בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע הבוקר (רביעי) את חוסיין חליפה, הנאשם ברצח של שלי דדון ז"ל, בחודש מאי 2014 וגזר עליו מאסר עולם.
השופטים קבעו במילים אלה: "על השאלה שבפתח דברינו, מי הרוצח השפל שרצח את שלי בדמי ימיה, התשובה ברורה וחד משמעית הנאשם שבפנינו הוא הוא הרוצח".
הרכב השופטים, אשר בראשו סגן נשיא בית המשפט, השופט תאופיק כתילי, וחבריו השופטים דני צרפתי ואשר קולה, דן את הנאשם למאסר עולם, והטיל עליו לשלם לעיזבון המנוחה פיצויים בסך של 258 אלף שקל. 

בתחילת חודש מאי 2014 היתה דדון ז"ל, תושבת עפולה בת 19.5, בדרכה לראיון עבודה במגדל העמק. הנאשם, כך נטען בכתב האישום, אסף אותה במונית בה נהג, והסיע אותה לחניון נטוש בפאתי איזור התעשייה בעיר, שם רצח אותה באכזריות כשהוא דוקר אותה למוות שוב ושוב, בכל חלקי גופה. 
הנאשם הודה ברצח, אולם עם פתיחת שלב הראיות במשפטו, הודיעו סנגוריו, עו"ד עלאא סלימאן ועו"ד וסים שחאדה, כי הוא כופר בהודאות שמסר למשטרה ולשב"כ, בטענה כי נגבו ממנו תחת איומים ומניעת שעות שינה. 

"דקר ללא רחם"
מכתב האישום עולה כי חליפה, בן 34 תושב אעבלין שבגליל, סטה ממסלול הנסיעה כשהוא מסיע את המנוחה למגרש חנייה נטוש בפאתי אזור התעשייה בעיר. דדון ז"ל, כך על פי כתב האישום, חששה לחייה והתקשרה מהטלפון הסלולרי לבת דודתה.  
בשלב העדוית הארוך במשפט הרצח הושמעה שיחת הטלפון בה אמרה דדון ז"ל בלחש לבת דודתה מהעבר השני של הקו: "אני על אחת המוניות המפחידות... אני לא נושמת".
עוד עולה מכתב האישום כי במגרש החנייה הנטוש הנאשם עצר את המונית ויצא ממנה, נטל סכין ארוכה וחדה ודקר את הצעירה שוב ושוב כשהיא מנסה להימלט ממנו, ללא הצלחה. 
בכתב האישום נכתב: "במשך דקות איומות, גם כשהיא נגררת על ידו ממקום למקום, דקר הנאשם את שלי דקירות עמוקות, במותניה, בגבה, בגרונה, באמתה, בירכה, בחזה ובאחוריה - ללא רחם". 
עוד נטען כי "שלי נאבקה בנאשם, ניסתה להגן על עצמה מפניו באמצעות ידיה ואף שרטה אותו, אך לא היה בכך די. לבסוף, השאיר אותה הנאשם, במגרש, מתבוססת בדמה ונסע מהמקום. שלי נותרה במגרש, שכובה על גבה, פצועה ודקורה, עד למותה". 

"לצערנו אין עונש מוות בישראל"
הנאשם מוחזק מאז מעצרו בכלא ביטחוני, ומשפחת דדון הוכרה כמשפחה נפגעת פעולת איבה, זאת לאחר שמשרד הבטחון קבע כי "הוצגו ממצאי החקירה, מהם עולה יסוד סביר כי דדון ז"ל נרצחה על רקע לאומני". אביה של דדון אמר לפני הכרעת הדין: "הייתי רוצה שיהרסו לו את הבית".
לפני הכרעת הדין אמר אתמול יעקב, אביה של דדון ז"ל: "אנחנו חיים בחלום בלהות שלא עוזב אותנו. אנחנו מקווים שהוא יירקב בכלא. היינו מבקשים שיקבל עונש חמור יותר אבל לצערנו במדינה הזו אין עונש מוות. רק זה מה שהיה מרגיע את הנפש שלנו".
"לא ייתכן שהוא יישב ויאכל וישתה, ואנחנו נשארים ככה אחרי שאיבדנו את היקר מכל. אם אין עונש מוות בישראל אנחנו רק מקווים שהוא יינמק מאחורי סורג ובריח, עד היום האחרון שלו", הוסיף האב.