רבים מהקשישים תושבי הדרום נקלעו במהלך מערכת "צוק איתן" לפני שנה בעל כורחם לטווח הרקטות של חמאס.
פעמים רבות יישובים קטנים שננטשו במהלכה על ידי משפחות עם ילדים וצעירים, נותרו כשכמעט רק האוכלוסייה המבוגרת שלהם נותרת בביתה וזאת בשל מגבלות התנועה של קשישים רבים והקשיים שלהם להסתגל למגורים זמניים בתקופה ממושכת, וגם בישובים העירוניים המצב לא היה שונה בהרבה. אבל האם הנחיות פיקוד העורף ונהלי שגרת החירום במהלך המבצע היו רלוונטיים גם לאותם קשישים? פחות מכפי שהיו רוצים ברשויות המדינה לחשוב.
התגוננות – רק לברי מזל – רק למחצית מרחב מוגן קרוב
בחודשים שלאחר "צוק איתן" ערכה עמותת "ידיד – מרכזי זכויות בקהילה" סדרת מפגשים עם קשישים שהתגוררו במהלך המבצע בקו העימות בדרום. בעמותה התרכזו אמנם בישובי חבל לכיש, קרית גת וקרית מלאכי, אבל מהממצאים שעלו מתוך המפגשים ניתן להסיק כי התמונה הכוללת מטרידה מאד. הראיונות התקיימו במרכזי היום לקשיש ומהם עולה כי כ-40% העידו שהנחיות פיקוד העורף לא היו ברורות להם בכל הנוגע לחלוקה לאזורים. רק ל-54.5% מהקשישים היה מרחב מוגן בקרבת מקום מגוריהם, רק 64% שלהם היה מרחב מוגן בקרבת ביתם הצליחו להגיע אליו, היתר, 36% נשארו בבית בשל מגבלות רפואיות או בשל מחסור במרחב מוגן בקרבה מספקת.
שליש לא קיבלו כל סיוע וסיכנו את חייהם
האם כשנסעו הצעירים עם ילדיהם למצוא רגיעה במרכז ובצפון הם הותירו את הקשישים מאחור? ואם כן איפה היו הרשויות? הנתונים לא חד משמעיים ועדיין מטרידים. יהודית, אלמנה, ערירית וחשוכת ילדים סיפרה כי את האוכל בתקופת המלחמה הביא לה בן אחותה, אשר הגיע מידי יום והביא לה ארוחות חמות ומבושלות. אבל יהודית שייכת ל-48% שדיווחו על סיוע מבן משפחה בעוד 33% מהמרואיינים אמרו כי לא זכו לסיוע כלל במהלך המבצע וערכו את רוב הסידורים שלהם כרגיל גם בימי האזעקות ככל שיכלו תוך נטילת סיכון לחייהם.
43% במצוקה נפשית גדולה יותר בשנה החולפת
בשבוע שעבר חשפנו ב"מעריב אונליין" מחקר של עמותת נט"ל ואוניברסיטת חיפה שהעיד על גודל המצוקה של תושבי הדרום בזמן המבצע כשמצא כי כ-40% מהם חוו תסמיני פוסט-טראומה במהלך המבצע וקרוב ל-15% נותרו איתם גם חצי שנה אחרי שהסתיים. מצוקת הקשישים בקרב האוכלוסייה לא הייתה פחותה מטבע הדברים. רכזי "ידיד" דיווחו כי 43% מהקשישים דיווחו כי מאז צוק איתן הם חשים חרדות גדולות יותר מאשר לפני כן. עורכי הראיונות סיפרו כי נתקלו בתופעה שקשישים ביקשו אפילו תוך כדי הריאיון אוזן קשבת למצוקותיהם.