דרך ההגנה: סיפורה של עו"ד כוכבית נצח-דולב שהגנה על שרה נתניהו

כשעורכת הדין כוכבית נצח־דולב, פרקליטת מחוז ירושלים לעניינים אזרחיים הנכנסת, טיפסה לקומה השנייה של בית הדין לעבודה בירושלים, לעבר אולמה של הנשיאה דיתה פרוז׳ינין, היא לא שיערה לעצמה שבסוף היום היא תיצלב בביקורת ציבורית חסרת תקדים שתבקש לגלגל אותה במדרגות.

היא בוודאי ניחשה שהתקשורת, רובה ככולה, תפגין שם נוכחות ושהחקירה הנגדית שניהלה בתקיפות כלפי מני נפתלי, מנהל מעון ראש הממשלה לשעבר, תעורר הדים, אבל לא תיארה לעצמה שתגרום לרעידת אדמה שתערער את אמינותה ואת שמה הטוב.

נצח־דולב התיישבה במקום השמור להגנה, צפתה בחיוך בהמוני הכתבים שהציפו את האולם ובמני נפתלי שתודרך בידי עורכות דינו, נעמי לנדאו ונאוה פינצ׳וק אלכסנדר. הצלמים סיימו לצלם והשופטים נכנסו. ההמולה שהייתה לפני רגע שככה לטובת עדותו של מני נפתלי שנחקר בידי נצח־דולב.

״אתה מנהל את התביעה בתקשורת?״, ו״יש סיכויי שאתה אדם אלים?״ היו רק חלק מהשאלות הקשות ששאלה הפרקליטה המנוסה. בין היתר, הופיעה שם גם שאלה מעוררת מחלוקת על השכלתו של נפתלי ועל מספר שנות הלימוד שצבר. הביקורת שצייצו הכתבים בטוויטר הדהדה ברחבי הרשת, וגם השופטת הביעה תרעומת על הסגנון הקשוח של נצח־דולב. בערב, אחרי שבמשך כל היום שמעה, ראתה וקראה באמצעי התקשורת ביקורת חריפה על ניהול החקירה הנגדית, שלדעתה הייתה מוצדקת ועניינית, היא נכנסה לביתה מותשת. נצח־דולב מקפידה לכנס את כל המשפחה כמעט בכל ערב לארוחה משותפת, למרות לוח הזמנים הכמעט בלתי אפשרי. בחיק משפחתה התחוור לה שבשעה שהיא ניהלה את החקירה באולם הקטן ברחוב בית הדפוס בירושלים, מדינה שלמה עקבה אחרי כל מילה שאמרה.

אחד מבניה, בסרקזם האופייני לו, דקלם בקול את השאלות שלה אחרי שעקב אחרי חשבונות הטוויטר של הכתבים הרבים שנכחו באולם בית המשפט. ״זה מה שעשית בשיעור?״, תהתה אמו, והבן השיב: ״לא יכולתי להפסיק. זה היה כל כך מעניין״. למחרת סיפרה לאחד מחבריה לפרקליטות שהוא ניסה להקניט אותה אבל לא הצליח, כי היו לה תשובות טובות. היא חשבה אז ועדיין חושבת היום, שפעלה נכון, ״כדי לסייע לבית המשפט לחשוף את האמת״, כדבריה.

למרות זאת, היבחרותה פה אחד לתפקיד הנכסף של פרקליטת מחוז ירושלים, שבועיים לאחר עדותה של שרה נתניהו, לוותה בביקורת, ומה שהיא בוודאי חששה ממנו קרה: בעיני חלק מהציבור לפחות, נמתח קו ישיר בין החקירה ההיא של נפתלי לבין מינויה לתפקיד - תפקיד שאליו, מספרים בפרקליטות, סומנה הרבה קודם לכן. בסופו של דבר, 21 שנים התנקזו לרגע אחד, לתיק אחד.

מני נפתלי. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

תקשורת עוינת

עו״ד נצח-דולב מייצגת כאמור את משרד ראש הממשלה בתביעה שהגיש נפתלי נגד המשרד, נגד ראש הממשלה ונגד סמנכ״ל המשרד, עזרא סיידוף, בטענות שונות בנוגע לתנאי העסקה פוגעניים, בעיקר מצדה של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו, והפרת הבטחה שקיבל לטענתו לקלוט אותו למשרת קבע כמנהל מעון ראש הממשלה. כמעט על כל צעד בתיק נמתחה עליה ביקורת נוקבת. פעם על כך שהייתה לכאורה קשוחה מדי כלפי נפתלי, עד כדי מה שמבקריה כינו ״ניסיון לרצות את שרה נתניהו״, ופעם אחרת

על כך שאפשרה חודש וחצי לאחר מכן חקירה אגרסיבית נגד גברת נתניהו. הטענה שנשמעה שוב ושוב הייתה שהתנהלותה מושפעת מרצונה להתמנות לתפקיד הנכסף של פרקליטת המחוז.

בחלק מהמקרים הייתה שותפה לביקורת גם נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, השופטת דיתה פרוז׳ינין. היא קבלה על התנהלות הפרקליטות בניצוחה של נצח־דולב, בעניין התצהיר של שרה נתניהו ומועד הגשתו שהיה רגיש נוכח הבחירות לכנסת. ב-29 בדצמבר 2014 דחה בית הדין האזורי לעבודה את בקשת הפרקליטות להגיש את התצהיר של שרה נתניהו לאחר הבחירות. בפועל, במועד הגשת התצהירים נעדר התצהיר של שרה נתניהו. הנשיאה פרסמה החלטה בעקבות התצהיר החסר, שבינתיים דלף לתקשורת, וקבעה כי יוגש עד 15 במרץ, יומיים לפני הבחירות. באותה החלטה כתבה הנשיאה כי ״החלטות בית הדין אינן בגדר המלצה״.

אך הביקורת המרכזית עלתה כאמור באותה חקירה נגדית, כשנפתלי עמד על דוכן העדים. בתקשורת, או לפחות בחלקים נרחבים ממנה, יצאו בכותרות שהגדירו את החקירה כאגרסיבית ולמעשה כלא רלוונטית לעצם העניין המשפטי. אחת השאלות שעמדו בלב הביקורת הייתה באשר להשכלתו של נפתלי. גם השופטת פרוז׳ינין סברה שהקו לא רלוונטי.

בדיונים שלאחר מכן בפרקליטות טענה נצח־דולב כי לא אפשרו לה להשלים את החקירה שתכננה. לטענתה, הקהל שישב באולם - העיתונאים - ״תרם לאווירה הזאת, שמנעה את החקירה המלאה״, כך הסבירו חבריה בפרקליטות, ״זו הייתה חקירה רצינית, אבל לא אלימה או אגרסיבית״. חודש וחצי לאחר מכן, בדיון נוסף, הכתה הביקורת שוב, והפעם מגורמים אחרים שתקפו את ה״פסיביות שלה״, כלשונם, בחקירתה של נתניהו, וטענו כי לא הגנה על רעיית ראש הממשלה.

נצח־דולב הצהירה בפני מקורביה שהדבר היחיד שהניע אותה בתביעה של נפתלי היה הרצון ״לסייע לבית המשפט בחשיפת האמת״. בשיחה עם אחד ממקורביה אמרה: ״אני לא יודעת אם אני יודעת את כל האמת. הצדדים חלוקים בשאלה מי גרם ומי תרם למערכת היחסים בין נפתלי לאשת ראש הממשלה, ואם הסיפור שהוא מספר בכלל נכון. התפקיד שלנו היה לסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת, להבין ככל שניתן מה היה שם. צריך לזכור שלא אשת ראש הממשלה נתבעת שם אלא משרד ראש הממשלה. השאלה הנכונה היא לא בהכרח מה קרה שם באמת, אלא מה אני כמעביד ידעתי ומה יכולתי לעשות שלא עשיתי. התקשורת מאוד כעסה ושאלה למה אנחנו לא רוצים להביא את הגברת נתניהו. הרבה מאוד גורמים שסיקרו את ההליך שכחו שיש הרבה שאלות נוספות שהן מעבר לשאלת מערכת היחסים בין רעיית ראש הממשלה לבין נפתלי, ולכן גם השאלות שנשאלו נועדו לסייע לבית המשפט לגלות את האמת ולקבל את ההחלטה הנכונה״.

נצח־דולב התייחסה באותה שיחה גם לשאלתה שנקטעה בידי בית הדין, בנוגע להשכלתו של נפתלי, ״הטענה שלנו הייתה שסיידוף לא הבטיח לקלוט את מני נפתלי למשרת קבע. אתה לא יכול להבטיח למישהו משהו שלא יכול להיות, מכיוון שתנאי הסף הם 12 שנות לימוד. לכן גם אם הוא הבטיח דבר כזה, הרי שהוא לא יכול היה לעמוד בתנאים האלה. השאלה לא הייתה כדי לנגח אותו אלא כדי להראות את האמת. אני עושה את מה שאני חושבת שהוא נכון, ויש לי גיבוי מהמנהלים שלי לאורך כל ההתנהלות בתיק. הכל נעשה בשיתוף פעולה עם הגורמים הבכירים ביותר. כל צעד ושעל ידוע להם מראש״.

נצח־דולב דוחה בתוקף את הטענות על קרבה מיוחדת לרעיית ראש הממשלה. הן נפגשו פעמים ספורות בלבד, כהכנה להליכים בבית הדין. את הפגישות תיארה אחר כך כפגישות עבודה "ענייניות ומנומסות". כשנשאלה על התחושות של נתניהו, השיבה: ״היא מאוד פגועה מהטענות נגדה״. עם ראש הממשלה היא לא נועדה בארבע עיניים, אבל בשתיים מהפגישות הוא השתתף.

כוכבית נצח־דולב (46) נולדה בירושלים. היא נשואה למהנדס אלקטרוניקה בחברת פרטנר ואם לארבעה ילדים. הבן והבת הגדולים שחיינים בנבחרת השחייה של הפועל ירושלים, השלישי שוחה בנבחרת העתודה, והצעיר שחקן כדורסל בקבוצת הנוער של הפועל ירושלים. הילדים כולם אוהדי הפועל ירושלים (כדורסל), אף שרוב החברים בשכונה בכלל אוהדים את הקבוצה המתחרה - מכבי תל אביב. אמא כוכבית שרואה לא פעם את הפנים המאוכזבות של ילדיה לאחר משחקים מכריעים, מלמדת את הילדים ש״זה בסדר לאהוד את הקבוצה שהיא אנדרדוג. אנחנו גאים בקבוצה״. זו לא אמירה פשוטה עבור נצח־דולב. היא, כפי שמרבית חבריה מעידים, אוהבת להיות בצד המנצח.

סדרות וסרטים היא כבר כמעט שלא רואה, והתחביב העיקרי שלה בשנים האחרונות מתרכז בעיקר בעידוד הילדים בתחרויות הספורט השונות. בכלל, למשפחה יש מקום מרכזי בחייה של נצח־דולב, ולמרות שעות העבודה המרובות, יש ארוחה משפחתית כמעט בכל ערב.

היא גדלה בשכונת קריית משה במשפחה דתית. בתחילה למדה בבית הספר היסודי מיימון בשכונה ולאחר מכן עברה למדרשת עמליה. כשהגיע הרגע להתגייס, לא הייתה שאלה, במשפחתה השירות הצבאי היה מובן מאליו. בצבא שירתה כמש״קית חינוך והוראה ולאחר שחרורה החליטה ללמוד והתלבטה בין כמה מקצועות, ולבסוף בין לימודי רפואה למשפטים. היא בחרה במשפטים והחלה ללמוד בשנת 1989 באוניברסיטה העברית בירושלים. עוד בתקופת הלימודים היה ברור שבחרה בכיוון נכון: בשנה השנייה כבר החלה לעבוד כמתרגלת והייתה לעוזרת הוראה ומחקר. את התואר הראשון והשני במשפטים סיימה בהצטיינות. ב-2013 הוסיפה לרשימת התארים גם תואר שני במדיניות ציבורית, שגם אותו סיימה בהצטיינות.

במרץ 1993 החלה להתמחות בבית המשפט העליון אצל השופט (כיום בדימוס) אליהו מצא, ושנה לאחר מכן עברה להמשך התמחות בפרקליטות מחוז ירושלים, ומאז נשארה שם. לא בטוח שזו התחנה האחרונה שלה, היא רואה את עצמה מתקדמת בתחום המשפטי, ״משפטנים טובים צריכים לשאוף לעליון, ולפחות להתקדם לשם באיזו דרך״, היא נוהגת לומר.

״היא התמחתה בפרקליטות ואחר כך התקבלה כעורכת דין בפרקליטות, ממש באותו היום והשעה עם שני פרקליטים מעולים אחרים - דן אלדד ואורית קוטב״, נזכר פרקליט המדינה לשעבר, משה לדור, ״מהרגע הראשון התגלתה כבחורה מאוד אינטליגנטית, נמרצת וחדורת מוטיבציה. עבדתי איתה בצמידות עשר שנים, והיא הוכיחה את עצמה כמשפטנית מעולה, בעלת כושר עבודה מעולה, ערכית מאוד״.

בתחילת דרכה הפרקליטות הייתה עדיין יישות אחת לעניינים פליליים ואזרחיים. נצח־דולב עסקה בתיקים גדולים, בהם מגוון של תיקים פליליים, תיקים מורכבים הקשורים לעבירות שונות: הונאה, סמים, מין, אלימות ועוד. קולגות שעבדו עמה אז סברו שהיא תהפוך לפרקליטה פלילית מצוינת. התיקים שסומנו בצבע צהוב היו האזרחיים, והוורודים עסקו בהליכים פליליים. בתקופה שבה היה פרקליט המדינה לשעבר, משה לדור, פרקליט המחוז, הלך ותפח הנפח של התיקים הצהובים. נצח-דולב התלבטה אז, ולבסוף נענתה להצעתו של לדור לעסוק בנושאים האזרחיים. מה שהניע אותה היה האתגר היא ראתה את התחום האזרחי כעשיר יותר מזה הפלילי.

אחד הנושאים שבהם בולטת נצח־דולב הוא תחום המכרזים. היא הייתה מעורבת בהליכי המכרזים והעתירות בנושאי התפלת מי הים, הולכת הגז הטבעי, חוצה ישראל, מחשוב הנהלת בתי המשפט והרשימה עוד ארוכה. בנוסף לעבודתה בפרקליטות מרצה נצח־דולב בקורסים לניהול ועדות מכרזים לעובדי מדינה בכירים, ובשנים 2006-2005 הייתה חברה בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז ירושלים. לאחר מכן, בשנים 2011 עד 2014 הייתה יו״ר ועדת ההשגות על רשות מקרקעי ישראל. באחרונה היא טיפלה לצדה של פרקליטת המחוז בערעור על תוצאות הבחירות בבית שמש ובפרשת בית הספר בעיר שעסקה בהפיכת בית ספר חילוני למוסד חינוך חרדי.

האישיות שלה, כך מעידים מכריה, מאופיינת בסרקזם, חוש הומור עצמי לצד גישה מעט אגרסיבית, מתלהבת, תחרותית. נצח־דולב אוהבת את תחושת הניצחון. בפרקליטות מחוז ירושלים יודעים שהדיונים אצלה סוערים לא פעם. עמיתה למקצוע, היועץ המשפטי של משרד האוצר, יואל בריס, מעיד על הנעשה בלשכתה: ״היא נוטה להתלהב. גם בדיונים פנימיים, בוא נאמר שהדיונים אצלה הם לא בהכרח שקטים, אבל הם בהחלט מאוד תכליתיים״. נצח־דולב והלשכה המשפטית באוצר הקימו ביחד את פורום דיני מכרזים.

בריס מייחס את הקו האגרסיבי דווקא לאופי של עמיתתו: ״מההיכרות שלי עם כוכבית, היא לא אוהבת להפסיד בתיקים. היא מייצגת את מדינת ישראל ואת תקציב המדינה. אני חייב להגיד שלעתים יש לנו פרקליטים שנותנים, להבנתנו, משקל נמוך מדי לנושא הזה של תקציב המדינה. היא כמו משרד האוצר במובן הזה, רואה את זה ככסף ציבורי, זה לא כסף של המדינה, זה כסף שאנחנו נכנסים לכיס של האזרחים ולוקחים אותו מהם בכוח, דרך מנגנוני המסים. אם מסתכלים על זה כך, אז אתה אומר, כל פרוטה שאני הוצאתי מהמשכורת שלך, אני צריך להבטיח שתגיע למטרות הכי ראויות, ואם יש מישהו שיש לו דרישה מוצדקת, אז אנחנו נשלם את הכסף, ואם יש מישהו שלדעתנו לא מגיע לו, אז הוא לא יקבל פרוטה. כמו שאני מכיר אותה, היא בטח רוצה לנצח בתיק, ולא צריך הסבר מיוחד״.

הדומיננטיות שלה באה לביטוי גם באסטרטגיה של הפרקליטות האזרחית בשנים האחרונות, שלה הייתה שותפה נצח־דולב - להפוך את הפרקליטות האזרחית ממי שעוסקת בהתגוננות לזו שגם יוזמת הליכים משפטיים, כחלק מהתמודדות עם עבריינות ופשיעה. גם בממשק בין הפרקליטות הפלילית לזו האזרחית היא ״בעמדת תקיפה״. במרוצת השנים הובילה וקידמה את תחום האכיפה המשולבת. היא ארגנה ״שולחנות עגולים״ בנושא ורתמה את הגורמים המקצועיים במשרד לשיתוף פעולה ולייסוד קשר רציף בין הפרקליטות הפלילית והאזרחית והיחידה לאכיפה כלכלית. יחד הם עוסקים באיתור יעדים ובייבוש מקורות כספיים של ארגוני הפשיעה.

פה אחד

ב־26 במאי השנה, כשבועיים לאחר עדותה של שרה נתניהו, בחרה ועדת המכרזים של נציבות שירות המדינה פה אחד בעו״ד כוכבית נצח־דולב לתפקיד פרק-ליטת מחוז ירושלים (אזרחי). חברי ועדת המכרזים היו נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים לשעבר, השופטת בדימוס מוסיה ארד; פרקליט המדינה, שי ניצן; נציגת ארגון הפרקליטים, עדי בר טל, והיועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, שלומית פרגו-ברנע. חברותה של האחרונה בוועדה היוותה בסיס, גם אם רעוע לדברי מקורבי נצח־דולב, לטענות שהעלו חלק ממבקרי המינוי. לא הייתה להם בכלל התלבטות, סיפרו אחר כך כמה מחברי הוועדה. נצח־דולב סומנה הרבה קודם לכן, ולמרות זאת, הביקורת כאמור לא איחרה להגיע. כמעט כל אמצעי התקשורת אזכרו באותה נשימה את פרשת התביעה של מני נפתלי.

פרקליט המדינה לשעבר, משה לדור, יוצא להגנתה של נצח־דולב: ״כשהבחנתי בפרסומים, חשבתי שנעשה לה עוול גדול מאוד. כשמייצרים איזשהו חיבור בתפיסת הציבור בין תיק כזה שהיא מטפלת בו לבין שיקולים של ועדת המכרזים שאליה החליטו למנות אותה, עושים לה עוול. לדעתי, לכולם היה ברור שהמינוי צפוי ומבוסס על כך שהיא מאוד מוערכת במחוז, והיא באמת שימשה יד ימינה של פרקליטת המחוז שעברה לת״א, ולכן הדיון בוועדת המכרזים היה להערכתי משעמם ולא הייתה בכלל התלבטות. היא טיפלה בתיקים הרבה יותר משמעותיים ומורכבים בעברה, והיא עשתה תמיד עבודה יוצאת מן הכלל״.

"היא תמיד עשתה עבודה יוצאת מן הכלל". משה לדור. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

נצח־דולב, כאמור, נולדה למשפחה דתית. היא רגישה לשילוב אוכלוסיות מוחלשות ולמיעוטים בחברה. לאחרונה ראיינה שני מתמחים, האחד חרדי והשני ממוצא אתיופי. שניהם עוררו בה מחשבות. ״אני חושבת שהמאבק של האתיופים הוא מאבק צודק״, התבטאה לאחר מכן, ״אנחנו לא מתאמצים מספיק למען האוכלוסייה האתיופית. אנחנו צריכים לדעת שזה קיים ולטפל בזה״.

לדעתה, אי אפשר להתעלם מהתהליכים שהחברה החרדית עוברת ומהרצון של צעירים רבים להשתלב בעולם העבודה החילוני, בלי לפגוע בעקרונות הדתיים שלהם. היא סבורה שהגיע הזמן גם לייצוג של חרדים בקרב השופטים ומזכירה שהיה אחד כזה, שאפילו לא היה משפטן בהשכלתו, בימיו הראשונים של בית המשפט העליון, ״אין לי ספק שהם יכולים להיות מצוינים, והאמון בבתי המשפט ילך ויגדל״, היא מנמקת, ״כל קבוצה צריכה שיהיה לה ייצוג בבית משפט, וזה כולל את כולם, לא רק חרדים אלא גם אתיופים, בני מיעוטים, חד־מיניים וכן הלאה״.

פרשת התביעה האזרחית של נפתלי עוסקת בדיני עבודה. נצח־דולב סבורה שתנאי ההעסקה במדינת ישראל הולכים ומשתפרים, אבל היא חושבת שאנחנו עדיין לא במצב האופטימלי, לא בשירות המדינה ולא בשילוב מיעוטים וקבוצות מוחלשות. היא מציינת בהקשר הזה כי ״המדינה היא מעסיק הוגן, אבל יש נקודות שצריך לשפר אותן. המדינה לא רוצה לפגוע בעובדיה, אבל יש עדיין שיטות או דפוסי העסקה היסטוריים שנשארו ועדיין עוברים תהליך של שינוי. אנחנו בכיוון הנכון״.

גיא רוטקופף, המנכ״ל הקודם של משרד המשפטים, מספר על הצד האנושי של נצח־דולב: ״היה לנו איזשהו תיק מול עובדת בכירה. עניין שהתחיל אצל המנכ״ל הקודם, תהליך של פיטורים על רקע קושי ניהולי. היה לה קייס מצוין. הגיע הדיון האחרון, שאם היינו עומדים על הטיעון המשפטי שהובילה היינו מקבלים את הסעד של הפיטורים. רגע לפני הדיון היא התקשרה וביקשה שאבוא לדיון. כשהגעתי היא הסבירה לי שהמשמעות של הדיון היא שהעובדת תפוטר, ושלמרות הקשיים הניהוליים שלה מדובר בפרקליטה מצוינת. אז עלה הרעיון למנות אותה לתפקיד אחר, שהוא אפילו בבחינת קידום, אבל לא מצריך כישורים ניהוליים. היה לה חשוב, למרות שידעה שמשפטית היא צודקת, להביא פתרון אחר ולא פיטורים״.

המדינה היא גם המעסיק של ארגון הפרקליטים (שמייצג את עורכי הדין בפרקליטות המדינה - א״ז). הארגון מנהל מאבק נגד גוף הביקורת שהוקם בראשות הנציבה, השופטת (בדימוס) הילה גרסטל. הם טוענים שהביקורת האישית מהווה מנוף לאיומים. אך המאבק לא זוכה לאהדה גדולה בציבור. נצח־דולב מבינה את הטענה של הפרקליטים, ״יש בה הרבה מן הצדק״, התבטאה, ״אין ספק שפרקליטים צריכים שיפקחו על עבודתם ושתהיה ביקורת על עבודתם״, אבל היא סבורה שהאחריות מוטלת על המנהלים, כמותה, ואת האחריות יש להטיל עליהם ולא על הפרקליטים, תוך שהיא דוחה את הטענות שפרשות כמו זו שבה מעורבת רות דוד מחייבות גוף ביקורת שכזה. ״אפשר תמיד למצוא כמה דוגמאות ועליהן לבסס את הטיעונים. יכול להיות שיש בעיות, כמו בכל גוף, ותמיד יש מה לשפר. בסך הכל הפרקליטות עושה עבודת קודש. אנשים שמקדישים את מרב זמנם האישי לשירות הציבור״. בהקשר הזה היא מזכירה את התקשורת, שלדבריה מנסה לנגח את הפרקליטות ולא מאירה מספיק את עבודת הפרקליטות למען הציבור. יש להניח שעוד נשמע ממנה לא מעט בעתיד.