האויב שבפנים: הפושעים שהיו אימת נהריה יוצאים למלחמה זה בזה

בגרסת 2015 של ארגון הפשע הזה כבר מתנהלת מלחמת אחים הכוללת הצתת מכוניותיהן של שתי נשות המנהיגים, הטמנת מטעני חבלה במכוניות של חברים ובני משפחה נורמטיביים חפים מפשע, סחיטות, קטטות, אירועי ירי ושלל ניסיונות חיסול של קודקודים משני הפלגים, ועל כל אלה מאפיל אירוע שיא בלתי נסלח מ־1 ביולי אשתקד - החיסול של בדרי מור, בזמן שהרוש היה עצור בכלא גלבוע ואילו אחיו מיכאל עדיין גולה בתאילנד.
 

המלחמה חוצת המחוזות, שמעסיקה את מערכי המודיעין והבילוש במחוז חוף ומחוז צפון, הגיעה השבוע לראשונה לבית המשפט עם מעצרו של רפי בן שלום, אחיינו של מור, בחשד להטמנה של שני מטעני חבלה ברכביהם של אזרחים חפים מפשע. האחד ב־11 בינואר, מתחת למכונית של עובד רשות הדואר מנהריה אשר כל חטאו הוא בנישואיו לקצינת צה"ל, שהיא לא במקרה אחותו של הרוש. המטען השני הוטמן ב־15 בדצמבר, מתחת למכונית של עצמאי ממגדל העמק, אחיו הבוגר של עבריין בשם זיו אלוש - צלע שלישית בטריו שהביא את הפשע בנהריה לתודעת הציבור לפני עשור בדיוק.
 

איכות הראיות נגד בן שלום והאחרים תתברר בשבועות הקרובים. בינתיים, השטח הבוער בין נהריה לבין מגדל העמק מתחיל להזכיר את התקופה שקדמה לפעולות הנגד של "השוטרים הנוקמים", גם אם בעצימות אש נמוכה יותר ובאמצעי לחימה תקולים, ולמרבה המזל ללא פגיעה ממשית באזרחים חפים מפשע, עדיין. 
 

מה הוביל ליריבות המרה בין שני חברי הנעורים מנהריה שהקימו את אחד מארגוני הפשע המסוכנים ויוצאי הדופן שהיו כאן, כזה שהפיל את חיתתו על המשטרה, על העולם התחתון ועל הציבור הרחב?

נהריה הקטנה

מיכאל מור ושמוליק הרוש הכירו זה את זה בשכונות המזרחיות של נהריה הקטנה. מור, בן 37 כיום, גדל בשכונת רגום ועשה את מסלול ההתבגרות בסביבה הטיפוסית של עולי העדה הגיאורגית, עם ישיבות אינסופיות של שש־בש, קלפים, הרבה כבוד ועצבים על הדשא, מה שבאופן טבעי התפתח לחלפנות בדולרים וזהב ברחובות השכונה, פריטת צ'קים והלוואות בריבית - להלן הצ'יינג'ים הראשונים. 
 

בדיוק כאן, בסביבת הגבול הצפוני שאחרי מלחמת לבנון הראשונה, נסללה הדרך של רבים גם לשימוש נרקוטי וסחר בסמים קשים, עם חבילות הרואין ומזומנים שהתעופפו מעבר לגדר המערכת בדרכן לסיטונאים בכפרי הגליל. כמה מהגיאורגים של נהריה היו מספיק קשוחים כדי להקים סיטונאות סמים קשים בעלת מוניטין בינלאומיים אשר שיווקה את הסחורה "המשובחת" ביותר לכל רחבי הארץ, אבל גם עסקה בייצוא חשיש והרואין במקביל לייבוא קוקאין ואקסטזי. 
 

בראש סניף נהריה עומד כבר למעלה מ־30 שנה יחזקאל זוננשווילי, פורץ, זייפן, חלפן, נרקומן וסוחר סמים בינלאומי, המוכר יותר בשמו העממי "יחזקאל הגרוזיני". על ברכיו, בחצר ובסלון ביתו, גדל וצמח מיכאל מודזגברישווילי, שהפך להיות מיכאל מור.
 

שמוליק בן הרוש במעצר. צילום: יגאל לוי

את התורה שהנער גדול הגוף למד בשכונה הוא "הרביץ" בחבריו לתיכון המקומי, במקביל לרכישת מידע עיוני מועיל לחיים. "כבר כתלמיד מיכאל היה מאוד כוחני ומאיים", נזכר בן מחזור שלו.

"כולם זוכרים את הקטע עם גוצ'ה הגרוזיני, שמיכאל היה מסוכסך איתו אבל בדרי אחיו נעצר בחשד שהוא זה שחיסל אותו", הוא אומר ומצביע על דפוס התנהלות שמלווה את מור עד היום - אנשים שמבצעים עבורו את העבודה המלוכלכת או לוקחים על עצמם תיקים פליליים בעבירות שהוא ביצע, לכאורה כמובן. "אחר כך היה הקטע בפאב 'ספינת השוטים' באכזיב. היו דקירות בקטטה שמיכאל היה מעורב בה, אבל מי שאכל את התיק וישב בכלא זה חברו הטוב דניאל וקסמן".
 

באותן שנים הרוש אולי הכיר את מור מהעיר הקטנה, אבל לא היה באותו מילייה. אחת מאחיותיו של הרוש, בן 36 היום, היא עורכת דין, אחות אחרת היא כאמור קצינה בקבע. פשע לא היה בבית. הוא עצמו סיים בהצלחה את לימודיו בתיכון ושירת בצה"ל כחייל ולוחם בהנדסה קרבית. אחרי הצבא החל ללמוד הנדסת מכונות במכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה שבכרמיאל, והעתיד נראה נורמטיבי לחלוטין.
 

שום דבר לא הכין את סביבתו הקרובה לחיבור עם החבורה הכוחנית של מור, שהשתלטה על עסקים ומועדונים בעיר הקיט. כדי להלך אימים על סרבני תשלום ולהיאבק בשוטרים נזקק מור לאנשים קשוחים בעלי נגישות לאמצעי לחימה, וכך נוצר והתהדק הקשר עם הרוש, בן גילו שצבר בצבא ידע מוכח בהפעלת נשק ובפיצוץ מטענים. כמו שקורה לבוגרי הנדסה קרבית לא מעטים, שמחוזרים על ידי עבריינים וארגוני פשע, בגיל 21 הרוש מצא בכנופיית המועדונים של מור דרך לעשות מהידע הזה כסף קל.

בחודשים מאי־יוני 2000 הושלכו רימוני רסס ראשונים על ביתו של קצין בילוש ועל תחנת המשטרה המקומית, שספגה גם טיל לאו. האצבע המאשימה הופנתה לעבר מור ואנשיו, אבל אף אחד לא ידע מי האיש שלוחץ על ההדק - הרוש היה אז אלמוני כמעט לחלוטין.
 

במקום להציף את העיר בשוטרים ולהחזיר מלחמה כתגובה הולמת לעזות המצח של העבריינים, פיקוד המשטרה הוביל מהלך תבוסתני של החלפת צוות הבילוש המאוים בתחנה, מה שנתן רוח גבית לאנשיו של מור. במשך שש שנים מאז הם חיזקו את שלטון הפרוטקשן במתחמי העסקים והבילויים, השתלטו על קווי סמים, הימורים, הלוואות וגביית חובות בגליל, במפרץ חיפה ובקריות, ואף החלו לחדור למסדרונות השלטון המקומי.

על הדרך ירו מנשק קל והצמידו מטעני חבלה לראש העירייה וסגנו, והשליכו רימונים ללא הפסקה על בתיהם של שוטרי צוות הבילוש החדש. הסוף ידוע: חמישה בלשים מאוימים בשטח התארגנו להחזיר מלחמה פרטית באמצעות מטעני חבלה מאולתרים. 
 

חשיפת הפרשה זעזעה את אמות הספים מבלי שמישהו הצליח לשים יד על העבריינים שחוללו את הכאוס העירוני. במקביל התגלה שוב אותו דפוס התנהלות מוכר - מור בקדמת הבמה בזכות הדומיננטיות הטבעית, והבוטות, אבל מאחוריו פועלים אנשים אחוזי תזזית, בתיאום מושלם עם איש המבצעים, הרוש, שבינתיים נחשף והפך למבוקש מספר 2 של המשטרה בצפון.
 

ב־2007, אחרי שהארץ סערה וגעשה, הצליחה משטרת ישראל במאמצים כבירים להפליל את מור, הרוש וזיו אלוש על מעורבות בהחזקת 16M - ולשלוח אותם למאסרים קצרים יחסית, עד שנתיים.
 

מיכאל מור מתייעץ עם עורכי דינו. צילום: יגאל לוי
 

בסיום ריצוי תקופת מאסריהם, ולנוכח הכבדת היד של המשטרה בצפון, נדדו חברי ארגון הפשע לאילת, שם חברו לארגוני פשע מקומיים אשר חלשו על תעשיית ההלוואות למהמרים. בין היתר סיפקו הצפוניים כלי נשק לארגוני פשע דרומיים, כך לפחות נטען בכתב אישום נגד שמואל גרימברג ואבי זיתון, ראשי ארגון פשע באר שבעי אשר הואשמו ברכישת אקדחים מהרוש בעסקה שבוצעה במפרץ חיפה. התיק הסתיים בעונש של 18 חודשי מאסר להרוש.
 

בחושיו המחודדים חש מור שהקרקע בוערת גם תחתיו, וב־2011 נמלט מהארץ כל עוד נפשו בו. תחילה לאירופה, שם היו לו חברים ברשת בינלאומית להברחת סמים של עבריינים גיאורגים מנהריה, אשר נלכדו בהונגריה ואוסטרליה עם מאות קילוגרמים של קוקאין. משם עבר למושבת העבריינים הישראלים בדרום אפריקה, עד שהתיישב כשנתיים בתאילנד, בסמיכות לראש ארגון הפשע הגולה, עמיר מולנר.

תיק הבאגט
 

הרוש נותר בישראל עם אנשיו, ובראשם אלוש, שהתמקם במגדל העמק ויש לו חלק משמעותי בדרמות שיתרחשו בארגון הפשע מנהריה בתוך זמן קצר.

החבורה החלה בתהליך צבירת כסף, נכסים ועסקים. מצד אחד, היו מעורבים בסחיטה בוטה ומאיימת של אנשי עסקים אשר חששו להתלונן, ומצד שני נכנסו בהסכמה לשותפויות סמויות בעסקים, ביטוי מעודן של פרוטקשן מבית היוצר של עבריינים אינטליגנטים במיוחד. 
 

אחד העסקים הוא סניף נהריה מרשת "הבאגט של ניר" המצליחה בצפון, שהרוש החל בעבודות לפתיחה שלו עם איש עסקים מגשר הזיו. בדצמבר 2012 ביקשה המשטרה מבית משפט בקריות לעצור את העבודות, בהיעדר אישורי הפעלה. "מאחורי העסק עומדים גורמים המעוניינים בהפעלתו לצורכיהם הבלתי לגיטימיים, בלשון המעטה", טען נציג מחוז חוף, "לשם המחשת התמונה הסמויה מן העין תגיש המשטרה חומר מודיעיני סודי".
 

פרקליטם של היזמים השתומם: מה קרה למחלקת רישוי עסקים שהיא ממהרת לסגור עסק בטרם נפתח? "אדם בעל עבר פלילי שילם את חובו לחברה אינו רשאי לעבוד או לפתוח עסק? מדובר בטענות הזויות והתנכלות, ופגיעה חמורה בחוק יסוד: חופש האדם וחירותו". 
 

לאחר דיון בירוקרטי מייגע נטל את זכות הדיבור הרוש ואמר לשופטת: "ברור שלא ייתנו לנו רישיון. מול החומר הסודי שמביאים לדיון אנחנו לא יכולים להתגונן, אני מתאר לעצמי שכל החומר הסודי הוא עלי... אנשי המודיעין ומפקדי הימ"ר מכתיבים תנאי רישוי עסקים... המשטרה נכנעה אז ממני, ולא רוצים שאפעל בדרך נכונה... רוצים שאעשה פשעים... אמרו לי, 'לנו מותר לטעות עשר פעמים, אבל אם אני אטעה פעם אחת אז...'".
 

בסופו של דבר העסק נפתח ופעל כשנה, אבל אז נפתחו צרות מכיוון אחר לגמרי. בצד של מור לא אהבו את העובדה שבהיעדרו מהארץ הרוש מתפתח בלי לשתף ברווחים ותוך כדי חבירה לגורמי פשיעה אחרים. במיוחד לא אהבו את החיבור למשפחות פשע מהמגזר הערבי, מחשש שיתקרבו למונופולים של מור. גם בצד של הרוש לא אהבו שמור מיחצן הצלחות בעולם עם אנשים מהמרכז, אבל לא שולח כסף לשותפיו משכבר הימים בצפון.
 

לפי גורמים המקורבים לשניים, השיחות כללו מסרים תקיפים, שבהם דרש מור מהרוש להפסיק לגבות כספים ממועדוני הימורים מסוימים, ואף לסגור עסקים שפתח עם אחרים, ביניהם "הבאגט של ניר". 
 

בשיא המתיחות והעוינות, בחודש פברואר אשתקד, נעצר הרוש בגין הטמנת מטען חבלה ברכב השייך לבעלים של "שוק פייסל" - מרכז קניות גדול לירקות ופירות בכניסה לכפר מזרעה. התיק הזה, שמלמד על הכניסה של הרוש לעסקים עם אנשים מהמגזר, למורת רוחו של מור, היה הטריגר לקרע הגלוי.

אופניים חשמליים
 

את המסרים העביר כאמור האח בדרי, עבריין בטעם של פעם, איש גדול גוף בעל צחוק מתגלגל כמו במערבון ספגטי, ותשוקה בלתי נלאית להרואין, לקוקאין ולחיים הטובים, שבעבורם ריצה מאסרים רבים וצבר אויבים למכביר. האגדה מספרת שכאשר הרוש נעצר, בדרי היה רוכב על אופניים חשמליים ומכריז שהעיר עכשיו שלו. 
 

האירוע המשמעותי הבא היה בחתונת השותף מ"הבאגט של ניר", ניסן בר־חן, שבמהלכה התפתחה קטטה בין האחיין של מור, רפי בן שלום (נעצר השבוע), לבין בני משפחת הפשע רובאי מעכו המקורבים להרוש. התגובה של מור בתאילנד הייתה עצבנית וכללה הוראה לסגור את הסניף, תוך התעלמות מההתנגדות של הרוש בכלא, והתעלמות מניסיונות של משפחות פשע מהמגזר לרסן את בדרי, מה שלא מנע השלכת רימון לעבר חצר הבית שבו שהתה אמו של בר־חן.

במשטרה אומרים שלמרבה המזל הרימון היה עקר, וזה הספיק כדי לקבל הפעם צו סגירה, אבל בנהריה הגיבו באקשן מהסוג המוכר.  ב־1 ביולי, מספר ימים לאחר אירוע הרימון העקר, המתין מתנקש מתחת לביתו של בדרי מור, ריסס אותו בכדורים ונמלט על אופנוע. 
 

חקירת הרצח הובילה להרוש באגף העצורים בכלא גלבוע. הוא עצמו נמנע לאורך זמן משיחות בטלפון הציבורי, אבל במשטרה חשדו בכך והקליטו כמעט את כל יושבי האגף. בדיעבד הם יירטו את השיחה הנחשבת להוראת החיסול של בדרי. אחד העצורים באגף, יהודה אמזלג מרחובות, נשמע מעביר מסר מקודד לחבר שלו בחוץ, אלון עמר, בן 20 מתל עדשים, על "הנרקומן עם האופניים החשמליים".
 

מיד לאחר הרצח נלקחו הרוש ואמזלג לתאי הפרדה בבתי כלא שונים, והם מבודדים עד היום. בימ"ר חוף מנסים מאז לגייס את אמזלג כעד מדינה נגד הרוש ונגד עמר, שבינתיים נעצר בשל אירוע ירי אחר ואף הוא מבודד בתא הפרדה. פרקליטיהם של אמזלג ועמר, עו"ד שני דרי ועו"ד תומר נווה, מכחישים קשר לחשדות המיוחסים.

העובדה שחקירת המשטרה נקלעה למבוי סתום, אין פירושה שארגוני הפשע קופאים על השמרים. להפך. עשרה ימים לאחר החיסול של בדרי הוצתה מכונית המאזדה של אסתר הרוש באילת. חלפו שלושה שבועות, וב־5 באוגוסט נורה מטח כדורים לעבר הבית בנהריה שבו מתגוררת אחת האחיות של הרוש.

ב־25 באוקטובר הועלה פוסט בעמוד הפייסבוק הנחזה להיות של הבוס מנהריה: "מיכאל מור נוסע לתל אביב מנמל התעופה של בוקרשט... בדרך הביתה!!! לבוא מאחורי הגב זה טוב! אבל איך אומר קזבלן, הגיע הזמן לעשות היכרות גם מלפנים!!". הפוסט לא הכזיב, מור אכן נחת בישראל ואחרי קבלת פנים של יומיים בתא המעצר של יאחב"ל שוחרר לדרכו.
 

פעולות האיבה חודשו תוך זמן קצר, ולבנק המטרות צורף זיו אלוש, מבכירי הארגון שסירב להזמנת מור לחבור אליו והעדיף להישאר בשותפות עם הרוש. התוצאה? הצתת הבית שבו מתגוררת חמותו בנהריה, והטמנת מטען חבלה מתחת לרכב של אחיו במגדל העמק. ב־19 בפברואר הוא נורה ביציאה ממועדון קלפים במגדל העמק. כדור אחד מתוך חמישה פגע בראשו אך הוא ניצל.
 

בנהריה מספרים שהזעם של מור כל כך גדול, שהוא הסתכסך גם עם הגוורדיה הוותיקה של העדה הגיאורגית, ובראשם יחזקאל הגרוזיני, "הפנסיונר" שעצור שנתיים בתיק סמים מסובך ונפגע מכך שאף אחד לא סייע להגנתו המשפטית. האם המחלוקת הזאת הובילה לסדרת האירועים החמורה בחודשיים האחרונים? בעלי עניין טוענים שאין הסבר אחר לירי הפתטי ברגליים של בן 60 המזוהה עם יחזקאל עשרות בשנים.
 

במשטרה מגיבים על כך בביטול ובטוחים שהצתת הג'יפ של ליטל מור בחודש שעבר, זריקת רימון הרסס על ביתו של טום חדד והצתת הרכב של סוחר הסמים גלעד בן שלמה, שניהם חברי הארגון שנותרו בצד של מיכאל מור, "הם חלק בלתי נפרד מהסכסוך הקלאסי".
 

אחד ההיבטים המרתקים במלחמה בין שני הפלגים הוא עורכי הדין. בתחילת הדרך יוצגו חברי הארגון על ידי משרד עו"ד משה גלעד, עד שמונה לשופט מחוזי (נאלץ לפרוש משיפוט רק לאחרונה) והעביר את הייצוג למשרד של בנו - עו"ד זיו גלעד ובכיר משרדו לשעבר עו"ד מיכאל כרמל - שהוביל את ייצוג הארגון בתקופת "השוטרים הנוקמים".
 

בהמשך עבר הייצוג של כל חברי הארגון המאוחד למשרד עורכי הדין של יהלי שפרלינג ודורון נוי, אשר ניצבים בעין הסערה בימים אלה. לצד הייצוג של מור בתיקים מורכבים ומתוקשרים הם ממשיכים לייצג גם את ראש הפלג השני, שמואל הרוש, בסיוע עורכי הדין ציון שמעון ואתנה אדרי, ורק לאחרונה הגיעו להסדר טיעון של 18 חודשים על הנחת המטען ב"שוק פייסל".

ביציאה מבית המשפט השבוע, לאחר הדיון בהארכת מעצרו של רפי בן שלום, אמר עו"ד שפרלינג: "המשטרה לא הטיחה ראיות בחשודים, ובכל מקרה הם מכחישים בתוקף את החשדות, לטענתם אין סכסוך ולא היה סכסוך".