בני יניב (22) יצא רק לפני כשבוע לטיול של אחרי צבא. הוא הגיע לנפאל ושלוש שעות לפני רעידת האדמה שלח לנו תמונה ומסרון. מאז לא שמענו ממנו.
יניב שירת בפיקוד העורף, כך שאנחנו מנסים להתנחם בעובדה שהוא מורגל למצבי חירום. הוא הגיע לנפאל רק יומיים לפני הרעש. את התמונה והמסרון שלח מלנגטאנג, האזור שבו נמצאים רוב מנותקי הקשר. אנחנו יושבים פה חסרי אונים, מודאגים בטירוף. זו תחושה קשה מאוד, שאי אפשר להסביר אפילו. התקשורת קרסה, אנחנו יושבים על האינטרנט וניזונים משמועות.
יחידת החילוץ של חברת הביטוח אמרה לנו כי לא שולחים מסוקים לאזור שבו יניב נמצא, כי הממשלה הנפאלית לא מאשרת להמריא לשם.
ביחידה מדגישים שהם מוכנים, ושברגע שיינתן האישור - הם יצאו לשטח.
חוסר האונים משגע. אתה לא יודע באיזה מצב יניב ושאר המטיילים נמצאים, אבל אתה לא יכול לעשות דבר. אתה מתקשר שוב ושוב ליחידת החילוץ ושומע פעם אחר פעם שהם מוכנים, אבל לא יכולים להמריא עדיין. יניב יצא עם עוד חמישה חבר׳ה למסע. טרק לא קשה במיוחד. מחכים לשמוע מהם. אין לנו מה לעשות וזה מוציא מהדעת. אולי יניב וחבריו תקועים בלי אוכל בהרים? קבוצות שלמות נעלמו. פרסמנו את התמונה האחרונה ששלח עם החברים שיצא איתם לטרק. ההורים של החבר׳ה שמצולמים שם יצרו עמנו קשר ונהיינו חברים. מכורח הנסיבות.
מצד אחד, אני רוצה להגיד ליניב שאני כועס עליו, כי מה שאנו עוברים זה סיוט של חוסר ודאות וזה מתיש. אבל מצד שני, אני רק רוצה לחבק אותו ולדעת שהוא בסדר. רק שייגמר בטוב.