בצהרי יום שישי האחרון ישב איתמר דרור, יערן קק״ל של מחוז שפלה חוף, בביתו שבמושב תרום, ועשה הכנות לשבת. לפתע הטלפון צלצל. "אש ביער", הודיעו לו בבהלה. דרור לא היה צריך יותר מזה. הוא פתח את דלת הבית וראה את העשן המיתמר מעל צמרות העצים ביער אשתאול, באזור בית שמש.
השריפה, שהוגדרה כשריפה הגדולה ביותר מאז אסון הכרמל וכילתה מעל 1,500 דונם, פרצה לאחר שמישהו החליט להבעיר אש באתר הפסולת שבפאתי מושב תעוז, שנמצא ממש בתוך היער. הוא רצה לשרוף גזם למרות ההוראה שגזם אוספים או מרסקים, אבל בוודאי שלא שורפים בצורה לא מבוקרת. במקביל, באותן שעות התחוללה שריפה ביער ליד הושעיה בגליל.
זה היה יום אידיאלי לשריפות והמיקום - ממש לפי הספר. שילוב של חום עז, רוחות וגבעה מרוצפת עצי אקליפטוס שממוקמת בסמוך. "אש במעלה רצה מהר מאוד", מסביר דרור. "במקרה שלנו האש התפשטה בתוך דקות בגלל הרוח".
נסענו בימים שאחרי השריפה ברכבו של היערן בתוך היער השרוף. לעינינו נגלו מראות אפוקליפטיים שבהם שולט פיח, וריח חריף של מדורה לא הרפה מהאף. עצוב לראות יער שרוף.
"מה זה כואב? מאותו יום הלב שלי בוכה", אומר היערן ששומר על העצים כבר למעלה מ-20 שנה. "אנחנו עושים טיפולים, דילולים, נטיעות, ריסוסים. משקיעים מחשבה באיזה עץ להשאיר ואיזה להוריד, ובסוף באה השריפה ולא משאירה לנו כלום, ומה שהכי כואב הוא שזה מעשה ידי אדם".
הפתרון ההגיוני
ישראל לא שופעת יערות ולמעשה רק 1.6 מיליון דונם משטחה הם של יער נטוע וחורש טבעי. "לפעמים שומעים על שריפות ענק שמשתוללות באירופה במשך ימים", אומר דרור. "אבל אנחנו לא אירופה. כמות המשקעים שונה, תהליך השיקום שונה, ותראה את גודל הנזק, זה לא כואב?".
רוב השריפות נגרמות על ידי הגורם האנושי, ואש פורצת כמעט על בסיס יומי. מתחילת השנה נשרפו בארץ 5,359 דונם של יער נטוע וחורש טבעי.
לדברי דרור, שלושה שבועות לפני השריפה, במקום לא רחוק משם, הם נאלצו להיפרד מ-300 דונם של יער שהתפחם. "בשנה שעברה, ביער המגינים, שברובו הנצחות של חללי צה״ל, היה מצית שתעתע בנו במשך שלושה ימים", היערן מספר. "ביום אחד היו שבעה מוקדי אש שרצנו בגללם ממקום למקום ולא הצלחנו לתפוס את הפירומן הזה. למחרת עצרנו את העבודות וישבנו בכוננות עם כבאיות ועם עובדים ועם אנשים מוסווים, ושוב היו הצתות ולא תפסנו. ביום השלישי הצלחנו להתגבר כשהאש עוד הייתה קטנה. הוא הצליח להתחמק".
כבר שמעת על תפיסת מצית?
"אישית לא נתקלתי. כיערן אני מקנא ביערנים בחו״ל שלהם יש סמכות. לנו אין שום סמכות בחוק. מקסימום אני יכול לבקש יפה: 'סליחה, אדוני, לא מדליקים פה אש, זה מקום מסוכן'. אם הוא לא נשמע לי, אז צריך להזמין משטרה. בחו״ל היערן הוא חצי שריף".
ביום שישי עבדו 13 מטוסים וקרוב ל־80 רכבי כיבוי על דיכוי השריפה עד חצות. למחרת עבדו טרקטורים, בובקאטים ופועלים עם טוריות בחום הכבד כדי ליצור קווי בידוד בין השטחים השרופים לאלה שעוד נשארו בחיים, על מנת שלא תהיה התפשטות של האש.
"מאז היום של השריפה הלב שלי בוכה". איתמר דרור. צילום: אלוני מור
חלק מהפעולות שבוצעו היו לאחר הפקת לקחי אסון הכרמל ב־2010. בעקבות השריפה שהשתוללה אז במשך חמישה ימים פונו יישובים כמו עין הוד ובית אורן שספגו מהלומה קשה מהאש, וגם כאן הייתה כוננות פינוי יישובים, שבסוף לא יצאה אל הפועל.
"ביישובים האלה ביצענו קווי חיץ", מספר דרור. "במרחק של 25 מטרים מקיר הבית יש כריתת עצים מלאה ועוד 50 מטרים של דילול חזק, שמשמעותו חמישה מטרים בין צמרת לצמרת. התחלנו לפני אסון הכרמל, אבל אחריו שמנו את זה בראש סדר העדיפויות".
קק״ל לקחה על עצמה את ביצוע קווי החיץ. בהתחלה היו התנגדויות של תושבי היישובים שצפו בהידלדלותו של היער, וגם יערנים שלא תמכו בתהליך, אבל שריפות כאלה הראו שיש היגיון בפתרון.
הדורסים חוגגים
המשרד של דרור ממוקם ביער אשתאול, במרחק של מאות מטרים מהמקום שבו נעצרה האש. יער מקסים שבתקופות אחרות של השנה אפשר למצוא בו רקפות וכלניות.
הרכב של דרור מקרטע בתוך הנוף המפוחם. פה ושם ניכרות נקודות אש קטנות או עשן שעולה מהאדמה. כן, גם אחרי שעברו כמה ימים האש עדיין לא מרפה.
דרור לוקח אותנו לחלקה שנשרפה בשנת 1992, עברה שיקום ושוב נשרפה, ולחלקת "טע עץ" של קק"ל שבה אנשים נטעו עץ על שם יקירם, וגם היא עלתה באש.
היערן נכנס ליער צרעה, לגזרה שבה נלחם ביום שישי האחרון. הוא מוביל אותנו אל אתר ההנצחה "שבר בסלע", לזכרם של שישה חיילים שנפלו במהלך שירותם הצבאי בשנת 2000. "אני יודע כמה המקום הזה חשוב למשפחות, ותראה איפה האש עצרה", הוא מצביע על צמרות עצים במרחק של אולי 30 מטרים.
השריפה ביער אשתאול. צילום: יוסי זמיר, קק"ל
אנחנו ממשיכים בסיור ומבחינים בתן שמתרוצץ לא רחוק מאיתנו. דרור אומר שהוא בוודאי לא מוצא את עצמו בבלגן שנוצר. "נתקלתי אתמול בשלושה צבאים שאני מכיר מהיער, הם היו חסרי אונים כאילו איבדו את הדרך", הוא מספר. "זה משנה את אזור המחיה והסביבה הטבעית. הצבאים יצטרכו לנדוד ולחפש טריטוריה חדשה, וזה יכלול מלחמה עם להקה קיימת על שטח חדש. זה לא רק העצים, זה אסון טבע".
לפחות החיוויאים, עופות דורסים ממשפחת הנצים, חוגגים כעת בתוך השחור הקודר. כשהשטח חשוף הם יכולים לעוף, לתצפת ולמצוא לעצמם נחשים גוססים למאכל.
דרור אומר שייקח זמן עד שהצבע השחור ייעלם מהיער. חלקות שרופות מהשנה שעברה עדיין לא איבדו את הגוון הכהה, ויידרשו כמה חורפים עד שהגשם ימחק את הפיח שדבק באדמה.
אבל התהליך האטי לא ימנע את עבודת השיקום שתחל כבר בקרוב. בתוך חודש־חודשיים תתבהר התמונה וייוודע סופית אילו עצים מתו בשריפה ואילו שרדו. כרגע המראות מטעים. יש עצים שנראים ירוקים, אבל בפנים מנותקים מחמצן. יש כאלה שבסכנת קריסה ומסכנים גם את מי שמתעקש להיכנס ליער.
"בחלקה הזו תכננו לטפל בזמן הקרוב", מצביע דרור על קבוצת עצים שהגזעים שלה מסומנים באדום. "דילול, גיזום. עצים שהיו אמורים לרדת ממש עכשיו ותראה איך השריפה השיגה אותנו, בכלל לא שאלה".
אנשיו של היערן עייפים. את חלק מהם אנו פוגשים בשטח עם עיניים אדומות מחוסר שינה. מיום שישי הם רצים ממוקד אש למוקד אש אחר עם היעריות, מכוניות הכיבוי הצהובות של קק״ל.
דרור מספר שמאז אסון הכרמל ישנה מודעות הרבה יותר גדולה לנושא השריפות. מטיילים ורוכבי אופניים לא פעם מתקשרים למוקד "קו ליער" ומודיעים על נקודות אש חדשות. "כל סכנה של שריפה, או אם האש מתקרבת לבתים, אנחנו ישר מקבלים התראות מתושבים", הוא מספר. "ביום שישי הוצפתי בטלפונים מכל מי שראה את העשן בשלבים הראשונים".