"הלב שלו התרסק" : תנ"צ אפרים ברכה וההערצה שהתחלפה ברתיעה

תנ"צ אפרים ברכה ז"ל לא היה אדם חלש. אף שגדל לצד עבריינים הוא בחר להיות חוקר קשוח ויצירתי, שאף לא היסס לעמוד מול האיש שהפך לאביו הרוחני, הרב יאשיהו פינטו. אלא שגם לקצין החזק, ששבר בחקירותיו מאות חשודים והתמחה בגיוס עדי מדינה, הייתה גולגולת דקה - מושג משפטי מורכב בדיני נזיקין הנסוב על פגם לא ידוע או חולשה מיוחדת הקיימים אצל הנפגע. נראה כי נקודת התורפה של ברכה הייתה הגוף שבו עבד ולו הקדיש את חייו. 

אף ששימש כראש יאח"ה, התפקיד הבכיר ביותר בתחום החקירות, נראתה התקופה האחרונה בחייו שונה לחלוטין משני העשורים הקודמים, שבהם היה אהוב ונערץ. אז, בסוף שנות ה־90, שמרה המשטרה בדבקות על חייו של מי ששימש ראש צוות מיתולוגי בימ"ר תל אביב. היו אלו הימים שלאחר ניסיון החיסול של העבריין רוני הררי, מראשי חבורת רמת עמידר, וכמה מהחשודים היו מוכרים לברכה עוד מימיו כנער צעיר. ההתרעות על הניסיונות לפגוע בחוקר המבריק הציפו את המודיעין המשטרתי. 

יום ולילה, לאורך שנה, סיירו בלשים של היחידה המרכזית ליד ביתו במודיעין. אף על פי שבאותה תקופה לא היה לברכה ולו רגע אחד של שקט או פרטיות, נשמר החיוך הקטן והממזרי משוך על פניו. הוא ידע שיש לו גב.  

אלמוני שהיה נקלע ללוויה ההמונית שהתקיימה ביום שני השבוע היה בטוח שברכה זוכה עדיין לאותו כבוד מלכים. אלפי שוטרים הגיעו להיפרד מהקצין שהחליט ליטול את חייו בדרמטיות. את האקדח הוא לא כיוון לראשו, כמעשי רבים מהמתאבדים, אלא אל לבו ששתת דם בשלוש השנים האחרונות. 

"הלב שלו התרסק", אומר אחד הקצינים ששירתו עם ברכה בימיה הטובים של ימ"ר תל אביב. "הוא רצה להסביר את הצד שלו בפרשת הרב פינטו אבל במשטרה רצו שימתין עוד קצת. אפי נשאר בחזקת אשם כל כך הרבה זמן, ולצערי לעולם לא נשמע את הצד שלו. הלוואי שהיה יכול לראות את האהבה שקיבל בלוויה. אני כבר מתגעגע אליו, אבל גם כועס עליו. מדוע לא אמר שהוא רוצה עזרה? אני יודע שהיה לו קשה אבל לא שיערתי שמדובר במשהו שהוא אינו מסוגל להתמודד עמו. אפי נקבר עם הסודות שלו וכל מה שנותר לנו לעשות הוא לתמוך באשתו ובילדים. הוא היה הגיבור שלהם, ועם מותו התנפץ להם החלום המשפחתי". 

חייו של ברכה (55) היו מלאים בקונפליקטים. הוא נולד ברמת גן, אולם כשהיה ילד החליטו הוריו, פורטונה וחיים, לעבור לשכונת רמת עמידר, שלימים הפכה לאחד ממעוזי הפשיעה החמורה בישראל. בשנת 1987, בניגוד לשכניו שבחרו בעולם העברייני, הצטרף ברכה ליחידה המרכזית של מחוז תל אביב. כבר בהתחלה התבלט כחוקר חסר פשרות וכמי שמצליח להוציא הודאות מחשודים בדרכי נועם ובשיחות בגובה העיניים. הידע שהביא עמו מהשכונה והיכולת לשוחח עם עבריינים בשפתם הפכו אותו לחוקר מבטיח בתחום הפשע המאורגן. 

בשנת 88' חקר ברכה את פרשת קש"ת, מחתרת חרדית שתכננה לפוצץ חנויות שמכרו עיתונים חילוניים בבני ברק. כשהתברר לסבם של שניים מהחשודים כי ברכה נהג עמם בקשיחות והשפיל אותם בחקירה הוא החליט לקלל את החוקר הדתי. הסב, ששימש אז מזכיר העדה החרדית, התבטא במילים: "הקדוש ברוך הוא ישלח לו עונש משמיים עוד השנה הזאת". מפלס הלחץ גאה בביתו המסורתי של ברכה, והמתח התפוגג רק לאחר שהסב הסכים להסיר את הקללה. 

כעבור שנתיים יצא ברכה לקורס קצינים ובסיומו חזר לימ"ר כראש צוות. הוא היה מעורב ברוב החקירות הבולטות של היחידה ובהן רצח של סבתא ונכד ממשפחת משייב, שגופותיהם נמצאו ערופות ראש; בתפיסת כנופיית שודדים של מובילי תכשיטים באזור הבורסה ברמת גן; ובחקירת ניסיון הרצח של מני אסלן, בנו של העבריין המנוח יחזקאל אסלן. בכל החקירות הצטיין ברכה כאיש שטח מעולה וכמדובב נחקרים בחסד.  

בשנת 1995 עלה שמו לכותרות כשהיה שותף לחקירת הרצח של יצחק רבין. התיק הושם תחת זכוכית מגדלת של כל המדינה, ולמעשה הפך לפרשה הרגישה הראשונה של הקצין הצעיר. במקביל חקר ברכה את סכסוך הדמים בין חבורת פרדס כץ בראשות יצחק (חישי) חדיף ובין חבורת רמת עמידר בניהולם של התאומים יוסי ורוני הררי, שגבה קורבנות על בסיס יומי. הוא הניח בצד את היכרותו רבת השנים עם שכניו העבריינים והתפלל לצדם בבית הכנסת בשבתות ובחגים. 

הלוויתו של תנ"צ אפרים ברכה
 

בספטמבר 98' נרצח באותה שכונה אילן תורג'מן מראשון לציון, לאחר ששבעה בריונים התנפלו עליו באמצע הרחוב ודקרו אותו למוות. באופן לא לגמרי מפתיע מילאו כל עדי הראייה את פיהם מים, וברכה הוזעק לעזרה בחקירה. הדבר דרש ממנו ביקור בית אצל חבריו ברמת עמידר, ולאחריו חזר עם קצה חוט שהוביל למעצרם של החשודים במעשה.  

אלא שלצד האומץ, ההצלחות וההקרבה האישית, היו לברכה לא מעט טעויות בדרך. אחת מהן הייתה כאשר שבעת הנאשמים בניסיון חיסולו של רוני הררי זוכו מחמת הספק. השופטים תקפו בחריפות את החקירה ואת מהימנותו של עד המדינה מאיר זיידורף. ברכה התעלם והמשיך בדרכו, גם כשעלתה ביקורת על התייחסותו המזלזלת כלפי מקורות מודיעיניים של חבריו במשטרה. 

אחת הפרשות הידועות אירעה בשנת 97'. ש', סוכן סמוי מוצלח של משטרת מחוז מרכז, הופעל בפרשת סמים גדולה, שבמסגרתה הוברחו לארץ 13 ק"ג קוקאין בידי כדורגלן העבר שמוליק רוזנטל. במקביל וללא ידיעה עבדו על הפרשה גם ברכה וחוקריו, שעצרו את החשודים וביניהם ש'. הסוכן סיפק לברכה את כל המידע הדרוש, לאחר שהובטח לו כי לא ייחשף. אלא שלא כך היה. עם הגשת כתבי האישום בפרשה נחשף ש' כשטינקר כששמו הופיע במלואו ברשימת עדי התביעה. העולם התחתון היה בהלם, מפעיליו של הסוכן במחוז מרכז השתוללו מזעם וש' מצא עצמו רדוף. לאחר שהסנגורית שלו עו"ד אורית חיון הצליחה לשחררו למעצר בית, נמלט ש' מהארץ.  

אלא שברכה לא למד מהמקרה ובתחילת שנת 99' קרה מקרה דומה. ברכה הוזמן אז למשטרת מרחב דן כדי לשוחח עם מודיע המכונה "גרנדה", שהפעיל ראש לשכת המודיעין ניסים וענונו. המידע התייחס להזמנת רצח בידי יוסי הררי. אף שהובטח כי מדובר בשיחת רקע בלבד נעצר "גרנדה" זמן קצר לאחר מכן והובל לחקירה בימ"ר תל אביב. וענונו רתח ובמהלך משפטו של הררי ציין בזעם כי חשיפת מקורו יכולה להוות גזר דין מוות עבורו. 

בעוד פרשת "גרנדה" נשארה בתוך המשטרה, הפרשה של ש' צפה לאחרונה, עם ההחלטה למנות את ברכה לראש היחידה לחקירות הונאה (יאח"ה). בעבר תבע ש' פיצויים מהמשטרה ובפסק דין חמור נקבע כי ברכה שיקר בבית המשפט. מאחר שעל מרבית הפרשה הוטל צו איסור פרסום נותר רק לספר כי בטרם נכנס לתפקידו האחרון עתרה הסנגורית חיון לבג"ץ נגד מינויו של ברכה, בנימוק כי הביקורת המקצועית שהוטחה בו בעבר פוסלת אותו מלשמש בתפקידו הנוכחי. לפני כשנה דחו השופטים את העתירה וסללו את דרכו של ברכה לצמרת החקירות במשטרה.  

למרות המהמורות בדרך המשיך ברכה להתקדם בסולם הדרגות והתפקידים. הוא שימש מפקד זרוע החקירות ביחידה לחקירות בינלאומיות (יחב"ל), ראש חטיבת החקירות באגף החקירות והמודיעין, סגן מפקד (יאח"ה) וכן מפקד היחידה. במהלך השנים שבהן שימש קצין חקירות בכיר היה ממונה גם על חקירות מתוקשרות כגון הפיגוע הפלילי שכוון כלפי העבריין זאב רוזנשטיין וגבה את חייהם של שלושה אזרחים תמימים; חקירותיהם של השרים לשעבר גונן שגב, אברהם הירשזון ובנימין בן־אליעזר; חקירתו של השר סילבן שלום; השחיתות בישראל ביתנו; וכן פרשת הרפז. 

אלא שבין שלל המפורסמים הייתה זו הפרשה של הרב יאשיהו פינטו שהפכה את הקערה על פיה. ברכה מצא עצמו במצב בלתי אפשרי של הצעת שוחד מרבו תמורת מידע סודי מחקירה המתנהלת נגד עמותה בבעלותו. הוא הרגיש בין הפטיש לסדן, אולם בסופו של דבר בחר את עולמו המקצועי על פני רבו האהוב. 

הקשר בין השניים החל בשנת 2007, כאשר החל הקצין הדתי להשתתף בשיעוריו של הרב. בין השניים התפתח קשר אישי מיוחד, וכאשר נפתחה בארה"ב חקירה פלילית בעקבות תלונה על סחיטה שהגיש פינטו, הוא שיתף בהתלבטויותיו את ידידו השוטר הבכיר. זמן קצר אחר כך נפתחה בישראל חקירה נגד עמותת חזון ישעיה של פינטו, מה שהוביל את הרב לנסות לדלות מידע מברכה. בתחילה התחמק הקצין בנימוס, אך בשלב מסוים הוצע לו כסף מזומן. 

ברכה עדכן בנושא את מי שכיהן כראש אגף החקירות והמודיעין, ניצב יואב סגלוביץ', והקצין המוערך מצא עצמו יוצא נגד הרב שהעריץ. בשנת 2012 נשלחה אשתו של ברכה, איילה, לקבל את כספי השוחד מרעייתו של פינטו, דבורה, מצוידת במכשירי הקלטה. הפרשה פתחה תיבת פנדורה שהובילה לחשיפת שמו של ניצב מנשה ארביב כמי שנהנה לכאורה מכספי השוחד של הרב. 

אף על פי שב־14 באפריל 2015 הורשע פינטו במתן שוחד ונידון לשנת מאסר, הוא ממשיך לטעון כי היו כספים נוספים שהועברו לברכה במסגרת גמ"חים עבור אחד מבני משפחתו. העימות בין פינטו לברכה במשטרה זכה להדים רבים לאחר שהידרדר לכינויים מעליבים הדדיים. בעקבות דבריו של ברכה כי "אם נתת לי שקל, אני שם את ראשי תחת הגרדום ומתאבד". ענה לו פינטו ללא היסוס: "לך תעשה את זה". 

חסידיו של הרב העלו את רף המאבק בברכה ופתחו עמוד פייסבוק הנקרא "צדק תרדוף", ובו לא חסכו ממנו השמצות ונאצות. הם כינו את הקצין הבכיר "תת־רמה ברכה" ורשע, ולאחר מותו פרסמו כי התאבד בשל מצפונו שהעיק עליו. 

את נקודת השבר המדויקת שבה החליט ברכה לשים קץ לחייו הוא שמר אצלו. השבת האחרונה נראתה שונה משאר סופי השבוע. בניגוד למנהגו לא הלך לבית הכנסת השכונתי ונשאר בבית עם בני משפחתו. המשפטים שאמר לחבריו ולבני משפחתו יכולים להעיד על הלך רוחו. "זה לא ייפסק", שלח הודעת טקסט מלאה בייאוש לאחד מחבריו הקרובים, "פינטו הרשע דואג להזין את חסידיו בשקרים מתועבים. הם רוצים שאתאבד". 

אומנם הוא הבטיח לחברו כי לא ייתן לחסידים את התענוג, אולם במוחו כבר התחוללה סערה. לבתו מורן הוא אמר כי אינו מרגיש טוב וכי הלב שלו חלש. גם בפני בנו אדיר הביע חששותיו. "חששת שלבך לא יעמוד לך", ספד הבן מעל לקבר, "אמרת לי 'תבטיחו לי שתהיו מאוחדים בחתונה של ראובני (הבן הבכור - טא"א), תשמיעו מוזיקה, תרקדו ותעשו שמח כאילו הייתי שם'". 

במוצאי שבת התקשה ברכה להירדם וניהל שיחה עם אשתו איילה עד השעה שלוש לפנות בוקר. "הלב שלי מתפוצץ", אמר בקול רועד, "אני חייב לנשום אוויר". האישה התחננה לבוא עמו, אבל הוא הבטיח שהכל בסדר ושתוך כמה דקות יחזור. בעוד שאיילה נרדמה הניע ברכה את מכוניתו המשטרתית ונסע דקות ספורות במורד רחוב עמק האלה, עד שהגיע לאזור שומם. 

לעולם לא ייוודע על מה חשב באותן דקות. אפשר לשער כי הציק לו הכאב שייגרם לבני משפחתו. האם הרהר במסיבת הפרידה המגלומנית מהמפכ"ל היוצא, יוחנן דנינו, שבה נראה כי כולם מתרחקים ממנו מעט? האם חשב על חוסר הגיבוי מצד משרד המשפטים, שפרסם הודעה על החלטה לא לפתוח בחקירה נגדו רק לאחר מותו? האם סקר במוחו קריירה מפוארת בת כ־30 שנה שתסתיים ביריית אקדח? ללא ספק ברכה הרגיש לבד. 

כעבור שעתיים התעוררה אשתו של ברכה ונבהלה כשלא ראתה אותו לצדה. לאחר שהיא והילדים התקשרו אליו והשאירו לו אין ספור הודעות טקסט התקשרה איילה לחברו הטוב, תנ"צ אבי נוימן, בבקשת עזרה. נוימן התקשר למשטרת מודיעין ובאיכון מהיר של הנייד של ברכה הוא נמצא במכוניתו ולבו מדמם, מעין עדות כואבת לתחושה שליוותה אותו בשלוש השנים האחרונות.

ברכה לא זכה לשמוע את ההספדים המהללים מעל קברו, לא היה יכול להבחין באהבה שהורעפה עליו בעת לווייתו, ובטח שלא שמע על ההחלטה להעמיד לדין את איציק אברג'יל ברצח שלושת האזרחים שנהרגו בעת ניסיון החיסול של רוזנשטיין. זו הייתה אחת החקירות האחרונות של ברכה בימ"ר תל אביב, ובמשך שנים התייסר כי לא הצליח לפענחה.