מאז החל הגל האחרון של מחאת יוצאי אתיופיה על אפלייתם הממסדית עלתה זו למודעות הציבורית, אבל היחס הלא שוויוני ברשויות הממשלה השונות כלפי עולים חדשים בכלל וכלפי בני מיעוטים הוא תופעה מושרשת שאיתה מתמודדים בני העדה יום יום ואינה נחלתה של המשטרה בלבד.
אחת התופעות הבולטות שלה הוא מחסום השפה, שאינו מאפשר כמעט למי שאינו דובר עברית כשפת אם לקבל שירות כאזרח שווה ערך על פי חוק. וזאת מבלי לקרוא לילד בשמו – יחס מפלה מושרש ומתנשא בכמעט כל רשות ציבורית כלפי בני העדה בראש ובראשונה בשל צבע עורם.
אחד הביטויים המובהקים לכך בתחום הרווחה מצוי זה שנים בוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי. חוק הביטוח הלאומי אינו מחייב את המוסד בנוכחות אדם שיכול לתרגם את דברי המבוטח שמגיע לתבוע קצבה על מחלה או נכות, וכך נוצר מצב של אבסורד מקומם בו אם התובע מופיע ללא ליווי של מתורגמן מטעמו, ובעקבות כך לא מצליח להעביר לוועדה מסרים ברורים, ישיבת הוועדה פשוט מופסקת ונדחית למועד אחר בו על התובע להביא מתורגמן מטעמו. במקרים רבים, מאחר שרבים מהתובעים לא מצליחים למצוא אדם כזה, כך מסתיימת עוד ועדה רפואית ללא קביעת אחוזי נכות וללא דיון בתביעה וחוזר חלילה. השמות בכתבה הם שמות בדויים מפאת צנעת הפרט, אבל הסיפורים שנביא נתמכים כולם בחוות דעת רפואיות מפורטות איתן הגיעו הדוברים בכתבה לוועדות הרפואיות.
לאה, אישה בת 58 ממוצא אתיופי, דוברת אמהרית שהעברית השגורה בפיה מאד חלקית, סובלת ממכלול בעיות רפואיות שנגרמו לה במהלך עבודתה הפיזית לאורך השנים, בין היתר פריצות דיסק בגב, שחיקה בברכיים, הגבלה בתנועות יד שמאל ועוד. בשיחה עם "מעריב" המתקיימת באמצעות צד שלישי מספרת לאה: "הגשתי לא פחות מחמש תביעות לביטוח הלאומי ובכולן נדחתה הבקשה ונקבעו לי 0% נכות פשוט כי התעלמו ממה שאמרתי ולא הבינו אותי. כשפניתי לחברת הביטוח הפנסיוני שלי לעומת זאת, הם מצאו אותי זכאית לקצבת אובדן כושר עבודה". כעת לאה מסתייעת במרכז למימוש זכויות רפואיות והיא משוכנעת: "אם היו מבינים אותי בביטוח הלאומי הייתי מצליחה להסביר את הבעיות שלי בצורה טובה יותר".
מנכ"לית המרכז למימוש זכויות רפואיות, לבנת פורן, אומרת ל"מעריב אונליין": "בגלל פערי שפה ותרבות, המאפיינים מגזרים לא מעטים במדינה, רבים מתובעי הקצבאות במגזרים אלה לא מקבלים אותן בגובה המגיע להם, אם בכלל. מדובר במגמה ההולכת וגוברת ויש לתת לה מענה. הצעות חוק בנושא כבר הונחו בעבר על שולחן הכנסת, אבל הדבר עוד לא תוקן".
דוד, גבר בן 40, שהעברית השגורה בפיו דווקא סבירה מספר ל"מעריב אונליין": "אני מדבר עברית בסדר אבל בוועדות האלה מאד קשה להתמודד עם הסבר של מושגים ומסמכים רפואיים. אתה מנסה להסביר אבל אין להם סבלנות אליך. אפילו לא הגעתי איתם למצב שבו הציעו לי לחזור עם אדם שיסייע לי. פשוט פטרו אותי באמירה ש'אנחנו מבינים הכל מהמסמכים. לך הביתה' ודחו אותי, לא נתנו לי להתבטא, לא שאלו אותי שום דבר, רק רצו להיפטר ממני. אם אני מנסה להסביר נכנסים לי בדברים בחוסר סבלנות ובכלל לא מקשיבים למה שאני עובר. הייתי בחמש ועדות שונות. כל 'דיון' כזה לקח שתיים-שלוש דקות. אתה יכול להסביר מה כואב לך בשתי דקות כשגם לא נותנים לך לדבר?".
הצעת חוק בנדון תלויה ועומדת בכנסת הנוכחית והונחה אך לאחרונה, לאחר שהממשלה דחתה בשלוש הכנסות הקודמות את תמיכתה בהצעות חוק דומות. חתומים עליה ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת) וקבוצת חברי כנסת מסיעתו. הצעת החוק המעודכנת מבקשת לתקן את סעיף 125 לחוק הביטוח הלאומי (1995) ולקבוע הסדר שיחייב את המוסד לביטוח לאומי להעמיד לרשות תובע שאינו דובר את השפה העברית, מתורגמן שיהיה נוכח במהלך הדיון בפני רופא, ועדה רפואית או ועדה רפואית לעררים, אלא אם כן הרופא או אחד מחברי הוועדה דובר את שפת התובע. בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב: "חובה זו תחול לגבי השפות ערבית, רוסית ואמהרית, שכן קיימים תובעים רבים שהם דוברי השפות הללו אשר נתקלים בקשיים בהצגת מצבם הרפואי בשפה העברית, ובמציאת מלווה המסוגל להעניק שירותי תרגום ברמה מספקת במעמדים מסוג זה".
דב חנין. צילום: ללא