקל לשנת התקציב הקרובה התווספו לצורך הזה, אבל המדובר בעיקר על ילדים בדרגת נכות קשה, אנשים מונשמים ומי שזקוקים להשגחה כדי למנוע סכנת חיים. למרות הרצון הטוב, מרבית אוכלוסיית הקשישים הסיעודיים עדיין אינה עונה בהכרח על הקריטריונים לקבלת הפיצוי בקצבת השר״מ.
 

בארגון ״הקרן לידידות״, אחד מארגוני הפילנתרופיה וההתנדבות הוותיקים בישראל, קוראים זה שנים להתאמת קצבאות הקיום של הביטוח הלאומי, ובכללן את קצבת הזיקנה, ליוקר המחיה בישראל. גם גורמים בביטוח הלאומי עצמו מודים בפה מלא כי קצבאות 
 

הזיקנה מעליבות את דור האבות שלנו ולא מספיקות אפילו למחצית מצרכיו הבסיסיים של קשיש בישראל. בחודש האחרון ערכה הסתדרות הגמלאים במחוז ירושלים כינוס חירום מיוחד תחת הכותרת המטרידה ״הדור הנטוש״, ובו קראו ראשי הסתדרות הגמלאים לממשלה הבאה להעלות את קצבת הזיקנה, לפחות עבור מי שאין לו הכנסות אחרות, לגובה שכר המינימום: ״אנחנו לא צריכים לרוץ אחרי כל מיני משרדי ממשלה כדי להיאבק על הזכויות שלנו. אנחנו מבקשים חוק שיצמיד את קצבת הזיקנה לשכר המינימום, כי גם לאנשים שאין להם הכנסה אחרת מגיע לחיות בכבוד״.

עמותת מטב היא הגדולה והוותיקה בישראל בתחום מתן שירותי סיעוד ורווחה לקשישים ומעסיקה למעלה מ־18 אלף עובדים - מטפלים סיעודיים, עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע אחרים, המטפלים בכ־25 אלף קשישים.

"יש אנשים שאמורים לחיות מפחות מ-2000 שקלים בחודש". צילום: פלאש 90

מנתונים שאספנו בסיוע העמותה, מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומהביטוח הלאומי, עולה כי תחום רווחת הקשישים בישראל כה הוזנח בממשלות האחרונות, שרשימת הצרכים רק הלכה והתארכה.

מזל גולדשטיין, עובדת סוציאלית ותיקה בתחום הזקנה, מנהלת מחוז בעמותה ובעלת תואר שני במדיניות ציבורית, מכירה היטב את צרכי אוכלוסיית הקשישים והיא מפרטת כמה צעדים מחויבי המציאות כדי להתמודד עם המצב הקשה.

״מעבר לסטטיסטיקה של מספר הזקנים שחיים מתחת לקו העוני״, היא אומרת, ״יש אנשים שאמורים לחיות מקצת יותר מ־2,000 שקל לחודש. אלו אנשים שחיים בעליבות, שמתלבטים אם להשקיע בתרופות, שלא צורכים שירות רפואי פרטי גם כשהם צריכים תור לניתוח או לשפץ בית רעוע. מה שחשוב לראות הוא, שהמערכות משולבות זו בזו: בריאות, רווחה, דיור וכר. לכן הפתרון חייב להיות רב מערכתי״.
 

במטב מדברים על הצורך בגיבושה של תוכנית ממשלתית רב משרדית שכמוה לא קודמה עד היום, ״21% מהקשישים בישראל חיים מתחת לקו העוני״, מדגישים שם, ״וקשיש המקבל רק קצבת זיקנה והבטחת הכנסה מגיע להכנסה של 2,800 שקל בחודש בלבד, מספר שמאחוריו מסתתר עוני קשה, שכדי להיאבק בו לא יהיה מנוס מהגדלת קצבאות.

בראש ובראשונה - להגדיל את קצבת הזיקנה לכלל הזקנים במדינה, להגדיל את קצבת הבטחת הכנסה לזקנים, ביטול תשלום לרופא מומחה, סבסוד תרופות שאינן ניתנות על ידי קופות החולים ואספקת אמצעי חימום בחורף״.
 

הקשישים, כמו כל אוכלוסייה אחרת, תלויים באותם ביטוחים משלימים של קופות החולים. קשיש, שזקוק לרוב יותר מאדם צעיר לטיפול רפואי דחוף או לניתוח, יוכל לזרז אותו רק אם יש לו ביטוח משלים, וככל שזה יקר יותר כך הטיפול יהיה טוב יותר. לרוב, ילדיהם של אותם קשישים ששפר עליהם מזלם והם אינם עריריים, יסייעו בתשלום ההשתתפות העצמית הגבוהה מאוד בביטוחים משלימים בסיסיים כדי שההורה יקבל את הטיפול שלו הוא זקוק.
 

גולדשטיין מציינת לחיוב את פועלו של שר הרווחה האחרון, ח״כ מאיר כהן (יש עתיד), שערך ביקורות פתע במוסדות סיעודיים גריאטריים ולא היסס לסגור מחלקות ומוסדות שלא עמדו בתנאי הסף של טיפול נאות בקשישים חסרי אמצעים לדיור מוגן יוקרתי. עם זאת, היא הדגישה: ״גם תחום האשפוז הסיעודי כמעט כולו מופרט היום והממשלה, שאמורה לפקח עליו, לא יודעת איך״.
 

בכל הנוגע למספר ההולך וגדל של קשישים סיעודיים - אלה זקוקים לטיפול רחב היקף בהרבה מזה שאותו מספקת המדינה. ״יש להחליט על הגדלת היחידות לטיפול ביתי על ידי קופות החולים, להנהיג סבסוד לרכישת עזרים רפואיים, לבטל את מבחן ההכנסה לילדי קשישים  באשפוז סיעודי ולהסיר מהם את העול של ההשתתפות העצמית בעלות האשפוז ולהנהיג טיפולי שיניים חינם לקשישים״, דורשת גולדשטיין.

בנוסף, נוצר מצב בשנים האחרונות של מחסור אדיר בכוח אדם סיעודי, עבודה שהיא קריטית לחיי הקשישים, שלומם, ביטחונם ובריאותם. ״יש להכיר במקצוע המטפל הסיעודי, לתגמל העובדים בשכר הולם כדי למשוך כוח אדם איכותי לתחום הסיעוד ולהקים מכללות להכשרת מטפלים מקצועיים״, הבהירו במטב.
 

הטענה של חסידי השוק החופשי היא שאזרח שחסך לפנסיה ומגיע לגיל פרישה, אמור להיות מסוגל לכלכל את עצמו מהפנסיה שלו ומקצבת הזיקנה.

גולדשטיין אמרה כי ״צריך לזכור שחוק פנסיה חובה נחקק רק ב־2008, וגם הוא היה מדורג ולא התחיל בהפרשות מסיביות של המעסיקים. וגם היום, כל מי שעובדים במקומות לא מאוגדים, ודאי עובדי חברות קבלניות, אנשים שעוברים בין מספר מקומות עבודה לאורך חייהם - גם אם יש להם פנסיה, היא תהיה עלובה. זה יותר טוב אומנם מבעבר, כשבכלל לא הייתה ועדיין, בסופו של דבר רבים יצטרכו לחיות גם, ובעיקר, ממה שהביטוח הלאומי נותן להם״. 
 

גורמים מקצועיים בתחום הרווחה כינו כבר את הצרה הכפולה - זו של דור הקשישים הנזקקים הנוכחי, שרובם היו אזרחים יצרנים ומשלמי מסים עד גיל הפרישה, וזו של דור הקשישים העתידי - הצעירים של היום שעלולים להידרדר מאד ברמת החיים שלהם אחרי הפרישה, בשם ״צונאמי הזיקנה״. גולדשטיין הזהירה: ״הפנסיה שלנו היום מופרטת לחלוטין ומנוהלת על ידי חברות ביטוח, כשהרוב המכריע של החוסכים לא יודע לבדוק איך מתנהל החיסכון הפנסיוני שלו ולהיות מעורב בניהול שלו. האזרח הממוצע הוא לא מומחה השקעות שיודע לעקוב אחרי מידת השחיקה בפנסיה שלו״.
 

ומה הפתרון? על פי גולדשטיין, ״הפקירו את תחום הפנסיה ונדרשת כאן חקיקה. אפילו בארה״ב לאנשים יש אפשרות להפריש פנסיה לקופה פרטית שלא מנוהלת בשוק החופשי. מדובר בהסדרה בחקיקה שאפילו לא אמורה לעלות למדינה כסף. מדובר על פיקוח שהמדינה צריכה להפעיל על התחום הזה״.

המלצות לממשלה הבאה
 

מצוקת הגיל השלישי רחבה הרבה יותר מבעיות הקשישים הסיעודיים או העניים. המומחים טוענים כי על המדינה להעניק  אפשרות לפרישה גמישה, שנשים וגברים שכירים יוכלו להמשיך ולעבוד אחרי גיל 67, לפתח מקומות תעסוקה מתגמלים ומותאמים לבני הגיל השלישי ולעודד את התעסוקה שלהם. רבות נכתב ונאמר על ההפקרות של שוק הפנסיה המופרט לחברות הביטוח. מרבית המומחים טוענים כי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המצב המטריד שבו לחוסכים אין מושג איזו פנסיה יקבלו עם פרישתם, היא באמצעות חקיקת חוק פנסיה ממלכתי בכנסת ולהנהיג גם הפרשת חובה לפנסיה ממלכתית.

"קשיש בפריפריה חי פחות מקשיש במרכז. צילום: פלאש 90

״כמו שהוועדה למאבק בעוני, ועדת אלאלוף, המליצה לממשלה היוצאת, קצבאות הזיקנה הנמוכות חייבות להתעדכן קטגורית במקביל לעדכון נוסף של קצבת הבטחת הכנסה כדי להבטיח לאותם אנשים שיש להם אפס הכנסות מכל מקור אחר חיים בכבוד״, אמרה גולדשטיין.

לאף אחד אין ספק: העלות של צעדים אלה נאמדת במיליארדי שקלים ואין ספק שאף ממשלה לא תוכל ליישם את כולם. אבל מדובר במתווה שמגיע ממי שמכירים מקרוב את הצרכים. מספיק שהממשלה הבאה תאמץ חלק מהצעדים ותכריז עליהם כעל חלק מתוכנית לאומית רב שנתית כדי להתמודד עם הפשע החברתי בהזנחת זקנינו.

״את אותם קשישים שלא שפר עליהם גורלם, המדינה מפקירה חד משמעית״, אומרת גולדשטיין, ״אדם שלא עבד לאורך שנים באותה עבודה, במקום ממוסד וחסך בצורה מסודרת, שהתנייד בין עבודות, שהכנסותיו היו נמוכות מכדי להפריש לפנסיה בצורה מכובדת, שהתנאים הסוציאליים שלו השתנו לאורך השנים כי היו גם תקופות שהתנאים הללו לא היו מוסדרים בכלל בחקיקה - הוא אדם שהוא ומשפחתו עלולים להגיע למצב ביש״.

הכסף שיש או אין לאדם בהגיעו לגיל זיקנה ומקום מגוריו, הם נכון להיום יקבעו את איכות חייו ולרוב משכם. ״הנתון שקשיש בפריפריה חי פחות מקשיש במרכז הארץ הוא מזעזע״, ממשיכה גולדשטיין, ״אם נגזר גורלך לגור בדימונה או בירוחם, תחיה פחות מאשר אם אתה חי בתל אביב, ולו רק בגלל היעדר זמינות שירותים רפואיים. אדם שגר במצפה רמון ומקבל התקף לב בלילה, אם יש לו אמבולנס הוא צריך להגיע לבאר שבע, עד אז יכול להיות שהוא ימות בדרך״.
 

נכון שהסטטיסטיקה מדברת על 21% עוני בקרב הקשישים, אבל צריך לזכור - מדובר בכל קשיש חמישי בישראל. מאחר שתוחלת החיים גדלה, אם ממשלת ישראל לא תתעורר המספרים הללו יגדלו בקצב מהיר. הילדים של היום עשויים לחיות גם עד גיל 100, שכבר לא ייחשב נדיר. תקופה ארוכה יותר בחייהם הם יזדקקו לאותם שירותי בריאות ורווחה. או כפי שאומרת גולדשטיין: ״אם היום לא ממלאים את הצרכים, מה יהיה בעתיד? זה ממש צונאמי שבא אלינו, אנחנו רואים אותו ולא נערכים לו. מה נעשה עם הזקנים שלנו? נשלח אותם לשלג כמו האסקימוסים?״