שופט למתלוננת: "הגברת שם עם האדום בשורה שניה, את זונה?"

מהדו״ח עולה כי במהלך שנת 2014 התקבלו בנציבות 794 תלונות, וניתנו 789 החלטות. 55 תלונות (שהן 7% מכלל ההחלטות שניתנו) נמצאו מוצדקות - 42% מהן היו על התמשכות הליכים ועל עיכוב במתן החלטות ופסקי דין. לגבי 45 תלונות (שהן 6% מכלל ההחלטות שניתנו) נקבע שהבירור מוצה. בנוסף עולה כי בשנת 2014 הוגשו שלוש בקשות בירור: שתיים על ידי שרת המשפטים ואחת על ידי נשיא בית המשפט העליון. 

מתוך 789 החלטות שניתנו בשנת 2014, בוררו לגופן 488 תלונות שהן 62% מכלל ההחלטות שניתנו (לגבי שאר 301 התלונות הוחלט שאין לבררן).

בירור תלונה שהוחלט לבררה (ושבירורה לא הופסק) יכול להסתיים באחת מהתוצאות הבאות: החלטה כי התלונה מוצדקת באופן מלא או חלקי, החלטה כי בירור התלונה מוצה, החלטה כי התלונה בלתי מוצדקת או ליקוי מערכתי. מתוך 488 התלונות שבוררו והטיפול בהן הסתיים במהלך התקופה:  336 תלונות, שהן 69% מכלל התלונות שבוררו לגופן נמצאו בלתי מוצדקות.  

 55תלונות, שהן 11% מכלל התלונות נמצאו מוצדקות. 49 תלונות, שהן 10% מכלל התלונות הסתיימו בהפסקת בירור. 45 תלונות, שהן 9% מכלל התלונות הסתיימו במיצוי הבירור ו- 3 תלונות, שהן 1% מכלל התלונות שבוררו הסתיימו בקביעה כי מדובר בליקוי מערכתי. 

שופטת למתלונן: "אל תכניס את אפך לעניינים לא לך"

במסגרת הדו״ח מובאות דוגמאות להחלטות שניתנו בתלונות על התנהגות שופט: התנהגות באולם הדיונים; התבטאות בפסק דין או בהחלטה; התנהגות מחוץ לכס השיפוט. 

כך למשל במקרה אחד, מתלוננת הלינה, כי השופט שדן בתיק פנה אליה באומרו: "הגברת שם עם האדום בשורה שניה, את זונה? לא, סתם רציתי לדעת, לא, אני סתם שאלתי את השאלה לא אמרתי שאת זונה".

בהחלטתו קבע הנציב, כי ״עצם השמעת האמירה אינה שנויה במחלוקת של ממש. המתלוננת לבשה סוודר אדום במהלך הדיון וקודם למתן עדותה ישבה בשורה שלאחר שולחן הפרקליטים. גם בהתקיים דבר הלצה שכזו, הרי שלא הכל ערים לקיומה – ומכל מקום – מקומה לא היה, בנסיבות העניין, באולם בית המשפט. הפעלה נכונה של שיקול הדעת היתה מונעת את הסיטואציה שנוצרה. הנציב מצא שלא להוסיף על כך, מאחר שהשופט אמור היה לסיים את תפקידו בקרוב, כפי שאכן ארע״.  

במקרה אחר, מתלונן התפרץ לדיון והתפלמס עם השופטת בעניינו של תיק שאינו קשור אליו, בו נתנה כבר החלטה. בתגובתה לתלונה אישרה השופטת, כי אמרה למתלונן, שלא יכניס אפו לעניינים לא לו. הנציב קבע, כי יתכן שניתן היה לנקוט בביטוי אחר, שלא היה נותן בידי המתלונן תחושה כמתואר בתלונתו. מובן גם, כי נימת דברים בהם נאמרת אמירה עשויה להשפיע על האופן בו היא נתפסת אצל השומע. בהערה זו מוצה הבירור