אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל יפתחו הערב (שלישי) בשעה 20:00 בצפירת דומיה בת דקה אחת ובטקס הדלקת נר זיכרון ברחבת הכותל, במעמד נשיא המדינה, ראובן ריבלין, הרמטכ"ל גדי איזנקוט, ובני המשפחות השכולות.



טקס זיכרון מקדים נערך בשעות אחר הצהריים ברחבת בית יד לבנים בירושלים, בו נאמו ראש הממשלה ויו"ר הכנסת אדלשטיין.



נתניהו חלק עם המשפחות השכולות את כאבו האישי על אחיו, יונתן נתניהו, שנפל במבצע אנטבה: "אני יודע את כאבכם ומכיר את הגעגוע שאתם חשים. 39 שנה אחרי נפילתו של אחי והיגון אינו מרפה. היגון לא הרפה אצל הורי, זיכרונם לברכה, עד יומם האחרון. הוא אינו מרפה אצל מזל ואלי גדעוני, לא מרפה אצלכם, וביום הזה העם משתתף ביגון שלנו. העם מרכין היום את ראשו ודגלו בהכרה גדולה שאין ממנה לזכרם של יקירינו שנפלו, יהודים נוצרים מוסלמים דרוזים וצ'רקסים".


נתניהו במהלך הטקס, היום. צילום: פלאש 90



נתניהו: "ככל שמתגברים האיומים- כך גדלה נחישותנו"



נתניהו הוסיף כי "ב-142 השנים הללו של מאבק עם ישראל לשוב לארצו, לבנות בה את ריבונותו, שדות הקרב כמעט ואינם מתחלפים. ככל שמתגברים איומי אויבינו להשמיד את מדינת ישראל- כך מתגברת נחישותנו להגן על הבית".



את דבר המשפחות השכולות אמרה מזל גדעוני, אמו של סמל ראשון ליאל גדעוני ז"ל, שנהרג במהלך הקרבות במבצע צוק איתן.



אדלשטיין אמר בטקס: "כל סיפור של נופל במערכה פוצע ודוקר, אך בו בזמן הוא מזכיר לנו שגבורה ותעצומות נפש אינן רק נחלת העבר הרחוק. לוחמי ולוחמות צה"ל נותרו הבריח התיכון של צה"ל, מאז קרבות לטרון והל"ה, מלחמת ההתשה, והקרבות בששת הימים".



אדלשטיין הוסיף כי: "ידעו אויבינו באשר הם, לא טילי נ"ט ולא רקטות, לא פיגועים ולא מנהרות טרור יחלישו וירתיעו את העם הזה. במהלך הטקס הונחו זרים לזכר הנופלים כשאת אחד מהם הניחה אוי שטינברג מארצות הברית, שבנה, החייל הבודד, סמל מקס שטינברג נפל במבצע צוק איתן וכ-30 אלף אזרחים השתתפו במסע הלוויתו בהר הרצל.



ריבלין: "למדתי מהלוחמים כיצד לעמוד על האמת שלי"



מוקדם יותר, נאם נשיא המדינה בראש טקס האזכרה ללוחמי האצ"ל אשר נפלו בקרב על הכפר "מלחה" בירושלים. הטקס כלל אמירת יזכור, קדיש ופרקי תהילים ואף דברים מפי שלמה גולדהור שהשתתף בקרב על מלחה.



"מקום של כבוד, ניתן ללוחמי המחתרות, כחלק מדור הנפילים של לוחמי המאבק לקוממיות העם היהודי בארצו", אמר ריבלין והוסיף: "במאבק על הזיכרון, ראוי שייזכר אופייה המיוחד של כל מחתרת ותנועה, שלחמו לחירות ישראל. מגש הכסף הלאומי, רחב ומקיף דיו כדי לשאת עליו זרמים שונים וסיפורי גבורה יחודיים." 




ריבלין מניח זר בירשולים. צילום: מארק ניימן, לע"מ


עוד הוסיף הנשיא: "יותר מכל, למדתי מלוחמי האצ"ל כיצד לעמוד על האמת שלי, לא רק אל מול אויבינו, אלא גם כלפי עמי וכלפי חברי. כי מותר ואף הכרחי לעתים להתנגד לקונצנזוס. מותר ואף רצוי להעמיד את ההנהגה ולפעמים גם את הרוב, על טעותם. מותר לחשוב אחרת ולעתים חובה לחשוב אחרת. כלי תקווה כי אותם אנשי מחתרת אשר פעלו בחשכה, יהיו לנו כמגדלור ויאירו את דרכינו כפרטים וכציבור."