הרכב של תשעה שופטים בבית המשפט העליון קיבל באופן חלקי את העתירות נגד ״חוק החרם״, המטיל אחריות נזיקית ללא הוכחת נזק על מי שקורא לחרם על ישראל, וביטל סעיף בחוק. הסעיפים הנוגעים לסנקציות על תקצוב של עמותות ומוסדות מתוקצבים שקוראות לחרם על ישראל נותרו על כנם.
בהחלטה נקבע, פה אחד, כי העתירות ידחו ככל שמדובר בסעיפים 3 ו-4 לחוק, שקובעים עיצומים מנהליים שרשאי שר האוצר להטיל על מי שמפרסם קריאה להטלת חרם על מדינת ישראל, או על מי שהתחייב להשתתף בכזה חרם, למשל הגבלת השתתפות במכרזים, לבטל את ההכרה במוסד או את תקצובו.
עוד הוחלט לבטל את הסעיף שהתיר לבית המשפט לחייב את מי שקורא, בזדון, להטלת חרם על מדינת ישראל, בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק, ללא הגבלת סכום. השופטים נחלקו בשאלה הנוגעת לסעיפים המגדירים את העוולה הנזיקית - היקף תחולת החוק, לפיו כל מי שפרס ביודיעין קריאה פובמית להטלת חרם על מדינת ישראל, שיש אפשרות סבירה מהתוכן של הקריאה והנסיבות בהן פורסמה אפשרות סבירה להטלת חרם, מתוך מודעות של המפרסם.
הנשיא בדימוס, אשר גרוניס, הנשיאה מרים נאור, המשנה לנשיאה אליקיים רובינשטיין והשופטים חנן מלצר ויצחק עמית סברו כי יש לדחות את העתירות, והשופטים סלים ג׳ובראן, יורם דנצינגר ועוזי פוגלמן, יחד עם השופט ניל הנדל בדעה משלו, סברו שיש לקבל את העתירות בנוגע לסעיפים אלו.
עוד הוחלט לבטל את הסעיף שהתיר לבית המשפט לחייב את מי שקורא, בזדון, להטלת חרם על מדינת ישראל, בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק, ללא הגבלת סכום. השופטים נחלקו בשאלה הנוגעת לסעיפים המגדירים את העוולה הנזיקית - היקף תחולת החוק, לפיו כל מי שפרס ביודיעין קריאה פובמית להטלת חרם על מדינת ישראל, שיש אפשרות סבירה מהתוכן של הקריאה והנסיבות בהן פורסמה אפשרות סבירה להטלת חרם, מתוך מודעות של המפרסם.
הנשיא בדימוס, אשר גרוניס, הנשיאה מרים נאור, המשנה לנשיאה אליקיים רובינשטיין והשופטים חנן מלצר ויצחק עמית סברו כי יש לדחות את העתירות, והשופטים סלים ג׳ובראן, יורם דנצינגר ועוזי פוגלמן, יחד עם השופט ניל הנדל בדעה משלו, סברו שיש לקבל את העתירות בנוגע לסעיפים אלו.
חוק החרם, שנכנס לתוקף ביולי 2011, מאפשר לתבוע פיצויים ממי שקורא, או לוקח חלק בקריאה פומבית, להטיל חרם כלכלי, תרבותי או אקדמי על מדינת ישראל, על מוסדותיה או על גופים אחרים מפאת זיקתם לישראל או לשטחים הכבושים. כך, למשל, קריאה לחרם על מוסדות אקדמיים בישראל או בשטחים, או חרם על מוצרים המיוצרים בהתנחלויות, נכללים בהגדרת החוק. החוק אף מסמיך את שר האוצר להטיל סנקציות כלכליות חמורות על כל מי שקורא לחרם או מתחייב להשתתף בו.
כזכור, ב- 2012 עתרו שמונה ארגוני חברה אזרחית לבג"ץ בדרישה לבטל את חוק החרם. העותרים ציינו כי החוק מטיל "תג מחיר" על התבטאויות פוליטיות לגיטימיות ופוגע בדיון הציבורי, דווקא בנושאים הבוערים והשנויים ביותר במחלוקת. בכך הוא פוגע בזכויות החוקתיות לחופש ביטוי, לכבוד ולשוויון. הסנקציות החריפות שהחוק קובע, מרתיעות מראש את מי שיבקשו להביע עמדה פוליטית באמצעות קריאה לחרם, ועל כן פגיעתו של החוק קיימת עוד בטרם הוגשה תביעה על בסיסו.
בארגונים שעתרו לביטול החוק מתחו ביקורת חריפה על פסיקת בג"ץ: "בג"ץ נמנע היום מלעשות את הדבר המתבקש - להגן על חופש הביטוי. חוק החרם הוא חוק לסתימת פיות, שכל תכליתו היא השתקת ביקורת לגיטימית. החלטת בג"ץ מאפשרת פגיעה חמורה בחופש הביטוי ובזכות הבסיסית לפעולה פוליטית בעניין שבמחלוקת." לדברי מעין דק מקואליציית נשים לשלום, שקידמה בעבר חרם ומשיכת השקעות, "חרם ועידוד משיכת השקעות מוכרים בעולם ככלים לגיטימיים ובלתי אלימים. בהחלטתו היום, בג"ץ מאשר את השתקתה והגבלתה של מחאה לגיטימית שנועדה להעביר ביקורת ולפעול לשינוי המדיניות הישראלית".
עו"ד גבי לסקי, המייצגת את תנועת גוש שלום בעתירה: "מדובר בהחלטה מצערת בעלת משמעויות מרחיקות לכת, שופטי בג"צ משנים את המשפט החוקתי הישראלי כפי שהכרנו אותו עד היום ומעמיד את האינטרסים של המשך מפעל ההתנחלויות מעל הזכות הבסיסית לחופש הביטוי הפוליטי של כל אזרחי המדינה".