שעות אחרי רעידת האדמה בקטמנדו, החל העולם לארגן משלחות סיוע וחילוץ לנפאל. כמו בכל אסון טבע בהיקפים כאלה, גם ישראל לא עומדת בצד, בטח ובטח כאשר מדובר באזור שבו מטיילים ישראלים רבים. משלחת בדיקה ראשונה של צה”ל יצאה בלילה שבין שבת לראשון מישראל, אתמול בבוקר המריאה משלחת מד”א משדה דב ואמש יצאה משלחת הסיוע הגדולה של פיקוד העורף. ארגונים נוספים וחברות חילוץ וביטוח שלחו גם הם נציגויות. כיצד מתנהלים הכוחות באזור מוכה אסון? מהן המשימות החשובות, איך מגיעים ממקום למקום והיכן ישנים בלילה?



“בנפאל עוד לא הייתי, אבל אגיע לשם בקרוב”, אומר אסף חן, פרמדיק מד”א שתפקידו בשגרה הוא ניהול אסונות הומניטריים, רגע לפני שהוא עולה על מטוס לנפאל במסגרת משלחת מד"א. “הייתי במשלחת הראשונה להאיטי ב־2010. הגעתי לשם ביום הרביעי אחרי רעידת האדמה, חודש הייתי שם. בפרוץ אסון יוצאת הודעה לכלל הגופים של הצלב האדום ובעצם מתחילות להתארגן משלחות על פי תחומי עיסוק. המשלחות העיקריות עוסקות במים, במחסה ובפעולות הקלה ראשוניות. הפעם התוכנית שלנו היא לפתוח אתר טיפול בבית חב”ד בקטמנדו ולעבוד בצורה עצמאית”.



איך מתכוננים לנסיעה כזו?


“קיבלנו טלפון באמצע משמרת והתחלנו להתכונן. זה אומר בעיקר חיסונים, אריזת ציוד בסיסי ביותר שלנו וציוד רפואי לטיפול בפצועים. הצלב האדום העולמי התחילו לעבוד על הוצאת משלחות ואנו יוצאים כרגע ככוח מקדים, מובילים מבחינת יחידות הצלב האדום. אנחנו צריכים לטפל בפצועים הדחופים בשטח לפני שנעביר אותם לבתי חולים. עיקר הציוד הוא לטיפול בטראומה ובפגיעות אורתופדיות. יש לנו ציוד קשר, טלפונים לווייניים, שקי שינה ואוהלי סיירים. נישן על האדמה, זה המקום הכי בטוח אחרי רעידות אדמה”.



משלחת מד”א מתכוננת לשהות של שבוע בנפאל, אבל לדברי חן יידרשו ימים רבים נוספים כדי לטפל באוכלוסייה המקומית. “ברמה האישית, התוכנית שלי היא לחבור ליחידות של הצלב האדום”, הוא אומר, "מבחינתי נסעתי לחודש”.



משלחת מד”א מונה תשעה חברים. אחד מהם הוא ד”ר ערן משיח, רופא ילדים מבית החולים “שניידר”, שצורף כסמכות הרפואית בכל הנוגע לטיפול ב־25 התינוקות להורים ישראלים שנולדו בנפאל במסגרת הליך פונדקאות ואמורים להיות מועברים ארצה בטיסה.



“ברמה האישית, זו חוויה מטלטלת בצורה מיוחדת”, אומר חן. “אני חי את זה כל הזמן, גם אם אני לא נוסע במשלחות. העיסוק שלי הוא ניהול אסונות, כל אסון בעולם עובר דרכי. אני מתעסק עם הצלב האדום כבר הרבה שנים ומדריך יחידות התערבות בצלב הגרמני זה שש שנים. יש לי שלושה ילדים וכל פעם שהם שומעים על רעידת אדמה בעולם זה מלווה בחשש ובשאלה האם אני נוסע. הפעם אפילו לא הספקתי להגיד להם שלום, להיפרד. זה קורע את הלב, אבל העבודה נותנת תחושת סיפוק שאין כמותה”.



"אנחנו לא העיקר"



המחלץ הוותיק חיליק מגנוס נשאר הפעם בארץ, כדי לסעוד את אמו החולה, אך משלחת ובה אנשיו יצאה לנפאל שעות ספורות אחרי שנודעו ממדי האסון. “מדובר בחמישה אנשים מאוד מיומנים ומנוסים, הם היו כבר באירועים כמו הצונאמי ורעידות אדמה אחרות”, מספר מגנוס. “הם יטפלו בישראלים ויעזרו להוציא אותם מהנקודות שנתקעו בטרקים. אי אפשר להמשיך את הטרקים. הצבא הנפאלי הוציא מטיילים מכמה נקודות לבסיס צבאי, שהפך למחנה פליטים”.



עם הדיווחים על מטיילים התקועים בטרקים ועל האוורסט, מגנוס מבקש לעשות סדר: “יש חילוץ ויש פינוי, לא כל פינוי הוא חילוץ. במקרה הזה, אנשים לא במצוקה כזו שצריך לחלץ אותם, הם תקועים וצריך לפנות אותם”.




נאלץ להישאר בארץ. מגנוס (מימין). צילום: מגנוס איתור וחילוץ בינלאומי



עשרות מטיילים ישראלים במדינה נושאים עמם מכשירי איתור של “מגנוס לווייני”. חיליק אומר כי “יש אנשים שאנחנו לא יודעים איפה הם, ומנסים לאתר אותם. הפעם התקשורת ומכשירי האיכון הלווייני שלנו עושים שם עבודה. הם מאפשרים תקשורת רציפה ממקום למקום”.



איך עובדות משלחות החילוץ?


“קודם כל מתרשמים מהיקף האירוע. הבעיה הראשונה היא בקשר ובתיאום עם כל הגורמים כדי להבין את המשמעויות ואת הקדימויות ולארגן את האמצעים המתאימים. הרי אתה לא בא עם הליקופטר. עושים מאמצים לתאם מראש - ואז באים. מוציאים אנשים לאט־לאט. עושים את העבודה, אנשים שאותרו נמחקים מהרשימות. עבודה מורכבת. הבעיה כרגע היא אצל הנפאלים, לא בישראלים, וצריך לעזור להם. המצוקה שלהם גדולה משלנו. מדובר באסון בקנה מידה עולמי, לא בכמה מטיילים שנתקעו. מטיילים תקועים בטרק זה חמור ומדאיג, אבל פה יש אלפים שנהרגו ואלפים שנפצעו וחשופים לבעיות אחרות. אין חשמל ומים ואוכל, זה משהו שקשה מאוד להבין אותו”.



מגנוס ארגן קבוצת מתנדבים שמעוניינת לנסוע לסייע במדינה, עכשיו הוא פועל לגיוס מימון לנסיעה. “יש לנו צוות גדול של רופאים, מהנדסים ואנשי ארגון שמטרתם לעזור לנפאלים”, הוא אומר. “הייתי מצפה גם מקבוצות של ישראלים שנמצאים בנפאל להתארגן לעזור למקומיים. אנחנו לא העיקר בסיפור הזה”.


מגנוס ראה בעיניים קטסטרופות, אבל שום אירוע לא ידמה מבחינתו לאסון הצונאמי ב־2004. “זה היה בית הספר הכי גדול”, הוא אומר, “ההיקף היה כל כך גדול, מדהים. הלכתי שם וראיתי את האסון ולא קלטתי מה אני רואה. הייתה לי תחושה שאני בתוך תפאורה, שזה לא אמיתי”.



מענה לחסרי הבית



מומחים לרעידות אדמה מעריכים שבימים הקרובים ינסוק מספר הקורבנות באלפים נוספים. אחת הסיבות לכך היא המצב בכפרים רבים הסמוכים לקטמנדו, שנותקו מחשמל ומתקשורת, ודרכי הגישה אליהם נהרסו ברעידה.



בימים הראשונים של אירוע כזה המידע מגיע בעיקר מהערים הגדולות. ממדי האסון בכפרים וביישובים הקטנים והמרוחקים מתבררים רק בחלוף הימים. כמובן שגם הסיוע הרפואי מגיע



למקומות אלה באיחור. זו מטרתה של משלחת ישראלית נוספת שיצאה מנתב”ג אתמול אחר הצהריים. “אנחנו באים כגוף יחסית קטן ונייד, שיכול להתאים את עצמו לתנאי השטח. הכוונה היא להקים מרפאה ניידת שתגיע לכפרים מרוחקים”, מספר גבי ברשישת, סגן מפקד יחידת החילוץ מגילות ים המלח בשגרה, ומפקד המשלחת.



המשלחת מורכבת מאנשי יחידות החילוץ, רופאים מאיחוד הצלה וכן נציגות של זק”א. היא תצטרך למצוא דרכים להגיע לכפרים המנותקים בנפאל. הנציגות מונה 20 אנשי מקצוע והיא נוטלת עמה ציוד רפואה בסיסי. הכוונה היא לגייס בנפאל ציוד מהצבא האמריקאי ומארגוני סיוע גדולים. “אנחנו מאוד יעילים מבחינת הניידות”, מספר ברשישת. “אנחנו יכולים להגיע לכפרים האלה ומנסים לארגן רכבים ומסוקים. יש תיאום עם אנשי ממשל שם, הם נותנים לנו דגשים לפעילות”.



מהן המשימות העיקריות שלכם?


“כרגע יש אי־ודאות. כנראה שלא יהיו לנו יותר מדי חילוצים מההריסות, כי המקומיים עושים את זה. אנחנו חושבים שרפואת קהילה זה משהו שיהיה לו ביקוש גבוה. יש הרבה אנשים בלי בתים והשאיפה היא לנסות לתת מענה לאוכלוסייה הזו. היא כרגע במצב של אסון, בלי בתים ואולי גם בלי מים”.


ברשישת שנסע עם משלחת סיוע לאסון בהאיטי וניהל מהארץ את עבודת המשלחת בפוקושימה, יפן, מספר כי השלטונות לא תמיד מצליחים לתמוך במשלחות הסיוע. עם זאת, “מההיכרות שלנו והבדיקות בנפאל, הממשל שם מתפקד ברמה מסוימת. אנחנו גם בקשר עם ארגוני סיוע מהעולם, ומעריכים שעד שנגיע נהיה קצת יותר חכמים”.



תעסקו בפעולות חילוץ?


“אנחנו לא ערוכים מבחינת ציוד לחילוצים. יש לנו את הידע והיכולת אם נידרש לכך, אבל ברוב המקרים כוח החילוץ שלנו הוא קטן. רוב העבודה הזו נעשית על ידי המקומיים, בשיטות שלהם, ובאמצעות טרקטורים וכלים אחרים. אם יהיה מקום עם ישראלים במצוקה, יכול להיות שיהיה לנו ערך מוסף. גם אם הם לא נפגעו, עדיין אנשים בהלם וזקוקים לסיוע. נהיה אוזן קשבת עבורם”.