מתוך עשרות אלפי מכתבים ששלחו יהודים מארצות הכיבוש הנאצי אל העולם החופשי הגיעו אל משואה, המכון ללימודי שואה שבתל יצחק, כמה אלפים.
מדובר באוסף מכתבים וגלויות מתקופת מלחמת העולם השנייה, מהגדולים מסוגו בעולם. אוצר של עדויות אישיות ואף אינטימיות המשלימות את התמונה הגדולה. במכתבים נראית נקודת מבטו של האדם הפרטי, החרד לגורלו, אשר מדווח (לעתים במילות צופן) על הרדיפות, הבריחה, הכליאה והרצח בתקופת המלחמה. כתבים

אלה היו אמצעי הקשר היחיד עם העולם החופשי, והם מבטאים יותר מכל את הלך הנפש ואת המציאות היומיומית של מיליוני הלכודים בתופת, אשר מעידים על המאבק הנואש לשמור על צביון ועל כבוד אנושי, וכן על המאמץ הבלתי נלאה לחפש דרכי מילוט ולהיאחז בכל שביב של תקווה.

עד קיץ 1943 ניתן היה בתנאים מסוימים לשלוח חבילות לחלק גדול מהארצות הכבושות, ואף למחנות הריכוז. החבילות לפולין נשלחו דרך ליסבון, ובהן, בעיקר, שימורי דגים וירקות מיובשים, קפה, תה וקקאו. מחירי המשלוח היו גבוהים ומשקל החבילות מוגבל. הוראות מדויקות של צורת אריזה ורישום כתובת הנמען הקשו על המשלוח, חבילה שלא נשלחה בהתאם להוראות לא הגיעה ליעדה, ופעמים רבות הופסקו שירותי דואר החבילות כאמצעי דיכוי של הגרמנים.

מאת: שרה אהרליך, בנדין
אל: בתה ברוניה שאפל, במחנה שאצלאר, הסודטים
 
שרה אהרליך מבנדין, אסירה במחנה עבודה בחבל הסודטים, כתבה מספר מכתבים לבתה ברוניה שאפל. המכתבים, הרוויים בגעגועיה של האם לבתה, מתארים את חיי היומיום בעיר ואת התקווה לימים טובים יותר, שמהם שואבת האם את הכוח לחיות.
 
בנדין 27.6.1943
אל: ברוניה שאצלאר (חבל הסודטים)

ברונוש האהובה שלי!
את הגלויה שלך קיבלנו. אנו שמחים שמצבך טוב. מי ייתן ותהיי מאושרת בחיים. את מודאגת, ילדתי, בעטיינו. לצערי אינני יכולה להרגיע אותך. את צריכה להתגבר על כך בעצמך. כלומר, תהיי רגועה, שאי הכל בגאווה ובסבלנות. הדודה אדלה נסעה, לא לאנקה וגם לא לברונקה. גם זאב, אשתו וילדיו נסעו לאותו הכיוון שאליו נסעה הדודה. אין אנו יודעים לאן. 
 
מלבדם כל יקירינו נמצאים כאן. את משאלתך אינני יכולה לספק כרגע. את התמונה הקטנה של איזק ונס שלחתי אלייך בזמנו. אני מקווה שקיבלת את המכתבים. תהיי בריאה ומאושרת, ילדתי. אמך המקווה עוד לראות אותך. ד"ש לטוסיה.
 
ילדתי היקרה, אותי עוד לא לקחו עם אלפים אלה, שנלקחו עם אדלה. אנו בריאים.
אין אנו יודעים מה טומן בחובו העתיד. תהיי בריאה ומאושרת.





 
מאת: שלמה ברוך גרינפילד, מחנה ריכוז מאיידנק
אל: גב' דראלק, לובלין
 
המכתב נכתב על גבי נייר אריזה גס בצבע חום, ובו בקשת עזרה נרגשת מאסיר במחנה הריכוז וההשמדה מאיידנק, שהוקם בפרברי לובלין. האסיר הוא שלמה ברוך גרינפילד, והמכתב, כמו שניים נוספים ששלח, הועברו בידי בלדר למכרה נוצרית מלובלין. ניסיונות העזרה וההצלה לא עזרו, ושלמה ברוך ורעייתו פרלה נספו במאיידנק.
 
מאיידנק 15.12.1942
אל: גברת דראלק לובלין
גברת נכבדה. אס.או.אס!!! הצילי אותי גברתי ממוות, מרעב. אני מתקיים מלחם וממרק דלוח במשך יממה. אנא גברתי, תיתני בינתיים מכספך 300 זלוטי. תמסרי אותם למציג מכתב זה. פחות לא כדאי. אחרי שאשלם למתווך לא יישאר לי הרבה. הגברת תתקשר עם הנריק, והוא ישלח לך בטח בחזרה. בינתיים אני לא אחזיק מעמד בגלל הרעב. אין אפשרות בכל פעם. הכסף הזה יספיק לי בקושי לזמן קצר ללחם יבש.
 
אנא גברתי הנכבדה, תכתבי איזה סכום את שולחת. עם קבלת הכסף בחזרה מהנריק, צריך לקחת הרבה זמן. אנא תמכרי דבר מה מהחפצים שלי או של ריביצ'ק. בכל מקרה, אנא הצילי אותי מחרפת רעב. 
 
אני מודה לך מראש בכבוד רב,
ש.ב. גרינפילד



מאת: פאולה כהן בלוך, מחנה וסטרברוק, הולנד.
אל: בני משפחתה, אמסטרדם, הולנד.

מחנה וסטרברוק בצפון מזרח הולנד היה בין השנים 1942-1944 מחנה מעבר ליהודים שגורשו מהולנד למזרח אירופה. פאולה כהן בלוך, אישה מבוגרת וחולה, כותבת אל בני משפחתה שנותרו באמסטרדם ומתארת בשפה קולחת ולפרטי פרטים את חייה במחנה ואת תחושותיה.

וסטרבורק 9.5.1943
ילדי היקרים, משפחת ליליינטל היקרה
 
יום חמישי הוא יום קבוע שבו אני יכולה לבלות עם אנשים קרובים, אבל אני מתחילה כבר ביום שני, כך שאוכל למנוע אי אלה דברים שיופיעו במפתיע וימנעו ממני זאת. ברצוני להודות לך, מר ליליינטל, על הגלויה בעלת התוכן הממצה. יש הרגשה מרגיעה של ביטחון לדעת שגם בזמן שהאדם עצמו נמצא מחוץ לתחום, דברים מסתדרים, אפילו יותר טוב מאשר הייתי אני בעצמי מסדרת. 
 
אני מודה לך מאוד. מאוד שמחתי לקבל את הגלויה והחבילה העשירה שלך, גברת ליליינטל. המעיל ארוז על או מתחת למיטתי. הדברים הטובים נאכלו כבר. כאן לא הרגשנו כלום מפסח. אני יכולה להעיד רק בשמי. אני נזכרת כמה חגיגי ויפה היה החג בביתכם. תאמינו לי, ברצון הייתי מבלה אותו עמכם במקום להיות כאן. אני רוצה להתוודות לפניכם. כאשר נגסתי מפשטידת תפוחי האדמה שלכם, נזלו לי המיצים בתוך הפה. היות שכאן האדם הופך לאט לשנורר, אני רוצה להגיד לכם, שקרטון קטן, כפי שלעתים קרובות בעבר הייתי מקבלת מאמכם, יגרום לי תענוג גדול. 
 
גם לחם מהמקור הידוע, שאני אוהבת, הוא טעים כל כך, היה מאוד רצוי. ילדי יוותרו למעני על הכל ויחזירו לכם את כל ההוצאות מרצון.
שלכם,
אמא
כהן בלוך פאולה



מאת: סקאבסקי אלכס, אושוויץ
אל: קריסיה
 
אושוויץ היה מחנה הריכוז וההשמדה הגדול מבין 2,000 מחנות הריכוז ומחנות העבודה של הנאצים, והמחנה הגדול ביותר למטרות השמדת העם היהודי באמצעות המתה בגזים. במכתב הנוגע ללב מתחנן האסיר אלכס סקאבסקי ללחם, וחוזר על כך שוב ושוב
 
אושוויץ 14.2.194
 
קריסיה היקרה!
אני בריא ומצבי די טוב. אפשר לשלוח לי כסף - אם את יכולה. תשלחו לי חבילות מזון בכמות שלא תעלה על הקצבה יומית של 250 גרם. מכתבים רשומים ואחרים - אסורים וכן אסורים משלוחים אחרים. אני שולח דרישות שלום לבביות ונשיקות לבנך יוז'יו ולכל המשפחה.

גברתי הנכבדה!
אני מאחל לך ולכל משפחתך בריאות טובה ואושר, אני אומלל מאוד, אני מבקש מאוד, מאוד, לשלוח לי חבילה עם קצת לחם, אני זקוק מאוד ללחם. משפחתי נמצאת רחוק ואינה יכולה לשלוח לי. תשלחו לי מעט לחם!
 
אם אינך יכולה, אנא, תמסרי מכתב זה למישהו אחר אשר יהיה באפשרותו וברצונו לעשות זאת. 
תהיו בריאים ומאושרים.
סקאבסקי אלכס.



מאת: שרלוטה וקס, מחנה ריכוז והשמדה בירקנאו
אל: אחותה המאידה איגנץ,
בודפשט, הונגריה
 
מחנה בירקנאו היה המחנה המאוכלס ביותר ברשת מחנות אושוויץ, והיה האכזרי והבלתי אנושי ביותר בשל תנאיו. האסירה שרלוטה וקס מוצאת כוח נפשי לדאוג לבני משפחתה שבבודפשט.
 
בירקנאו 15.10.1943
אל: המאידה איגנץ
בודפשט
 
אחותי היקרה, גיסי וילדים, זה עתה סיימתי לכתוב גלויה לסמי. עכשיו אני רוצה, יקירי, לכתוב גם לכם מספר מילים. אני מודאגת בגלל חוסר המכתבים שלכם מיוני, אף שכתבתי לכם בכל חודש. אני רוצה לקוות שאין זה באשמתכם. אנא כתבו לי בדואר אוויר למען שלי.
 
אולי אקבל. היום קיבלתי מכתבים משלוס, ווארמן, גיטה ודר אונדי. קיבלתי מווינה ומפורטוגל חבילה קטנה (שימורים, סרדינים). אינני יודעת ממי, המען הייתה חֶברה. אל תטרחו בעניין שליחת חבילות. 
 
אני יודעת שתעשו זאת ברצון, אבל אם זה לא ניתן - אז אין צורך. אני מתארת לעצמי כמה מצבכם קשה. תודו לאל, שהנכם בריאים. האם קיבלתם אי אלה ידיעות לאחרונה ממשה וארנה? אינני מעזה לשאול על ההורים היקרים. הייתי נותנת את חיי, לו יכולתי לחבק אל לבי את הורי, אחי, אחיותי.
 
אני מבקשת מאלוהים שהדבר הזה יינתן לי עוד פעם אחת. אני חולמת על אמא כל לילה, וכרי רטוב מדמעות. מה אפשר לעשות? מה שלומכם? הישארו כולכם בריאים וחזקים. מחבקת את כולכם באהבה. 
 
שרלוטה וקס


ערכה: שירן רומנו