בכייה לדורות: מה עומד מאחורי ההתפשטות הנוכחית של החצבת בישראל?

״הנוהל שלפיו צוותים רפואיים צריכים לקבל את כל החיסונים בשגרה הוא ישן, אבל בשנים האחרונות משרד הבריאות אוכף אותו בצורה הרבה יותר רצינית. בחודשים האחרונים בדקו אצלנו בבית החולים את מערך החיסונים של אלפי העובדים ומשלימים לכל אחד מה שהוא צריך. אין ספק שהגידול עכשיו במקרי החצבת נותן לנושא הזה דחיפה. אנחנו נוהגים לומר שהתפרצות מחלה זה דבר רע, אבל יש פה צד אחד טוב: זה נותן לאנשים יותר מוטיבציה לפעול״.

התפשטות החצבת מעסיקה לא רק את בתי החולים. הדיווחים על עשרות חולים שנדבקו מתחילת השנה, רובם הגדול במחוז תל אביב, עלו בחודשים האחרונים לכותרות. בין היתר, לפני כחודשיים דווח על ארבעה אנשים שנדבקו בנגיף בבניין מגורים בשכונת עזרא בתל אביב והשבוע דווח על שלושה עובדים שנדבקו בבניין הפניקס בגבעתיים. ״עכשיו זה עוד מצומצם״, טוען פרופ' גרינברג, ״אבל ב־1991 הייתה התפרצות גדולה עם מאות רבות של חולים. אז התחילו מבצעי חיסונים מוגברים, אבל זה כבר הספיק לגרום לתחלואה רבה. אני זוכר שטיפלתי אז בתור מתמחה באישה שחלתה בחצבת אחרי שילדה תאומים, ואחד התינוקות שלה, שכנראה נדבק יחד איתה, נפטר מהחצבת. המחלה הזו הורגת״.

ההתפרצות האחרונה של חצבת בישראל הייתה ב־2012 והתמקדה בעיקר באוכלוסיית מהגרים בדרום תל אביב. בשנה זו אותרו בארץ 211 מקרים, רק כ־60 מהם בקרב ישראלים. בשנים 2013 היו 49 מקרי חצבת, וב־2014 היו שישה מקרים בלבד. מקרים אלה היו מיובאים או עם קשר אפידמיולוגי למקרה מיובא.

בשנת 2014 זכתה ישראל מטעם ארגון הבריאות העולמי למעמד של מדינה בביעור מחצבת, קרי, בלי שרשרות הדבקה מקומיות ארוכות. אלא שמתחילת 2015 נמצאו כבר בישראל 72 מקרים של חולים בנגיף.

מנתוני משרד הבריאות עולה כי שיעורי כיסוי החיסון נגד החצבת בגיל הילדות נע בין 96% ל־97% בשנים האחרונות. עם זאת, במשרד מודים כי ישנם אזורים ואוכלוסיות שבהם השיעורים נמוכים בהרבה: ״ישנם 'כיסים' שמסתתרים בתוך המספרים היפים, קבוצות שבהן מתחסנים משמעותית פחות״. אומרת ד״ר אמיליה אניס, מנהלת האגף לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות. ״לעתים זה קורה באזורים שבהם יש קושי בהגעה לטיפות החלב, אבל יש גם כאלו שמתנגדים באופן עקרוני לחיסונים ובוחרים לא לתת לילדיהם את החיסון נגד חצבת״.

אלא שנראה שבהתפרצות הנוכחית הילדים עד כה בכלל לא היו קהל היעד. ״אותם ילדים שהוריהם בוחרים לא לחסן אותם מהווים סיכון מתמיד להתפרצות של חצבת ומחלות נוספות, אך הפעם רוב מקרי התחלואה דווקא שייכים למבוגרים״, אומרת ד״ר אניס.

החיסון נגד חצבת בשתי מנות ניתן בישראל רק מאז 1978. מי שנולד עד שנת 1957 נחשב למחוסן מאחר שנחשף למחלת החצבת ושרד אותה. לאחר מכן נעלם הנגיף ובשנת 1967 החלו לתת נגדו מנת חיסון אחת. בשנת 1978, כאמור, התחילו לחסן את הילדים בשתי מנות כדי לוודא שיהיו מוגנים אם המחלה תחזור. מי שנולד בטווח שבין שני המקרים אינו מחוסן מפני המחלה, והם אלו שנדבקו בחודשים האחרונים. כאשר בסביבה מסוימת מתגלה אדם חולה, מזמן משרד הבריאות את כל מי ששהה בסביבתו ואינו מחוסן להגיע לקבל את החיסון, אך לעתים זה מאוחר מדי.

״הפעם החצבת הגיעה מקליפורניה, שבה הייתה התפשטות גדולה מאוד בדיסנילנד שהדביקה עשרות תיירים״, מספר פרופ' נתי קלר, יושב ראש האיגוד למחלות זיהומיות ומנהל המחלקה למיקרוביולוגיה קלינית בבית החולים שיבא. ״בגלל שיעור ההתחסנות שם שהיה נמוך מאוד, המדינה החליטה לאחרונה לא לאפשר לילדים שלא חוסנו להיכנס לגן או לבית הספר, אלא אם יש לילד בעיה בריאותית לקבל את החיסון. בארץ לא עומד על הפרק לנקוט צעד כזה משום שהוא יעורר סערה ציבורית גדולה. אבל צריכה להיות אחריות ציבורית זה לזה. יש אחוז או שניים מהאוכלוסייה שלא יכולים לקבל את החיסון בגלל מערכות רקע או מערכת חיסונית מוחלשת, שכאמור דווקא עבורם המחלה הכי מסוכנת. אם רק הם לא יהיו מחוסנים, יתבצע אפקט של חסינות העדר, אין כמעט סיכוי שמישהו יידבק במחלה ולכן היא גם לא תופץ״.

״אם 2%-1% מהאוכלוסייה לא מחוסנים, הסיכוי שילד שמטופל בלוקמיה יידבק הוא קטן מאוד. לעומת זאת, אם 30% מהאוכלוסייה לא מחוסנים, הסיכון הרבה יותר גדול. ילדים מוחלשי חיסון לא יכולים לקבל את החיסון, ולכן חשוב לחסן את כל האחרים כדי להגן עליהם״.

״משרד הבריאות לא פועל ביעילות״, טוען ד״ר דרור בר ניר, מרצה למיקרוביולוגיה וביולוגיה של התא באוניברסיטה הפתוחה ובסמינר הקיבוצים. ״כדי למנוע את המחלה היה צריך לקרוא לכל המבוגרים להתחסן, ואפילו לחסן שוב את מי שלא בטוחים אם קיבל שתי מנות. אני לא יודע למה משרד הבריאות לא יוזם מהלך כזה, יכול להיות שהסיבה היא שיקולים כלכליים, אבל זה יכול להקדים תרופה למכה במקום להזדקק לטיפול מקיף אחר כך. כל כמה שנים החצבת חוזרת למחוזותינו. הדרך היחידה למנוע את זה היא לצאת למבצע חיסון נרחב. בכל ההיסטוריה הצלחנו למגר מגפה אחת, האבעבועות השחורות, כאשר ארגון הבריאות העולמי התגייס לנושא ושיגר צוותים גדולים שטיפלו בחולים, מי שאפשר - הצילו, ומי שלא - מת. אחרי זה חיסנו את כולם ללא יוצא מן הכלל, וככה נגמר הסיפור. אנחנו חיים היום בעולם גלובלי, כולם עוברים בין מדינות, וכל מקום הוא נגיש. בצורה הזאת המחלה תלך ותחזור בכל פעם שתופיע באיזשהו מקום בעולם, וכשלא מספיק מחוסנים -היא גם תתפשט״.

״ההחלטה אם להתחיל לחסן את כל המבוגרים היא כבדה וצריך לשקול אותה בכובד ראש״, מסייג פרופ' קלר. ״כדי לחסן את כל המבוגרים שלא קיבלו את החיסון לחצבת, צריך לעשות תוכנית מסודרת, והדבר ידרוש משאבים רבים והקצאת כוח אדם גדולה. אין כיום מקבילה לטיפות החלב בתינוקות עבור מבוגרים. כיום מחסנים בלשכות הבריאות המחוזיות, אבל הם ערוכים לקבל מספרים קטנים של מתחסנים בלבד. לדעתי גם אין מלאי לחסן בכאלה היקפים כרגע, אלו לא חיסונים שרווחיים לחברות התרופות, ולכן צריך להזמין אותם מראש ולהיערך, זה ייקח זמן. אני גם לא בטוח שהמבוגרים שלא ירגישו בסכנה מידית ישתפו בכלל פעולה עם מהלך כזה. ויש לזה השלכות נוספות, לצאת למבצע חיסונים אומר להכריז על המדינה כמוכת חצבת וזה יכול לפגוע בתיירות. היום מי שבא מאוסטרליה לישראל צריך להיות מחוסן נגד פוליו, זה חוק שלהם בעקבות המגפה שהייתה פה, וזה שיקול אם לנסוע ליעד מסוים בסופו של דבר״.

בינתיים במשרד הבריאות אומרים שיציאה למבצע כזה אינה על הפרק. ״אנחנו ממליצים בשגרה למבוגרים שלא קיבלו את החיסון בילדותם לגשת להתחסן, אבל זה לא כלול בסל הבריאות כיום. כשאנחנו מזהים חולה חצבת, אנחנו דואגים לחסן את כל מי שלא מחוסן בסביבתו, אבל אין לנו כוונה לצאת בשלב הזה למבצע חיסון נרחב״, אומרת ד״ר אניס. ״אין סיבה ליזום מהלך כזה. אומנם שיעור מקרי התחלואה השנה יחסית גבוה, אבל זה עוד לא מצב של חירום. אף מדינה לא קראה לכל האזרחים שלה לבוא ולהתחסן בעקבות החצבת, זה תקדים שאין לו צורך״.

לדברי ד״ר אניס, בינתיים עדיין מתגלים מקרים חדשים של חצבת, אבל מסתמן שמתחילה נסיגה: ״ממאי אנחנו רואים ירידה במספר המקרים המדווחים, ולכן נראה שבלימת המחלה החלה. אנחנו מקווים שהמגמה הזו תימשך״.