אש מול קודש: בכנסייה שהוצתה עדיין מאמינים בדו קיום כאן

במקום מדהים ביופיו עומדת כנסיית הלחם והדגים (טבחה), אחד האתרים הנוצריים הכי מתוירים בארץ. מדברים על 5,000 מבקרים ביום טוב. יש משהו קסום במראה המבנה האלגנטי על רקע הכנרת הרגועה, שלא מתקשר בכלל לשריפה הנוכחית ולנזק העצום שנגרם בשבוע שעבר.

אבוט (ראש המנזר) גרגורי קולינס הסכים לפתוח לפנינו את המקום לכמה דקות בלבד, רק כדי שנתרשם. גם אתמול היו שם אנשי משטרה שבאו להמשך החקירה, סקרנים והמוני תומכים שלא מפסיקים להגיע ולהביע את זעזועם מהאירוע, שבו נפגעו שני בני אדם משאיפת עשן.

"אני יודע מהי קיצוניות", אמר האב גרגורי. "אני בא מבלפסט שבצפון אירלנד, אבל אני גם יודע שרוב העם בישראל הוא אחר, המקרה בטח לא מייצג אותו. קיבלתי בסוף השבוע אלפי תגובות מכל רחבי העולם - יהודים, נוצרים ומוסלמים. אני מקווה שזו תהיה ההתקפה האחרונה כי זה לא כוון רק נגד דת, אלא גם נגד הדמוקרטיה הישראלית".

האב גרגורי מנהל את הקהילה על שפת הכנרת, אבל מקום מושבו הקבוע הוא בירושלים בכנסיית דורמיציון. הוא הגיע לפני ארבע שנים לישראל, וזו השריפה השנייה שהוא חווה. בחודש מאי בשנה שעברה הצית אדם את בית התפילה בירושלים. גם שם שניים נפצעו משאיפת עשן. האירוע האחרון מצטרף לשורת מקרי ונדליזם שבוצעו במסגדים, בכנסיות ובמנזרים בשנים האחרונות ולא פוענחו. "התגובה הראשונה שלי אחרי שהעירו אותי בבוקר הייתה: 'שוב?'", סיפר. "אני לא רוצה להתייחס לעובדה שלא הוגשו מאז כתבי אישום. המשטרה עושה את עבודתה וכולנו מקווים שהאשמים יובאו לדין, ולא בשביל נקמה. אנחנו לא מחפשים כזו, אלא למטרות חינוך ולטובתה של החברה הישראלית".

בסיור בכנסייה דרכנו על ספרים שרופים, כאלה שנתרמו רק עכשיו. עברנו ליד היכל שכיסאות הפלסטיק בו נמסו ועד עכשיו הריח מכביד על הנשימה. הכנסייה עצמה אומנם לא ניזוקה למרבה המזל, אבל מסביב הנזק רב. האב גרגורי לא פסח על כתובת הגרפיטי שנכתבה על הקיר באדום בוהק: "והאלילים כרות יכרתון", שאמורה כביכול להבהיר מדוע האש הוצתה ועל מה המהומה.

מחוץ לשערי הכניסה פגשנו את פרופ' יוסף אגסי, פילוסוף ואיש שמאל, שבא להזדהות עם המקומיים. המקום עוד לא היה פתוח בשעות הבוקר בגלל עבודת המשטרה, אבל אגסי, בן 88, התעקש לעמוד בחוץ בחום הכבד כדי להגיד "עד כאן". "אנחנו על סף החורבן וצריך לעשות משהו", אמר. "יש חשש למלחמת אזרחים ושפיכות דמים. התפוררות לאומית של ממש. היו 17 מקרים של פגיעה במוסדות דת ללא פענוח וזה רק בגלל ההזדהות עם הבריונים של הממסד והלאום".

למה זה קורה לנו?

"העם רוצה שנתעורר כאן בוקר אחד ולא יהיו זרים. זה משום שיש הנהגה מצטיינת שבה אנשים יודעים ששנאה קל מאוד ללבות, אז לטווח קצר היא אולי עוזרת, אבל לטווח ארוך זה דבר איום. השינוי יבוא, השאלה אם מאוחר מדי. אנחנו נוסעים עכשיו במכונית משומנת שנוסעת במהירות לקראת התהום. יש לה בלמים, אבל השאלה אם נבלום בזמן".

האב יונאס. צילום: אריאל בשור

שעון מעורר

הכנסייה, הנמצאת בצדה הצפון־מערבי של הכנרת, שייכת לאגודה הגרמנית לארץ הקודש שקיימת מ־1850. על פי האמונה הנוצרית, באותו מקום חולל ישו נס והאכיל 5,000 איש בחמישה כיכרות לחם ובשני דגים, ולכן הכנסייה היא תחנה קבועה במסלול התיירותי בגליל.

אתמול ביקר בכנסייה נציג האגודה בארץ, ברנד מוסינגהוף, שהודה שהוא עדיין בשוק ובשלבי עיכול ראשונים. "אנחנו מנסים לארגן ולתכנן את החזרה לשגרה", אמר מוסינגהוף, שיהיה מאלה שיגייסו את הכספים לשיקום הארוך והיקר שצפוי להתחולל שם. "זה פצע מדמם, אחד המקומות החשובים לנצרות. תודה לאל שהכנסייה עצמה לא ניזוקה, אף אחד לא נהרג, והאירוע הקשה יצר הזדהות מצד כל קצוות הקשת. אנשים נעמדו איתנו וכל מה שעשו זה להביע הזדהות. זה אולי היה השעון המעורר. האלימות הרימה ראש ועברה את הגבול".

מתברר שבבוקר, לפני השריפה, ביקרה בכנסייה קבוצה של רבנים מגרמניה, מלווה בבישופים גרמנים, שבאו לקדם את הדיאלוג בין הדתות. מיד אחרי השריפה שינתה הקבוצה את לוח הזמנים שלה וחזרה לביקור בכנסייה. "כיהודי גרמני זה הדבר האיום ביותר, לראות כנסייה נשרפת בישראל, במיוחד אחרי מה שעברנו לפני יותר מ־70 שנה", אמר אחד הרבנים.

אתמול הגיעו ראשי אגודת מורי הדרך בישראל והביעו את צערם בפני ראשי הכנסייה. "זה פיגוע תדמיתי", קבע משה הנזל, מדריך תיירים כבר 21 שנים. "אנחנו מצטיירים כמדינה אלימה ובמקום כזה תיירים לא רוצים לבקר. מי שביצע לא חשב סנטימטר אחד קדימה".

בין המגיעים לתמוך היו גם מארק מפולין, שעושה טיול אופניים של כמה חודשים, נעמד ליד השערים ומלמל תפילה חרישית. חליל חורי התרעם כשראה את דלתות המקום סגורות. הוא בא מנצרת כדי להתפלל ולהראות ששום דבר לא ישבור אותו. "גם אם זה היה בית כנסת, הייתי מגיע כדי לתמוך", אמר. "בדת אסור לנגוע, ומי שעשה זאת הוא לא בן אדם אלא מי שגר בבריכות ביוב. אני נגד מעשים כאלה ולא משנה אם זה יהודי, מוסלמי או נוצרי, כולנו חיים כאן ביחד".

חליף אבו חטום, מתפלל קבוע, עמד בחוץ וליטף את שרשרת הצלב שעל צווארו. במקור הוא מיפיע, אך היום הוא מתגורר במושבה הסמוכה מגדל. "אף פעם לא הרגשתי שונה", אמר אבו חטום. "תמיד קיבלו אותי, הילדים שלי לומדים בבתי ספר באזור, ופתאום אתה מקבל זעזוע. ממש מכה. זו צריכה להיות מדינה דמוקרטית שבה כל אחד חי את חייו ואת אמונתו".

לא דת, טירוף

בשעות הצהריים התכוננו בכנסייה לזרם של מתפללים, ואחריהם מבקרים לשם הזדהות. עד עכשיו לא הספיקו לסגור את המקום בגלל הדרישה והרצון לראות ולעזור, אבל הבוקר הם צפויים לנעול אותו ולהתחיל ללקק את הפצעים. "מי שעשה את זה חושב שהוא עשה בגלל דת, אבל אין לזה שום קשר לדת. זה רק טירוף", אמר בעצב האב גרגורי. "עד עכשיו אני לא מבין איך דבר כזה יכול לקרות במקום כל כך יפה, מקום של תפילה ונתינה. באים לכאן ילדים נכים מכל הדתות, בלי הבדלים. זה מקום לכולם. אז איך אפשר לעשות מעשה כל כך שפל?

"בהשוואה למקומות אחרים באזור, ישראל היא מדינה עם חברה יציבה ואנחנו מכבדים את זה", מוסיף האב גרגורי. "תמיד יש מקומות לשיפור, אבל בטח גם לאופטימיות. אני מכיר מלחמת אזרחים עקובה מדם כמו זו שהייתה באירלנד, והנה יש שם תהליך שלום. דברים יכולים לקרות, רק תאמינו".

כנסיית הלחם והדגים. צילום: אריאל בשור