רופאים במרכז הרפואי בילינסון הצליחו לשחזר בניתוח נדיר ומורכב את דופן הבטן של אזרחית הודו, שנולדה כשאיבריה הפנימיים מחוץ לגופה, וליצור עבורה שלפוחית שתן. הודות לניתוח, הראשון מסוגו בארץ, זכתה ק' לחזור לתפקוד רגיל לאחר עשרות שנים של סבל. 

ק' (36) נולדה עם סיבוך חמור ונדיר - החלק התחתון של דופן הבטן שלה היה חסר, וכתוצאה מכך לא הייתה לה שלפוחית שתן, והרחם שלה, שאמור להיות איבר פנימי, גדל מחוץ לגופה. הרופאים בהודו הודיעו להוריה שאין להם כלים לטפל בה והיא נאלצה לחיות עם המום. רק כשהגיעה ל ישראל שמעה לראשונה כי ייתכן שניתן לרפא אותה - באמצעות ניתוח שלא נעשה עוד כמותו בארץ, וייתכן שאף בעולם. 

״כשנולדתי הרופאים אמרו שאין מה לעשות ושצריך לראות אם אצליח לחיות ככה, או שפשוט אמות״, מספרת ק', ״בני המשפחה שלי אמרו להורים שלי - תהרגו אותה, אבל אמא שלי לא הסכימה. הרחם שלי ומה שאמור להיות השלפוחית בצבצו החוצה, ובגלל המצב שלי גם לא הייתה לי שליטה על שלפוחית השתן. האחים שלי צחקו עלי. הייתי תלמידה טובה, אבל בגלל המגבלה היו מושיבים אותי לבד בכיתה ולא נותנים לי להשתתף, כל הילדים לעגו לי״.
אבל כאן לא הסתיימו צרותיה של ק'. ״בערך באותה תקופה אבא שלי מת״, היא משחזרת, ״לא היה לנו כסף, ואמא נאלצה לעבוד שעות ארוכות, וכך גם אני - בהתחלה מכרתי מים, ואחר כך הייתי כובסת. האחים שלי, שתמיד ראו בי ׳שונה' בגלל המגבלה הגופנית, ניצלו את זה שהם קיבלו את הפיקוד על הבית וניסו לגרש אותי״.

ק' המשיכה לתפקד ולסייע בפרנסת המשפחה כמיטב יכולתה, אך אז הגיע המחזור החודשי והיא סבלה מאוד. "בגלל המום שלי, בפעם הראשונה היו לי כאבים חזקים במשך כמעט שבועיים", היא נזכרת, "סבא שלי לקח אותי לבית חולים, אבל הרופאים לא הצליחו לתת מענה גם הפעם. כל חודש הייתי מתפתלת מכאבים. המשכתי לקוות שיום אחד אהיה בסדר, אך הרופאים המשיכו לומר שאי אפשר לתקן את הבעיה".
 
"כשנולדתי הרופאים אמרו שאין מה לעשות". צילום אילוסטרציה: אינגאימג

בהמשך עזבה ק' את הבית והחלה לעבוד כמורה. "האחים שלי המשיכו לנסות לסחוט ממני כספים", היא ממשיכה לגולל את סיפורה, "הבאתי להם את המשכורת שלי, אבל הם רצו שאעביר להם כספים של בית הספר, וכשסירבתי איימו להרוג אותי". ק' הבינה שהיא חייבת לברוח והחליטה להגיע לישראל: "שמעתי על אנשים מהודו שקיבלו היתר שהייה ועבודה בישראל. אבא של אחת מהתלמידות שלי היה מישראל, והוא חיבר אותי למישהו שחיפש עובדים לטיפול בזקנים. נתנו לי ויזה והביאו אותי לארץ".
 
"גם לאחר שהגיעה לישראל, תלאותיה של ק' לא תמו. "התגלגלתי בין כמה בתים עד שהגעתי לאישה זקנה בראש העין" היא ממשיכה, "טיפלתי בה במשך חמש שנים. לא סיפרתי לאף אחד על הבעיה הבריאותית שלי, כי פחדתי שלא ייקחו אותי לעבודה. בינתיים הכרתי גבר ישראלי והוא הפך לבן זוגי. גם לו סיפרתי רק שיש לי בעיה בריאותית שמונעת ממני כרגע לקיים יחסי מין ושנצטרך לחכות, אבל לא הסברתי לו בדיוק במה מדובר".
 
משום שאף רופא בהודו לא הצליח למצוא לה מזור, לא האמינה ק' שתירפא. אבל דווקא תאונת דרכים שעברה שינתה את גורלה. "דרס אותי רכב במעבר חצייה", היא נזכרת ביום שבו חזרה התקווה לחייה, "סבלתי מפגיעות ופינו אותי לבית חולים קפלן. עברתי בדיקות והפנו אותי לרופא משפחה, שיבדוק כיצד ניתן לטפל בי. הוא זה שהפנה אותי לבית חולים בילינסון. בפעם הראשונה שהגעתי לשם ישבו בחדר שמונה רופאים. הם הסתכלו עלי ופשוט לא האמינו, אבל אז הם אמרו שהם חושבים שיש מה לעשות".
 
צוות נרחב של רופאים שכלל שלושה מנהלי מחלקות התגייס לטפל במקרה המיוחד. ד"ר דין עד־אל, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית במרכזים הרפואיים רבין ושניידר, קיבל את המטופלת החדשה בהשתאות. "זה היה הזוי", הוא מודה, "האישה הזו הסתובבה עד גיל כזה במצב מזעזע שפשוט לא רואים היום, היא באה ממדינה של מיליארד תושבים, אבל אף אחד מהם לא היה יכול לסדר את זה. מדובר במום מאוד נדיר, אני ראיתי ילדה אחת כזו לפני עשרים שנה, והעמיתים שהיו איתי בניתוח נתקלו במקרה כזה רק בספרי הרפואה. בדרך כלל כשמום כזה מופיע מטפלים בו בגיל צעיר מאוד, ואז הטיפול הרבה יותר קל, כי הרקמות עדיין אלסטיות. אם היו מטפלים בה בגיל שנה כנדרש, הכל היה נראה אחרת. אבל מקרה שבו טופלה בעיה כזו בגיל מבוגר, לא נזכר אפילו בספרות הרפואית".
 
ד"ר עד־אל מספר על הניתוח המורכב: "היינו שלושה צוותים - גניקולוגים, פלסטיקאים ואורולוגים. כל אחד טיפל במערכת שלו. הגניקולוגים לקחו את הרחם שצנח דרך הנרתיק והשיבו אותו למקומו, האורולוגים יצרו מעין שלפוחית שתן מחלק של המעי הגס, ואנחנו הפלסטיקאים עיצבנו לה דופן בטן חדשה. לשמחתנו הניתוח עבר בהצלחה. עכשיו היא בשלבי החלמה, הפצעים שלה נרפאו כמעט לגמרי והיא תצטרך להמשיך להיות במעקב רפואי".
 
ק' שהתה בבית החולים במשך כחודש ובשבוע שעבר שוחררה לביתה. "עכשיו אני מאושרת מאוד" היא מגלה, "סבלתי מגיל צעיר ועד עכשיו, והנה סוף סוף זה עומד להשתנות. קיבלתי חיים חדשים ואני רוצה גם ליצור חיים חדשים. זאת הייתה המטרה המרכזית של הניתוח מבחינתי".
 
"זה בהחלט ריאלי לצפות שהיא תוכל להיכנס להריון", מאשר מנהל בית החולים לנשים וליולדות בבילינסון. פרופ' ארנון ויז׳ניצר סיפר כי "כשהתחלנו להגות את תוכנית הניתוח זו הייתה בקשתה הראשונה, ולכן הלכנו על פרוצדורה מסובכת יותר מאשר פשוט לכרות את הרחם. אני מקווה שהיא אכן תצליח להגיע לאמהות. זה דבר שהיא חלמה עליו שנים רבות, ועכשיו נתנו לה את ההזדמנות להגשים את החלום הזה".