שלום אני אריה אלדד ואני היום השוטר הטוב.
פרס נובל בתורת המשחקים מגיע לשר החוץ האיראני מוחמד זריף על ניהול המשא ומתן בוינה. חתן פרס נובל ישראל אומן, הסביר פעם מהי תיאורית הסחטן. שני אנשים מקבלים סכום כסף שיהיה שלהם אם יסכימו על חלוקתו וכלום אם לא יגיעו להסכם. ההגיוני לכאורה שבין השניים חושב שזה פשוט : חצי - חצי.
הסחטן שגם הוא מאוד הגיוני על פי שיטתו , אומר: מה פתאום? 90% לי. עשרה אחוז לך ואם לא תסכים לא תקבל כלום. איראן היא הסחטן שהצליח כי המערב הרופס והמטומטם אומר שקצת - עדיף על כלום. המערב גם מניח שאיראן מתנהגת כמדינה רציונלית ושכח שהיא מונעת אידיאולוגיה מוסלמית קיצונית ורוצה בשלטון האסלאם בעולם. לכן הם יהיו מוכנים גם להיות לא רציונליים, לסכן את עצמם כדי להחריב את ישראל והמערב. נתניהו מבין את זה. אבל הוא לא מספיק אמיץ כדי לאמץ את האיסטרטגיה האיראנית.
החברים בליכוד, מנתניהו דרומה, מטיפים עכשיו לכולם שצריך להתאחד מול ההסכם עם איראן. על פניו זו באמת קריאה מתבקשת, הרי רובנו מסכימים שלא מדובר בהסכם טוב, הבעיה היא שקשה מאוד להתאחד סביב ההתנהגות של נתניהו והטקטיקה והאסטרטגיה שלו במאבק מול ההסכם המתגבש.
לא כולם חושבים שהיה צריך להפוך את הנשיא אובמה לאויב אישי, לא כולם חושבים שהיה צריך לנסות להדיח אותו ולעשות הכל כדי להשניא אותנו עליו, יש רבים שחושבים שהיה צריך להלחם בהסכם הזה בשנים האחרונות בדרך אחרת לגמרי, דרך של שיתוף פעולה, של השפעה מבפנים. כי הנסיון לקבוע עובדות מבחוץ ולהילחם עם נשיא ארצות הברית כשווה מול שווים, אדוני ראש הממשלה, נכשל כישלון חרוץ, אז אנא ממך, אל תנסה עכשיו לרתום את כולם לכישלון שלך, עם המנהיגות באה גם האחריות, והיא כולה שלך.