ד"ר עמנואל רינגלבלום לא היה לוחם יהודי גדול או מנהיג כריזמטי וסוחף של קהילה יהודית אי שם באירופה הכבושה, אבל הסיפור שלו מוכר לכל איש אקדמיה וסטודנט להיסטוריה בשל תרומתו המכרעת לשימור זכר החיים היהודים בגטאות. מדובר בד"ר צעיר, היסטוריון מצטיין, שחשב על רעיון שאיש לפניו לא הגה וגם לא העז להתעסק בו, והוא מימש אותו באמצעות הקמת ארכיון עצום ומלא בעדויות. זהו סיפורו.
רינגלבלום היה היסטוריון מבריק ומומחה להיסטוריה של יהודי פולין ואת תואר הדוקטור קיבל בשנת 1927 כאשר היה בן 27 (נולד ב-1900). פועלו היה בזמן מלחמת העולם השנייה והחל באוקטובר 1939, כחודש לאחר כיבושה של פולין על ידי גרמניה הנאצית ורוסיה, וסיפוחם של כשלושה מיליון יהודים בידי הנאצים. עבודתו התייחסה לתקופת ריכוזם של חלק מיהודי פולין בגטו הצפוף בוורשה.
בהחלטה יוצאת דופן, בזמן שמרבית האנשים היו עסוקים בהישרדות, החליט רינגלבלום לבנות מעין ארכיון שישמר ויתעד את חיי היהודים בכל אספקט מחיי היום יום ובו זמנית לפתוח מכון מחקר שיחקור את החיים בגטו. הוא שימר כל פיסת עיתון, מכתבים, תעודות ויומנים אישיים על מנת שהדורות הבאים יוכלו להבין מה התרחש בדיוק בתוך כותלי הגטו הידוע לשמצה ובנוסף, שמר על רמת הכתיבה והשימור בסטנדרטים היסטוריוגרפים. לפרויקט קראו "עונג שבת" ומקור השם למעשה ניתן עקב המסורת היהודית המחייבת את היהודי להתענג בשבת.
בנובמבר 1940 צירף רינגלבלום לפרויקט שלו אנשי רוח, עיתונאים, סופרים, מורים ואנשי ציבור במטרה לשמר את קורותיהם של יהודי פולין בתוך כותלי הגטו. בשנת 1942, כאשר החלו הרציחות ההמוניות ברחבי מזרח אירופה הכבושה, שינו חברי "עונג שבת" כיוון. החל מתקופה זו ניסו רינגלבלום וחבריו לשים את ידם על כל מסמך גרמני המתאר את המתרחש על שטחי אירופה הכבושה והמעיד על רציחתם של יהודי אירופה וריכוזם במחנות ההשמדה.
תיבות וכדי חלב במרתפים מתחת לגטו
בעיצומו של גירוש גטו ורשה ב-1943 ניסה ד"ר רינגלבלום לשכנע את יהודי הגטו להשאיר לו מכתבים וצוואות על מנת לשמר אותם וזכה להצלחה חלקית. רוב היהודים לא רצו לאבד את הכתבים היחידים שנשארו להם מיקיריהם שנספו במחנות ההשמדה.
מורדי גטו ורשה מובלים על ידי חיילים, מאי 1943
בעיצומה של המלחמה - מאוגוסט 1942 ועד פברואר 1943 - הוחבאו שני חלקי הארכיון שהיו בידיהם של ד"ר רינגלבלום ושותפיו בעשר תיבות מתכת ושני כדי חלב במרתפים הפזורים מתחת לגטו וורשה. שני החלקים הראשונים של הארכיון נמצאו ב-1946 וב-1950, והוכיחו את תרומתו האדירה של ד"ר רינגלבלום לחקר השואה ולחקר השגרה בגטו הנוראי ששכן בבירת פולין. העדויות שאסף נתנו חומר שלא יסולא בפז בכדי להבין את מכונת ההשמדה הגרמנית ואת חיי היהודים בגטו וורשה.
עמנואל רינגלבלום לא זכה לראות את המסמכים שאסף מתגלים. לפני פרוץ מרד גטו ורשה הוחבאו הוא ובני משפחתו בצד "הארי" של העיר וב-7 במרץ 1944 הגרמנים גילו את מקום מחבואו ובצוותא עם אשתו ובנם, הוצאו להורג עם כמה חסידי אומות עולם פולנים שהסתירו אותם.
אילולא ד"ר רינגלבלום ופועלו בתקופת הגטו היהודי בפולין, לא ניתן היה לגלות, לחקור ולהבין את חייהם של היהודים שחיו בתקופת מלחמת העולם השנייה בפולין בצורה כה מעמיקה. מפעל ההנצחה חייב תודה ענקית לאיש שבסך הכול רצה שהעולם ידע את מה שאף אחד לא העז לשאול בתקופה ההיא.