דירת המוות: פרטים חדשים על סיפור האהבה הגדול שהסתיים במכות פטיש

(דפנה בר ציון ז"ל מתוך אלבומה "תהומות") 

כמו במין נבואה שהגשימה את עצמה, המילים שכתבה המסעדנית והזמרת דפנה בר ציון מקבלות משמעות מצמררת. במשך חודשים ארוכים ניסתה לשים קץ למערכת היחסים המורכבת עם בעלה, המוזיקאי אילן בן עמי, אולם הוא מיאן להשלים עם רצונה ובחר לסיים את חייה בברוטליות יוצאת דופן. היה קשה שלא לחשוב על השיר באזכרה הראשונה שהתקיימה לזכרה בשבוע שעבר. השמש יקדה מעל והחום הכבד העצים את הכאב. רק שמשייה אדומה הצלה בקושי על בני המשפחה המרוסקים, יצקה בעדינות על המצבה הבהירה רצועות צל עדינות בצבעי דם. 
 

בדיוק שנה עברה מאותו יום שבו לקח בן עמי פטיש מתכת והכה בו בעוצמה בגולגולתה של דפנה שוב ושוב ושוב. במשך שלושה ימים חיפשה אחריו המשטרה עד שמצאה אותו יושב על ספסל ברחוב פרוג בתל אביב כשהוא מוזנח ועייף. כעבור שבועיים הוגש נגד בן עמי כתב אישום חמור על רצח בכוונה תחילה. מאותו רגע משפחתה של דפנה ממתינה לסיום המשפט ולהרשעתו של בן עמי, בתקווה לסגור מעגל ולהפנות את תשומה לבה ואת מאמציה להנצחתה באמצעות עולם האמנות והיצירה. 
 

אלא שהמשפט ייפתח רק באוקטובר השנה, בעיקר בשל נטייתו של בן עמי להחליף עורכי דין מסיבות כלכליות. אלה נדרשים בכל פעם מחדש ללמוד את כל חומר הראיות עתיר העדויות, המסמכים, הצילומים והקלטות. 
 

אל הדיונים בבית המשפט יגיע בן עמי מאגף העצורים בכלא רימונים שבשרון, שם הוא הוא מוגדר כסג"ב - בעל סיכוי גבוה לבריחה. כל פגישה עם בנותיו, עם אחיו או עם עורך דינו מתבצעת רק כשאזיקים ושרשרת מתכת לרגליו. 
 

סדר יומו של בן עמי הוא שגרתי. הוא שוהה בתא בן שני כלואים בלבד. שותפו משמש כאסיר תומך המסייע לו לחצות את קשיי ההסתגלות והחוקים של בית הסוהר. בן עמי מתעורר בשש בבוקר, צופה בטלוויזיה, יוצא לטיולים בחצר הפנימית של הכלא ומתייצב ארבע פעמים ביום לספירה, עד לסגירת התאים בשמונה בערב. אחת לכמה ימים מלווה אותו סוהר למרכז החינוך של רימונים, שם מתאפשר לו לנגן בגפו בגיטרה. אף על פי שהוגדר ככשיר לעמוד לדין, בן עמי מטופל בתרופות נוגדות דיכאון ומצוי תחת מעקב של עובדת סוציאלית. בזמנו הפנוי הוא יושב עם העצורים באגף, משוחח איתם על המשפט הקרב ומתייעץ עם המנוסים ביניהם על קו ההגנה המתהווה. 
 

לאחרונה ניסה בן עמי להגיע לעסקת טיעון עם פרקליטות מחוז תל אביב, שלפיה ישונה סעיף הרצח בכוונה תחילה להריגה בלבד. הנימוק: הוא לא שלט במעשיו מאחר שהיה תחת השפעה מתמשכת של קוקטייל המורכב מסמים, מתרופות פסיכיאטריות ומאלכוהול. אלא שהתביעה הקימה מולו חומה בצורה ועיקשת. למרות הסירוב הנחרץ מצד הפרקליטות, ינסה סנגורו הנוכחי של בן עמי, עו"ד עודד מורנו מהסנגוריה הציבורית, לשכנע את הרכב השופטים כי יש להתחשב במצבו הנפשי ולהסתפק בהרשעה בהריגה ובגזר דין נמוך ממאסר עולם. 
 

דפנה בר ציון ז"ל. צילום: ראובן קסטרו

בני משפחתה של דפנה, המיוצגים על ידי עו"ד שחר מנדלמן, מתחלחלים מהמחשבה כי בן עמי יחמוק מהעונש המקסימלי הקבוע בחוק ומתריעים בפנייה לבג"ץ. "אילן בן עמי הרוצח רצח את דפי באכזריות לאחר שנתיים של סחיטה נפשית, כלכלית ופיזית", אמרה המשפחה השבוע, "אנו יודעים כי הוא היה אחראי למעשיו, תכנן את המעשה בקפידה וסומכים על הפרקליטות ועל בית המשפט שיוציאו את הצדק לאור. בן עמי לא רק רצח את דפי שלנו, אלא רצח גם משפחה שלמה שאינה מסוגלת להתאושש מהמעשה הנפשע". 

אילן בן עמי (48) התאהב בעולם הצלילים בגיל 7, בעת שלמד מוזיקה קלאסית בקונסרבטוריון העירוני בבת ים. בגיל 15 עבר לגיטרה חשמלית וניסה להקים להקה עם אחיו הראל, גיטריסט להקת התעויוט של אביב גפן. כעבור שנתיים כבר הפך למומחה בנגינת פלמנקו, וכדי לממן את אהבתו עבד במטבחי מסעדות בתל אביב. 

לאחר שירות קצר בצה"ל, עבר בן עמי להתגורר בערבה ובמשך כמה שנים עבד בקטיף ובחקלאות. בלילות לקח את הגיטרה והרקיד את חבריו לפלחה. שמו של וירטואוז הפלמנקו הגיע לאוזניו של הזמר שלמה בר, מייסד להקת הברירה הטבעית, ובשנת 1991 הפך בן עמי לנגן בולט, המתמחה בכלי נגינה אוריינטליים כגון עוד וסיטאר הודי.

במשך השנים הוא שיתף פעולה עם אמנים נוספים בתעשיית המוזיקה כמו אביתר בנאי, דוד ד'אור, שלמה גרוניך וברי סחרוף, וכן יצר את פס־הקול לסדרת הטלוויזיה "זינזאנה". אלא שעיקר גאוותו היה אלבום שירי הילדים "בייבי אוריינטל", שאותו הפיק מוזיקלית לפני כשלוש שנים ובו השתתפה הזמרת אהובה עוזרי. 
 

את דפנה בר ציון (49) הכיר בן עמי בתחילת שנות האלפיים, כשהיה גרוש ואב לשתי בנות קטנות. לאחר אפיזודה קצרה נפרדו השניים ונפגשו שוב ב־2012. דפנה הייתה אז סוג של "מולטי־טסקינג". לאחר גירושיה היא גידלה את בתה היחידה נטע וכן הקליטה והוציאה אלבומי שירים ופתחה את המסעדות המשגשגות "סוזאנה" בנווה צדק ו"רג'ינה" במתחם התחנה בתל אביב. 

כעבור שלושה חודשים התחתנו בני הזוג ועברו להתגורר בדירתה של דפנה בנווה צדק, אולם הקשר, שהחל כאהבה גדולה, הפך כעבור חצי שנה לסיוט מתמשך. למרות ההצלחה של אלבום הילדים, הרגיש בן עמי נחות מול אשתו, ומצבו הנפשי הידרדר. 
 

"היה ברור שאני התפרן ובלי כסף, והיא זו שמזמינה כשיוצאים לברים", סיפר במשטרה על תסכולו, "לא יכולתי לעמוד בסטנדרטים של החיים האלה. יצאנו ב־500 שקל לערב". 

עד מהרה צלל בן עמי לתוך עולם רווי כדורי קלונקס ואלכוהול המעורב בסם הפיצוציות החזק נייס גאי. אלה גררו התפרצויות זעם שלוחות־רסן כלפי דפנה. בן עמי קינא לאשתו, שבר חפצים בדירה ואיים על חייה. 

בתחילה ניסתה בר ציון לתקן את מערכת היחסים והתנתה את המשך הנישואים בייעוץ זוגי, אלא שבמקום ללכת למטפלת מוסמכת, היא ביקשה מבעלה להגיע באופן קבוע למיסטיקנית מוכרת בתל אביב. הביקורים אצל המתקשרת הצבעונית בלבלו את בן עמי והחריפו את חוסר האונים שחש. בעיניים כלות הביט בפריחתה של אשתו, שתכננה לפתוח מסעדה נוספת ובמקביל עבדה על אלבום שירים חדש שקיבל את השם "תל אביב־צפת". 
 

כשחשה שאינה יכולה יותר, התלוננה דפנה במשטרה וחשפה מסכת השפלות הכוללת אלימות פיזית. "באתי לבקש הגנה על חיי", אמרה, "אני נמצאת תחת הטרדות וקללות, ולא מצליחה לעבוד ולהתפרנס כי אילן מטריד אותי, מגיע אלי לעבודה, שובר חלונות ומציק לי. אני לא יכולה לחיות יותר תחת טרור. הספיק לי". 
 

אילן בן עמי מובא להארכת מעצר. צילום: פלאש 90

נוסף לכך היא הציגה חילופי מסרונים בינה לבין בן עמי, שמהם עולה תמונה קשה. "אתה גבר אלים ומכה. אני כבר ארבעה ימים במיטה מהמכה שהכנסת לי", כתבה לו, "אין לך בעיה להמשיך להתעלל בי, אתה סכנה אמיתית". בהודעה אחרת ציינה כי "באמת לא הבנתי מה זאת אהבה עד שלא שברת עלי צלחות, תנורים וחלונות. עכשיו אני יודעת למה לצפות מבעל". 
 

ב־1 באפריל 2014, כחודש לאחר הגשת התלונה וכארבעה חודשים לפני שנרצחה, פנתה דפנה גם לבית המשפט לענייני משפחה והוציאה נגד בן עמי צו־הרחקה. כשעזב את הבית בנווה צדק ועבר לדירה שכורה, התרכזה דפנה במסעדת "אבטליון" החדשה, הסמוכה לשוק הפשפשים. "הרגשתי כלום בשבילה. השאריות שזורקים", תיאר בן עמי את תחושותיו במשטרה, "דפנה לימדה אותי הכל בחיים, לימדה אותי לכתוב שירים. היא אינטליגנטית, אבל שנאתי את העיסוק שלה".
 

למרות הפרידה קיווה בן עמי כי אשתו תשוב בסופו של דבר לזרועותיו, במיוחד כשהחל מבצע צוק איתן ופתיחתה של "אבטליון" נדחתה לספטמבר, אולם התבדה. "שמעתי על המלחמה ועל החיילים שלנו שעפים לשמיים", אמר באחת מחקירותיו, "הבנתי שאין הרבה משמעות לחיים ושעדיף לנו להיפטר מהסיוט הזה שנקרא 'חיים'. הפסקתי לאכול, הפסקתי לנגן, קיבלתי חוסר תאווה לחיים. הכל תלוי רק בדפנה, אם היא תגיד לי שאנחנו חוזרים". 
 

עם סיום המלחמה בעזה עבר בן עמי לדירת חדר קטנטנה ברחוב בן עטר בשכונת פלורנטין. בבוקר יום חמישי, 14 באוגוסט 2014, נעתרה דפנה לבקשתו לעזרה והגיעה לדירה, אף על פי שתכננה לבלות סוף שבוע ארוך בצפת. היא הייתה מגובשת בהחלטתה לסיים סופית את הנישואים ואף העמידה את מכוניתה בחניה כפולה, מתוך מחשבה כי תשוב החוצה תוך כמה דקות. דפנה גמאה את מדרגות הבניין כשהיא לבושה בשמלה קיצית משובצת ובכפכפי אצבע אדומים. לרגע לא שיערה כי ברגע שתיפתח דלת הדירה, ייחרץ גורלה. 

דירתו של בן עמי נראתה כמו חדר של סטודנט תפרן. מזרן על הרצפה, מולו מטבחון קטן ולצדו שולחן שחור וכיסא בודד. על הקיר נשענו שלוש גיטרות חשמליות. בן עמי הכין לדפנה קפה והיא סייעה לו לפרוק כמה ארגזים. 
 

"בשלב מסוים דיברנו על המצב שלנו", גולל בן עמי את אותן דקות, "חשבתי שאפשר לשקם את הקשר, שנחזור להיות כמו פעם, אבל היא לא הסכימה". 

בסיום שיחתם סובבה דפנה את גבה ופנתה לדלת הכניסה. חמתו של בן עמי בערה בו. הוא הושיט את ידו אל השיש, אחז בפטיש העץ הגדול עם ראש המתכת הכתום וחבט פעמיים בראשה של אשתו. 

דפנה צנחה אל הרצפה חסרת הכרה ושלולית אדומה התפשטה במטבח. מראה הדם הלחיץ את בן עמי. אלא שבמקום להתחרט על המעשה, הוא אחז בחולצה כחולה, כיסה את פניה והמשיך לרוצץ את גולגולתה של דפנה עד שידו התעייפה. כשסיים, שטף את הפטיש והשליך אותו אל הבוידעם. מיד אחר כך יצא מהדירה כשבידו הנייד של דפנה וכבל חשמלי של גיטרה. הוא לא שלח מבט נוסף לשולחן, שעליו היה מונח קובץ שיריו של הזמר לאונרד כהן, "ספר החמלה". 
 

בתחילה עלה בן עמי לאוטובוס ונסע לכיוון הספארי ברמת גן. הוא השליך את הסלולרי של דפנה והמשיך לכיוון פארק גני יהושע בתל אביב. לעורכת דינו הראשונה, אורית חיון, הוא סיפר כי תכנן להתאבד, אולם הכבל נקרע לאחר שקשר אותו לאחד ממתקני השעשועים.
 

את ליל חמישי העביר בן עמי בפארק. למחרת בבוקר התקדם לכיוון פארק צמרת, הסמוך לשכונת בבלי, שחלקו היה אז בבנייה. הוא המתין עד שאחד ממגדלי W התרוקן מפועלים וטיפס ברגל לקומה העשירית. "זה היה יום שישי וחיפשתי מקום להתבודד", סיפר במשטרה, "מצאתי חומר בידוד שהיה מונח על הרצפה ועשיתי ממנו מזרן. רציתי להניח את הראש, לא יותר מזה".
 

בן עמי טוען כי גמלה בלבו ההחלטה כי עם השקיעה יקפוץ מהבניין אל מותו. הוא הביט על הנוף, אכל פיתה ושתה מבקבוק מים שנשכחו מאחור. לאחר מכן חפן עיפרון בנאים אדום שנותר על רצפת הבטון, וכאחוז אמוק שרבט על הקירות המסוידים בלבן את המניע לכאורה למעשיו. תחת הכותרת "צו השעה האחרונה", כתב בן עמי בכתב יד צפוף כי זכותו האחרונה היא להסביר את כוונותיו ומעשיו. ללא מילות התנצלות גולל שפע סיבות שהובילו בעיניו לפרידה מדפנה. הוא קינח במילים "עזה כמוות האהבה". 
 

בהמשך, על קיר סמוך, התייחס בן עמי גם למצבו הנפשי. "וזאת עדותי, אינני נורמלי. הפכתי לנוירוטי ואחר כך לשבר פסיכוטי. שם בסלמה פינת גיהינום, אשתי הקיסרית ובעלה האביון. וזה מצב החשבון, כשה־30 שקל פגש את ה־30 מיליון". 

גם לשוטרים ולבית המשפט הפנה בן עמי מסר מעט מבולבל. "זהו סיפור פשוט של אהבה. יותר מדי רומיאו, פחות מדי יוליה. הייתם זורקים אותי לכלא להינמק עד סוף חיי. אין שלום ואין צדק. אחד לגיהינום, לשני גן עדן. וכמה אצבעות על ההדק!! לא הייתי מחזיק שם אפילו יום אחד". 
 

למחרת בבוקר שינה בן עמי את תוכניות ההתאבדות. כשהביט למטה משפת המבנה, הציפו אותו רגשות געגועים לבנותיו. הוא פנה אל הקיר והשאיר גם להן מכתב פרידה. 

ביום ראשון בבוקר, 17 באוגוסט, עזב בן עמי את הבניין ועשה את דרכו לכיוון הים. לאחר כמה שעות שבהן בהה בגלים, הוא נכנס לחומוסייה של קיקי ברחוב דיזנגוף, שם זוהה לראשונה על ידי סועדת. ניידת משטרה שמיהרה למקום פספסה אותו בדקות, והוא נעצר כחצי שעה אחר כך. בן עמי היה עייף. הוא הושיט את ידיו לשוטרים ואמר בקול לאה: "אני יודע מדוע באתם". 

זה לקח שלוש שניות

בחקירתו בפני שוטרי מרחב יפתח נראה בן עמי שלו יותר. הוא ישב בין שני שולחנות כשסיגריה בידו, ולצדו שלושה חוקרים. הוא סיפר על דפנה ועל תחושת הנחיתות, ורק כשנשאל על הרצח הליט את פניו בין כפות ידיו. "זה לקח שלוש שניות", אמר כשפניו מוסתרות, "נתתי לה מכות ואמרתי שאני מתאבד אחר כך. שנינו עוזבים את העולם יחד. אני לא זוכר כלום מהרגע שלקחתי את הפטיש. פשוט תפס אותי ייאוש גדול. זה היה התקף פסיכוטי, כנראה בגלל הכדורים. מחשבות אובססיביות שלא מרפות. אני הולך להירקב עכשיו בכלא ולשלם על זה. חבל שלא הצלחתי להתאבד. דפנה הייתה אהבת החיים שלי, היא הייתה התקווה של החיים שלי". 
 

למחרת הובא בן עמי להארכת מעצרו בבית משפט השלום בתל אביב. לבקשת עו"ד חיון הוא נשלח להסתכלות ראשונית ונמצא כשיר לעמוד לדין. בשל מצבו הנפשי הוא הוכנס לתא מיוחד בבית המעצר באבו כביר, המכונה "חללית" מאחר שכל קירותיו מרופדים בספוגים כדי למנוע ניסיונות התאבדות. כעבור שבועיים הוגש נגדו כתב אישום על ידי עו"ד יעל הראל מפרקליטות מחוז תל אביב, שבו צוין כי המית את דפנה בדם קר ולאחר מכן ניסה להימלט מאימת הדין. 
 

בטרם החלו הדיונים במשפטו, שכרה משפחתו של בן עמי סנגור חדש. עו"ד קובי בן שעיה שלח את בן עמי לאבחון פסיכיאטרי פרטי אצל פרופ' גיל זלצמן, מנהל בית חולים גהה. מחוות הדעת עלה כי הוא סובל מהפרעה נפשית חמורה ודיכאון כרוני מתמשך. פרופ' זלצמן הציע לבית המשפט המחוזי בתל אביב להתחשב במצבו של בן עמי, אלא שבפרקליטות לא התרשמו כלל מההמלצה. בדיון שהתקיים ב־26 באפריל בפני הרכב השופטים גלעד נויטל, מאיר יפרח וגיליה רביד, הצהירה התובעת הראל כי לא תגיע לכל הסדר הנוגע לשינוי עבירת הרצח ותתנגד להטלת ענישה מופחתת. 
 

לפני שנבחנה חוות הדעת לעומק, ביקש בן עמי מבית המשפט כי ימונה לו סנגור חדש מטעם הסנגוריה הציבורית. כעת, לאור הדחיות המרובות והעובדה שפתיחת המשפט נדחתה, ניצב הרכב השופטים בפני בעיה לא צפויה - הוטל עליו לנהל גם את התיק הסבוך של פרשה 512, שבמסגרתה נעצרו רבים מראשי הפשע בישראל. שנה לאחר הרצח, ובן עמי טרם השיב אפילו לכתב האישום שהוגש נגדו. 

בני משפחתה של דפנה לא החליטו עדיין אם להגיע לבית המשפט ולעמוד פנים מול פנים עם האיש שהיה בעבר חלק מהם והפך לשנוא נפשם. נטע, בתה של דפנה, אוספת עצמה בכל יום מחדש ולומדת צילום בבית הספר לאמנות ועיצוב בצלאל. את "אבטליון", המסעדה שדפנה רצתה כל כך לפתוח, מכרו בני המשפחה, ובמקום נמצא כיום בית עסק אחר. 
 

"הם עדיין בהלם מוחלט מהאובדן של דפנה", אומר חבר קרוב, "בתחילה הם חיבקו את אילן והתרשמו מהמחוות הרומנטיות שלו, אבל לאחר החתונה גילתה המשפחה שמדובר בד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. הם רק מקווים שייקח אחריות על מעשיו וישלם את חובו לחברה. כל עוד זה לא יקרה הם יתקשו להמשיך הלאה". 
 

סנגורו של בן עמי, עו"ד עודד מורנו, אמר כי "לאור העובדה, הנתמכת בראיות ברורות, כי אילן סבל ממצב דיכאוני במשך כמה שנים, שכלל שימוש בסמים, בתרופות פסיכיאטריות ובאלכוהול, גם בסמוך למועד ביצוע העבירה, הרי שהוא פעל תחת מצב של דיכאון כרוני. מצב זה מוגדר בחוק כהפרעה נפשית חמורה, שבעטיה יכולתו להימנע מביצוע המעשה הייתה מוגבלת במידה ניכרת. על כן, לא ניתן לייחס לו עבירת רצח בכוונה תחילה או כל עבירה הדורשת יסוד נפשי של כוונה".